עדות ביעקב נב

ומטרה בזה שאסרו זאת אשר לפי טעם ההוא יש לנהוג גם עתה איסור זה אמנם היכא דגם בזמן בגזירה לא הספיק הטעם שגילו על כל הענינים שאפשר שהגזירה תסוב עליכם ובכ"ז גילו זה הטעם ודאי דאין להם בזה טעם אחר וא"כ ממילא גם אח"כ שנתבטל לגמרי הטעם ההוא גם על הענינים אשר מתחילה חל עליהם הגזירה ג"כ נפקע מהם הגזירה אחרי דלפי טעם שגילו יתחייב שיבטל הגזירה אלא דכל החשש הוא אולי יש עוד טעם אבל הכח מוכרח הדבר דליכא טעם אחר והי' אפשר להאריך בזה הרבה וליישב כל הסוגיות אשר לכאורה הוי מהם. סתירה לדברי אלא דלא רציתי להאריך בזה אחרי דמדברי כל הראשונים לא משמע כן ומה גם לשיטת רש"י דהא גם בדבר אשר לזמן אמרינן ג"כ דאחר הזמן צמא"ל ואם כן ודאי דא"א להסביר כנ"ל ובגוף הענין הזה יש להאריך הרבה בסוגיא דגיטין (דף ל"ו ע"ב) וברמב"ם פ"ב מהל' ממרים ובדברי הראב"ד שם חנא דלא קאמינא עתה בזה אך אעתיק בקוצר מש"כ בעיקרי ויסודי ענינים אלה דגזירות ואיסורי חז"ל היינו דכתבתי כן דכלל תקנות ואיסורי חז"ל סובבים הולכים על שני חלקי התורה היינו על מל"ת שבתורה ומ"ע שבתורה דעל איסורי ל"ת שבתורה הוסיפו עוד לאסור כמו בעניני שבת ועריות וכדומה ובקיומי המ"ע תקנו ג"כ באיזה אופן שיקיים המצוה ויש כמה עניני פסולים לים בכמה מ"ע אשר חז"ל הוסיפו לפסול בזה כמו בסוכה ולולב וציצית ותפילין כנודע וההבדל ביניהם הוא כן דהענינים אשר הוסיפו על ל"ת אינו נוגע מאומה לכתחילה למצוה דחו'. היינו אשר מצד זה יחסר איזה מצוה בתורה מזה שישמור הוספת איסור חז"ל דמה אכפת לן אם לא יוציא לכרמנית ולא ישא שניות לעריות אלא דלפעמים יצוייר שיפגע לענין קיום מ"ע דאורי' כמו באזמל שצריך להוציאו ע"י כרמלית ואם ישמור גזירתם לא יקיים המ"ע וע"כ אז נופל כספק אם גם כה"ג גזרו ותיקנו היכא שיהי' מוכרח עי"ז לבטל המ"ע אולם הענינים אשר תיקנו בעניני מ"ע הי' לכתחילה התקנה על המ"ע אשר באופן אחר לא יקיים המ"ע ובכ"ז נופל ספק היינו דאולי לא תיקנו אלא כשאפשר לקיים המ"ע באופן אחר (והוא מגדר שחקרו האחרונים בענין אם עשה דול"ת בעצמותה כמו עשה דשחיטת פסח ל"ת דולא תשחט את הפסח על החמץ או בלא יראו פני ריקם עי' צל"ח פסחים (דף מ"ט ע"א) ובתוס' רעק"א והם דברו בזה מצד הדחי' ובאמת שם ג"כ החקירה אם גם כה"ג קאי הל"ת גם היכא דא"א לקיים בענין אחר או דהתורה כתבה זאת רק אם אפשר לקיים בלא"ה ובחי' כתבתי דתליא אם אלקיי"ש, דאורייתא או דרבנן דאם נימא דמדאו' ליכא נ"מ בין אלקיי"ש ללא אלקיי"ש א"כ ודאי דהל"ת קאי בכל אופן והוא גדרי המצוה וענין שחיטת הפסח דורש שלא יהי' אז חמץ וא"כ לא שייך אז החקירה דדיחוי והדברים ארוכים] אלא דבתקנות הנוגעים לקיום מ"ע שבתורה יש שני ענינים מהן אשר ראו לפסול איזה מין על מצוה זו והיינו דראו דכה"ג פסול לזה אבל לא מצד דאם יקיימנה על אופן זה יהי' חסרון בגוף המצוה ולפעמים יש אשר לכתחילה עשו תקנה זו מצד דחששו דבלתי זה יכול היות לפעמים חסרון להמצוה כמו בסוכה אשר תיקנו שלא לישב בראשו ורובו בסוכה ושולחנו בתוך הבית דאולי ימשך אחר שולחנו ועוד כדומה וחקרתי שם באופן זה אם א"א לו באופן אחר אם יותר טוב שיקיימנה על אופן זה כיון דכל החשש הוא שמא אם יעשה כן לא יקיים מצות סוכה ועתה אם לא יעשה כן ודאי דלא יקיים וא"כ יותר טוב שיעשה המצוה באופן זה או אולי יש ע"ז שם פסול ועפ"ז יש להאריך בכ"מ ועי' שבת (דף כ"א ע"א) אין מדליקין בהן בין בשבת בין בחול ועי"ש בתוס' ד"ה ומותר ולדברי יתיישב מאד דאמר בין בחול כו' היינו בחול כדינו דוקא אם יש לו שמנים אחרים אבל אם אין לו אלא מאלו השמנים ודאי דמוטב שידליק מאלו מכפי שלא ידליק כלל כיון דכל החשש הוא שמא יטה ולא ידלוק כשיעור ובשבת כיון דמותר להשתמש אסור להדליק גם אם אין לו שמנים אחרים ועי' סוכה (דף ג' ע"א) לענין שמא ימשוך ובחידושי לברכות (דף י"א ע"ח) תני ר"י עשה כדברי ב"ש כו' בארתי שם כל הסוגיא עפי"ז וע"ש בברכות (דף ט' ע"א) א"ד רבנן כוותך ס"ל והאי דקאמרי עד חצות כדי להרחיק כו' ובתר"י כתבו שם דאם עבר חצות אינו קורא גם בדיעבד הגם דכל החשש הוא שמא לא יקרא והכא ודאי לא יקרא ועי' שבת (דף כ"ו ע"א) עמד ריב"נ על רגליו ואמר מה יעשו אנשי בבל כו' ולשיטת הריב"ם בחו"י דהטעם הוא משום שלום בית א"כ היכא דליכא שמנים אחרים ודאי דכה"ג מותר ואין מזה להכריח נענין המקומות דאיכא שמנים אחרים ועי' עירובין (דף מ"ד ע"א) אלא ל"ק הא ר"מ הא ר"י ועיי"ש בשי' רש"י ובתוס' ד"ה ר"מ ונהנ"ל יפורש בטוב דגם לר"מ על שבת גופא מותר לישב בה. כיון דא"א בענין אחר וכל החשש הוא שמא תברח או שמא תמות ולא יקיים המצוה ועתה אם יחוש להתקנה ודאי דלא יקיים [ומצד סוכה הראוי לז' י"ל כיון דהוי רק מצד ספק לא גרע מאיסור דרבנן וע' סוכה (דף כ"ג ע"ח)] וע"כ סבר דמקרי מוסיף על אהל כיון דלחול אסור מחיצה זו והגמ' דחי זאת דבכ"ז הוי עשי' לכתחילה וא"ש ד' הגמ' מאד ועי' או"ח (סי' תרכ"ט) במג"א (ס"ק כ"ב) ושם בסי' הנ"ל בפמ"ג במ"ז סק"ח ועי' עוד באו"ח (סי' תרמ"ט ס"ו) ועי' בארצוה"ח סי' י"ב באר"י סק"א דנגע מעט בזה החקירה ולא העיר מכל הנ"ל והארכתי עוד יותר מזה בחידושי לברכות (דף ג' ע"א) בהא דאמר שם ות"ל משום חשדא ובחידושי לשבת (דף י"ב ע"ב) בהא דכמה גדולים ד"ח ועי' ב"ב (דף ק"ל ע"ב) ובחידושי לנדה (דף כ"ד ע"ב) בהא דאמר אביי צורבא מדרבנן דאמר מלתא לימא בה טעמא כו' הארכתי בזה ג"כ

הארכתי בזה מעט ויצאתי ממטרת הענין ועתה נחזור לעניננו דודאי אא"ל דחידוש הוא מצד דא"א להתבונן בטעם הדבר דל"מ לרבנן דנא דרשי טד"ק ודאי דלא שייך לומר דהיכא דאינו מובן הטעם הוי חידוש אחרי דבכלי המצות אין אנו סומכין על הטעם הנגלה לנו אלא אפי' לר"ש כ"ז ודאי דמשו"ז דאין אנו מבינים הטעם לא שייך לומר דהוי חידוש וכמשכ"ל אמנם אמיתת הענין הוא כן דענין חידוש בוא רק איזה ענינים אשר מצינו סתירה והתנגדות לזה משארי חלקי התורה והנה ידוע דהתורה נדרשת בי"ג מדות וכן בל"ב מדות דריה"ג וכמו דאיתא בב"ב (דף ק"ל ע"ב) והא כל התורה כולה דמויי מדמינן לה והנה כל אלו המדות מערתם הוא לידע האיך לדמות מלתא למלתא לאשר באמת באו הרבה ענינים אשר אינם מפורשים בתורה ורק דאנו מוציאין זאת ע"פ כללי התורה ע"פ דרכי ההיקש והג"ש והק"ו וכדומה והנה הגם דעצם המצוה הוא נעלה משכלנו בכ"ז ניתן לנו לדרוש אחרי דאנו מתבוננים בגדרי המצוה וא"כ אנו רואים דבאופן זה אסרה התורה אם כי לא ידענו מדוע ולמה מכ"מ יש בידינו ללמוד מזה וכן ענין הסברא הוא ג"כ דאורייתא וכמו דמקשו כ"פ בגמרא ל"ל קרח סברא הוא והוא ג"כ מצד זה דאחרי דהמצוה נכתבה נוכל להתבונן בגדרה להבין הסברא ולדון עפ"ז דיכול היות דכל מצוה ומצוה נוסדה שהסכים ותהי' מאומת עם הסברא והשכל האנושי רק כי אנחנו לא נדע בכמה מצות אבל מה דאנו מתבוננים בזה עפ"י סברא הוי דאורייתא ומשו"ה אם מצינו דנכתב קרא על דבר דיש להתבונן מעצמנו ע"פ סברא מקשו בגמרא דהקרא הוא מיותר דזהו ג"כ דאורייתא דדבר דאנו נוכל להבין זאת ע"פ סברא יחשב כאלו נכתב להדיא ועיי"ה כתובות (דף כ"ב ע"א) וב"ק (דף מ"ו ע"ב) ונדה (דף כ"ה ע"א). הן אמת דכ"כ מצינו בכ"מ דאמרו אב"א קרא ואב"א סברא א"כ חזינן דנכתב קרא גם על דבר דמובן ע"פ סברא אמנם כבר הערו בתו' בזה וכתבו לחלק בין סברא פשוטה לשאינה פשוטה עי"ה בשבועות דף הנ"ל בתוס' ד"ה אב"א ועד"פ אמרתי בזה בהא דפליגי ר"מ ור"י בהא דלא תאכלו כל נבילה כו' תתננה ואכלה כו' אחד כו' ואחד כו' בין במכירה בין בנתינה כו' עיי"ה פסחים (דף כ"א ע"ב) וב"ק (דף מ"א ע"א) ובע"ג (דף כ' ע"א) וחולין (דף קי"ד) וכפי דמסקו שם בפסחים ובע"ג עיקר המחלוקת הוא דר"מ סובר דצריך קרא לאקדומי נתינה דגר כו' ור"י סובר דלא צריך קרא ע"ז כיון דגר אתה כו' ואמרתי די"ל דאזלי לשיטתייהו בהא דאיתא בע"ג (דף ס"ד ע"ב) איזהו גר תושב כו' עיי"ש דר"מ סובר דנקרא ג"ת אם קבל עליו שלא לעבוד כו' וחכמים סוברים