עדות ביעקב נו

ועתה אשובה אראה לבאר עוד פרע אחד בענינים אלו הצריך באור והוא דבכ"מ מצינו דאמרו אין לך בו אלא חידושו ובכ"מ מצינו בענין דהוא חידוש והוא יוצא מכללי התורה דנו די"ל דגם בעוד איזה ענינים חלוק כך ענין משאר חלקי המצות ולדברי הנ"ל ניישב בע"ה בכל המקומות ויהיו עונים הכל בקנה אחד ולדמיון נבאר סוגיא אחת מהסוגיות השייכי' לענינים אלו וזהו הנה בבכורות (דף ו' ע"ב) קאמרו שם דמשו"ה איצטריך קרא לאסור חלב טמא דסד"א הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש הוא כו' וכיון דחידוש הוא בהמה טמאה נמי לשתרי קמ"ל והכר תמוה מאד לבד דזה סותר לכלל המונח דאין לך בו אלא חידושו עוד זאת דמצינו מאמרם בענינים דחלב גופא דסותר לזה דבחולין (דף ס"ט ע"א) איתא שם מהו לגמוע חלבו [של ב"פ שהוציא ידו] חלב דעלמא לאו כאבמ"ה דמי ושרי החי נמי ל"ש ח"ד התם א"ל תקנתא בשחיטה הכא ל"ל תקנתא בשחיטה ח"כ חזינן בדור דלא דנו הכא מדאישתרי הך איסור ישתרי עוד איסור וכן שם מבעי' הקודמת מהו לחוש נזרעו ג"כ יש קצת סתירה לזה עייש"ה והאחרונים בערו ג"כ בסתירת אלו הסוגיות אמנם לדברי הנ"ל יתיישב מאד דכבר כתבנו דענין חידוש הוא מה דמצינו לזה גופא סתירה במק"א ואחרי דידוע דהתורה ניתן נדרוש לנו ע"כ כל זמן שיש בידינו להעמיד ענין הזה שלח יחול עליו שם חידוש היינו להראות דאינו סותר נשאר חלקי התורה ודאי דאנו מוכרחים ליישב גם באופן רחוק קצת ודק בכדי שלא יהי' סתירה ולא נצטרך לומר דזהו חידוש וכ"כ כל מה שיש בידינו להמעיט החידוש ג"כ אנו מוכרחין להמעיט והנה חלב כפי כללי התורה הי' צריך להיות דיהי' אסור באכילה [מצד דם או אבמ"ה] ומוכרחין אנו לומר דהוי חידוש דהוא סותר לשאר חלקי התורה דממה דנתהפך מדם לחלב סוברים דליכא שום סברא דנימא דזה גורם היתר] ומעתה מובן דאם אנו רוצין להקטין החידוש בזה [וכמו שכתבתי לעיל דזהו מגדר החידוש] נצטרך לומר דגם אם יש בזה עוד איסור מכ"מ בחלב מותר לעולם והיינו כיון דאנו מוכרחין לומר דהתורה ראתה עפ"י חכמה העליונה להתיר חלב הגם דהוא בא מאיסור וא"כ אם נימא דגם חלב טמא מותר לקטין בזה החידוש דנימא דחלב הותר הגם דהוא בא מאיסור אבל אם נימא דאם כך חלב בא מאיסור טומאה אסור. נמצא דהחידוש הוא יותר גדול והיינו כיון דדם שלח בחלב אסור וכ"כ איסור יוצא דאבמ"ה אסור בכ"מ ובחלב גופא כשיש איסור אחר ג"כ אסור ובכ"ז בעת שנזדמנו אלו השנים יחד הדם אשר בכ"מ הוא אסור [או איסור יוצא דאבמ"ה] והחלב אשר כל איסור אוסרו בכ"ז הותר הכא א"כ גדול מאד החידוש בזה אבל אם נימא דבחלב הותר כל איסורין א"כ החידוש הוא רק דהותר בחלב איסורין וא"כ נמצא מזה דהונח הכלל אין לך בו אלא חידושו אשר הכוונה מזה הוא דגדר החידוש דורש להקטינו כל מה דאפשר מתחייב הכא דנימא דבחלב הותר כל מיני האיסורין והוא ברור ומעתה יתורץ לנו דברי הגמרא דחולין הנ"ל והוא דזה ודאי דלולא הקרא דגלי דחלב טמא אסור הייתי מקטין החידוש והייתי אומר דההכרח שהיתה להתורה להתיר חלב התירה בזה כל האיסורין. אבל עתה דגלי הקרא דחלב טמא אסור הננו מוכרחין לומר דגם בחלב יש כל האיסורין כמו בכל הענינים ורק דאיסור דם או איסור יוצא דאבמ"ה הותר בחלב ולא שארי איסורין. א"כ ממילא מה דלא מצינו להדיא דמותר אין לנו ללמוד משם וע"כ כיון דבאמת כל איסור יוצא דאבמ"ה קיל מאבמ"ה דל"ל תקנתא י"ל דבאמת חסור דכמו דחזינן דשארי איסורים לא הותר בחלב והותר רק מה דמצינו להדיא וע"כ י"ל דגם באיסור יוצא דמצינו שהותר לא הותר חלא כמו שמצינו אבל מה דלא מצינו לא הותר ואין להקשות דא"כ האיך אמרו שם מתחילה דמשום דהותר איסור יוצא הו"א דהותר גם איסור טומאה אחרי דיוצא קיל דא"ל תקנתא. אמנם זה ל"ק דהא גם איסור יוצא דא"ל תקנתא מכ"מ יש איסור בזה אלא דקיל מעט מאיסור יוצא דל"ל תקנתא וע"כ כל עוד דלא מצינו דשארי איסורים לא הותר בחלב הייתי אומר דבחלב הותר כל האיסורים אבל אחרי דגלי קרא דשארי איסורים לא הותר א"כ לא הותר בחלב רק מה שמצינו בפירוש ולא מה שלא מצינו וע"כ שפיר י"ל דמה דלא מצינו בזה האיסור גופא לא הותר ג"כ וח"כ כיון דיש נ"מ בין איסור יוצא דא"ל תקנתא לאסור יוצא דנ"ל תקנתא ע"כ שפיר י"ל כן דכה"ג אסור וא"כ מבואר דליכא מזה שום סתירה יתפרש גם הבעי' שם דמהו לחוש לזרעו עייש"ה ועל דרך הנחה זו יתפרש כל הענינים הנמצאים בזה וע"כ נא רציתי להאריך עוד יותר

והנה בקונטרסי של חידוש בכ"י צירפתי לזה הענין דהואיל ואשתרי כי' והואיל ואדחי ובארתי כל הענינים השייכים לזה באורך ועל דרך העומק אך פה אין בידי להאריך ואכתוב רק בקיצור נמרץ יסודי הדברים והוא דבתחילה רציתי לומר דסברת הדבר של הואיל ואשתרי כו' הוא ג"כ מצד זה אחרי דחזינן דהותר בענין זה איסור זה ע"כ י"ל דהותר בזה עוד איסור וכמשכ"ל דזהו מגדר דאין לך בו כו' והארכתי בזה ואח"כ דחיתי זאת והראיתי דאא"ל כן דכח חזינן דבענין דהואיל ואשתרי כו' בעינן דווקא שיחול מתחילה האיסור שהותר לזה ואח"ז גם אם יבא ע"ז עוד איסור אמרינן כיון דכבר הותר לאיסור הראשון הותר גם לזה אבל באופן אחר לח הותר עיי"ה יבמות (דף ח' ע"א) תינח היכא דנשא כו מי לא מודה טונא שאם ראה קרי כו' וח"כ מוכח דחינו מגדר הסברא הנ"ל דמצד סברא הנ"ל הי' מתחייב דלא יהי' חילוק בזה והארכתי שם בזה ואולם אחרי שהארכתי בזה בארתי אח"כ בענין זה יסודי הדברים ונעתיק פה קיעב הדברים והוא דבאמת יש להתחקות על תוכן הסברא של הואיל ואשתרי כו' וגם יש להתבונן בהמחלוקת של אביי ורבא בזבחים (דף ל"ב ע"ב) דאביי סובר דהואיל ןאשתרי אשתרי אמרינן והואיל ואדחי כו' לח אמרינן ורבא סובר להיפוך ובבאור כ"ז אמרתי דיש להתחקות מתחילה על עצם ההבדל בין היתר לדיחוי שנראה דהענין היא כן דהנה כמו אשר כל הענינים שלא נאסרו בתורה ודאי דהם מותרין כ"כ באין ספק גם אם מצינו דבר אחד שנחסר בתורה ורק דבאיזה מקומות הותר איסור זה אז באלו המקומות הוי זאת היתר ממש כמו כל הענינים שלא נאסרו כלל כיון דהתורה התנה דבזה הותר זאת א"כ דמי כמו שלא נאסר מעולם לזה ומעתה לכאו' בכל הענינים שמצינו דהותר איזו איסורים הי' לן לומר דמקרי היתר ממש כמו ד"מ דעשה דוחה ל"ת א"כ אמרה התורה דבמקום עשה מותר עבירת ל"ת וא"כ ממילא דמי לענין עשה כמו דלא נאסר מעולם ובאמת משמע בכ"מ דאינו כן וע"כ נ"ל דאמיתת הענין הוא כן. דזה ודאי אם היינו אומרים דבעת קיום העשה ליכא עבירת ל"ת כלל והיינו דכל האיסורים שאסרה התורה כוונה רק במקום הרשות והוא מכוין זאת בשבילו אבל אם עושה זאת בשביל קיום מצוה ליכא עבירה כלל [ובמק"א בארתי הענין וכתבתי דיש ליתן דמיון לזה משיטת הרשב"א דסובר דהא דמצות לל"נ הוא גם היכא דיש לו הנאת הגוף ואמרינן דהנאת הגוף בטל לגבי מצוה [ואנכי עשיתי סמוכין לשיטת הרשב"א מהא דערכין (דף ד' ע"ה) דהגמ' קאמר דהא דנתרבו כהנים בזימון הוא לאכילת קדשים וסד"א ואכלו אותם אשר כי' ואינו מדוקדק הכוונה ואמרתי מצד דזה מצוה הייתי אומר דזה לא מקרי הנאה לשיטת הרשב"א הנ"ל וע"כ נתרבו במכ"מ חייבים דהעיקר תליא בשביעה והארכתי שם בזה בחידושי] כ"כ י"ל דכל איסורי ל"ת שבתורה הוא דוקא לדבר הרשות גרידא אבל במקום מצוה לא אסרה התורה זאת והנה אם נימא כן ודאי דיש שם היתר ממש על כל קיום העשה שנעשתה ע"י עבירת הלאו וממילא יתחייב לפי"ז דגם היכא דאלקיי"ש בכ"ז יהיה מותר לעשות העשה ע"י עבירת הלאו אחרי דלפי"ז אמרינן דמתחילה לא קאי ע"ז האיסור אמנם יש עוד סברא לומר דבאמת כל איסורי ל"ת שבתורה סובבים הולכים גם על מקום קיום המצוה דבעת שאסרה התורה אסרה גם ע"ז אלא דבכ"ז היכא דמתרמי שהוא מוכרח לקיים מצוה ואין בידו לקיימה בלתי עבירת ל"ת אז אמרינן מצד דכח קיום המצוה דוחה את הל"ת והוא ממש כמו שני אנשים שמתאבקים זה עם זה ומי שמתגבר על חבירו