עדות ביעקב נה

בתחילה תהי' ההתחברות מבב"ח בצונן כמו שהם בטבעם ואם יניחם כך בלא שום התפעלות ההי' פעולת הכבישה מאלי' אבל הבישול לא תהי' בלתי פעולת הבישול וא"כ יש לנו לומר דהיתר דכבוש הוא עפ"י סברא ואיסור דבישול הוא גזה"כ ומאד מאד אני המה על כל הני שהחליטו דאם נימא דהחידוש הוא משום דאי תרו לי' כו' מקרי חידוש לקולא והיינו מצד דבכ"מ גם ע"י כבוש אסור ובאמת ודאי דאינו כן ובלא"ה הלא לפי דבריהם ג"כ י"ל להיפך דהלא בכ"מ דבר דמותר ע"י כבישה מותר גם ע"י בישול והכא הגס דע"י כבישה מותר בכ"ז ע"י בישול אסור וצ"ע בזה וע"כ אין הכרח מזה לשיטת רש"י הנ"ל אבל בכ"ז מיושב מאוד ד' רש"י

עוד אמרתי להראות פה האיך שעפ"י דברינו הנ"ל יתיישב סוגיא אחת אשר עד כה היתה תמוה בעיני והוא דביומא (דף י"ד ע"א) איתא שם מתני' דלא כר"ע דאי כר"ע האמר טהור שנפלה עליו הזאה כו' דתניא והזה הטהור על הטמא על הטמא טהור ועל הטהור טמא דברי ר"ע וחכ"א אין הדברים הללו אמורין אלא בדברים המקבלים טומאה כו' מ"ט דר"ע נכתוב רחמנא והזה הטהור עליו מאי על הטמא ש"מ על הטמא טהור ועל הטהור טמא ורבנן האי לדברים המקבלים טומאה הוא דאתא אבל הכא קו"ח הוא אם על הטמא טהור על הטהור לא כש"כ ור"ע היינו דקאמר שלמה אמרתי אחכמה כו' ורבנן ההוא למזה ולמזין עליו טהור ונוגע בהן טמא והנה פשטות הסוגיא תמוה מאד בכמה דברים והוא חדא דבגוף הדבר שאמרו ור"ע היינו דקאמר שלמה כו' יש להתבונן מאוד בכוונת ר"ע דאי נימא דהדרשה דוהזה הטהור על הטמא היא דרשה מוכרחת לר"ע דמוכרח מזה אשר על הטהור טמא א"כ ל"ל לומר היינו דקאמר שלמה דמשמע דלולא הך קרא לא הי' יליף זה ומצד דהי' חושש ללימוד הק"ו הלא בכ"מ קרא מוציא מק"ו ומאי חשש להק"ו ואי נימא דבאמת מודי ר"ע דיש לכוין הך קרא דוהזה הטהור על הך דרשא דדברים המקבלים טומאה ג"כ וכדעת חכמים אלא דמכריח דעתו בזה מצד הך קרא דאמרתי אחכמה כו' דהי' מקובל להם דקאי על פרה אדומה הלא באמת הך קרא יצדק גם לרבנן דהלא אחרי דנוגע בהן טמא א"כ ודאי דהוי חידוש מה דמטהר להטמא בהזאתם. אחרי דאנו רואין דיש בכחם להוליד טומאה חדשה על אדם טהור בנגיעתם והאיך בהזאתם יטהרו הטומאה הלא באמת הוא חידוש גדול: וא"כ איך ילמוד מכאן מזה דמצינו דשלמה תמה על ענין של מי חטאת דמוכח דעל הטהור טמא ועוד צע"ג בהך סוגיא דמאי קאמרו שם רבנן האי לדברים כו' אבל הכא ק"ו הוא אם על הטמא טהור על הטהור לא כש"כ וילפי מק"ו. והלא הוא ק"ו מופרך דהא תשובתו בצדו נוגע יוכיח דהטהור נטמא בנגיעה וא"כ חזינן דיש בה כח הטומאה ובכ"ז מטהרה. ודוח"ל דנחלק בין נגיעה להזאה דא"כ מאי אמר לקמן ההוא למזה ומזין כו' ונוגע כו' אם נימא דיש איזה סברא לחלק בין נוגע להזאה וע"כ דעפ"י סברא ליכא שום סברא לחלק בין נגיעה להזאה וא"כ מוכרח הדבר דענין זה הוא גזה"כ ואיך אפשר למילף מזה בק"ו אחרי דגם לרבנן מוכרח דזהו חידוש ועוד יש שם כמה גמגומים כמו שיראה המעיין אולם לדברי הנ"ל בענינא דחידוש יתיישב היטב כל הסוגיא דהנה הא דמוחלט לכו"ע דמי חטאת הוי חידוש הוא לאו משום דעצם הדבר מה דמי חטאת מטהרין הטומאה הוא נגד השכל ומשו"ה החליטו דהוי חידוש דהלא כל ענינים דמצינו בתורה דמטהרין ג"כ בל נוכל להבין עפ"י שכל האנושי בהשקפה הראשונה במה הם מטהרין ורק דבלתי ספק יש בהם כח כזה אשר לפי כללי התורה גורמים הטהרה ומסלקים הטומאה א"כ כ"כ י"ל דגם במי חטאת יש סגולת הטהרה כמו בכל ענינים המטהרים וגם להיפך ממה דמצינו שמטמאים לא הי' בידינו להחליט דזה הוי חידוש הלא יש כמה ענינים שמטמאים וג"כ בל נוכל להבין במשקל הראשון הטומאה ורק דבאין ספק יש בהם כח כזה אשר לפי כללי התורה גורמים טומאה א"כ י"ל דכ"כ מי חטאת ורק עיקר העני שהוסכם דמי חטאת הוא ענין נעלה משכל האנושי ואיש אשר בעפר יסודו לא יגיע לסודו הוא מצד זה דמצינו בענין דמי חטאת שני הסגולוה ביחד סגולת הטומאה וסגולת הטהרה והכא ודאי דאא"ל דזהו עפ"י כללי התורה דאם יש בו כח הטהרה כמו בכל ענינים המטהרים א"כ מדוע יטמאו ואם יש בו כח הטומאה כמו בכל ענינים המטמאים א"כ מדוע יטהרו הטמא וע"כ באין ספק כי ענין אחד או הטהרה או הטומאה הוא יוצא מכל כללי התורה הבנויים עפ"י השכל והסברא ורק דהוא גזה"כ אולם יש לספק איזהו עפ"י סברא ואיזהו עפ"י גזה"כ והנה זאת מצינו בתורה להדיא דהנוגע בהם טמא והטמא נטהר ע"י ההזאה: ושארי ענינים שלא נכתבו בתורה יש למילף או מנגיעה לטומאה או מהזאה לטהרה אבל זאת יתלה בזה דאם נימא דהטומאה הוא החידוש והטהרה הוא עפ"י כללי התורה א"כ כל מה דאנו נוכל לרבות ענין של טהרה מק"ו או משארי מדות שהתורה נדרשת בהן יש לן לרבות אחרי דזה לא הוי חידוש וא"כ ניתן ללמוד מזה ולהיפוך מטומאה בל נוכל למילף מאומה גם הענין אשר אפשר למילף אחרי דזה הוי חידוש ואי נימא דהטומאה הוי כפי כללי התורה והטהרה הוא חידוש א"כ כל מה שנוכל להרבות בטומאה עפ"י ק"ו או משארי מדות נוכל למילף ומטהרה לא נוכל למילף

ומעתה יתראה בירור הדברים ויחורו הדברים כשמלה: דהנה הקרא דוהזה הטהור כו' י"ל דמורה ע"ז דמטמא את הטהור וכר"ע וגם י"ל דאתי לדרשא דרבנן אמנם ר"ע סובר דענין הטומאה הוא ענין עפ"י כללי התורה וכמו שארי עניני טומאות דהוא אחד מהענינים המטמאים והטהרה הוא ענין חידוש והוי רק גזה"כ ורבנן סוברים דהטהרה הוא עפ"י כללי התורה והטומאה הוא עפ"י גזה"כ וע"כ ילפי רבנן ענין הטהרה של הזאה על אדם טהור מק"ו אחרי דהטהרה הוא ענין גלוי אשר ניתן לדרוש מק"ו ור"ע היינו דקאמר שלמה כו' פי' דעיקר אמר זאת שלמה על ענין הטהרה מצד דבאמת כפי כללי התורה השיג רק ענין הטומאה שיש באפר פרה אבל הטהרה לא השיג וכיון דע"ז אמר איך שייך לעשות ק"ו אחרי דהטהרה הוא ענין חידוש ואין לך בו אלא חידושו ורבנן פי' דהא באמה ידעינן דיש בזה חידוש והוא נעלה משכל האנושי וא"כ איך שייך למיעבד ק"ו וע"ז אמרו ההוא למזה ומזין עליו כו' ונוגע טמא פי' דעיקר החידוש מה דשלמה מתמה אמרתי אחכמה אשר כלל כוונת שלמה הוא להורות דיש כמה ענינים אשר הם נעלים משכל האנושי ועל זה אמר במליצתו דנשגבה אמרתי אחכמה כו' להראות דאי באפשרי בשום אדם להשיג זאת ולשוא יעמול בזה ואם יתפתה על נקלה לומר כי יגע ומצא ידע כי עיני שכלו יטעהו וזאת אמר בדרך כלל אך לאשר ידענו דפרה היא אחת מענינים היותר נעלמים [כי לכו"ע הוי חידוש וכנ"ל] א"כ ודאי דכיון ע"ז ג"כ וכמו שבאמת נדרש ענין זה על כמה ענינים ע' מ"ר ריש פ' חוקת ובנדה (דף ט') ובמהרש"א בח"א שם וע"כ הכא אין הכוונה במה שאמרו ור"ע היינו דקאמר שלמה כו' להורות דמזה מוכח כדבריו והלא באמת אינו מפורש בדברי שלמה דכיון דווקא ע"ז אלא דתפס המליצה הזאת משום דידענו דמי חטאת נקראו בשם חידוש אשר א"א להשיג הטעם אשר כבר אמר שלמה על מצות כאלו דאין באפשרי להשיגם וא"כ איך אפשר למיעבד ק"ו ורבנן כו' פי' דהם סוברים דעיקר תמה על מה שנוגע טמא אבל הטהרה ידע דהוא נוסד עפ"י כללי התורה וא"כ ניתן למילף בק"ו עניני טהרה בפרה אדומה ובטומאה שלה אין לנו רק מה שמפורש באר היטב ולר"ע הוא להיפך וא"ש הא דקאמרו למזה ומזין עליו טהור אשר לכאו' צ"ע מאין יודעים זאת ובאמת במה שמזין הוא טהור ליכא כ"כ חידוש דהא בעי הערב שמש וכקו' התו' וא"כ אחרי דכתיב רק נוגע י"ל דהמזה ומזין טהור ורק נוגע טמא וא"כ מיושב בע"ה היטב פשט ד' הסוגיא הזה והוא סובב הכל עפ"י ההנחה שכתבתי בענינא דחידוש: