עדות ביעקב מח

והמין השלישי הוא לעמלם שמא תטרף דעתם כו' וכרשב"א. ומעתה הכא בע"א אף אי נימא דאינו בהזמה. וא"כ אין שייך השני מיני חקירות הראשונות דמשום הזמה ל"ש וגם לברר האמת אולי יכחישו זא"ז ג"כ ל"ש בע"א אבל מכ"מ אכתי שייך המין השלישי משום שמא תטרף דעתם כו' וא"כ ממילא ליכא שום ראיה מדו"ח אחרי דגם אם אינו בהזמה שייך ג"כ דו"ח אמנם באמת ז"א דהא עיקר הטעם דשמא תטרף הוא כדי שיחזרו מעדותם והנה באמת הלא אחרי שהגידו שוב אינם חוזרים ומגידים כו' ולקמן (בסי' כ') הוכחתי מדברי רשב"א אנו דסובר דעבדינן טצדקי בשביל שיחזרו מעדותם. דהעיקר הוא דכ"ז שלא נגמר כל הדו"ח הנצרך להעדות לא נשלם עוד העדות ויכולין לחזור עייש"ה וא"כ כ"ז אינו אלא היכא דנחסר עוד מעיקר החקירות הנצרכים להעדות ומשו"ה שייך לומר דבתוך זה עבדינן גם שארי חקירות משום דלמא יחזרו אחרי דנחסר עוד מעיקר הדו"ח הנצרכים להעדות אבל הכא כיון דמעיקר הדין לא בעינן כלל דו"ח אלא משו"ז גופא שמא יחזרו מעדותם א"כ ודאי דאינם יכולים לחזור אחרי דנגמר כל העדות וא"כ איך שייך לומר דמשו"ז מצרכינן דו"ח [וכל הני שכתבתי לקמן (בסי הנ"ל) איירי באופן דנחסר עוד מעיקר הדו"ח המעכבים את העדות ודו"ק] אבל על הבדיקות בע"מ שפיר י"ל דעבדינן הבדיקות קודם הדו"ח [דאי נימא דשייך במלקות והוי בהזמה ממונא בעינן אצלו הדו"ח מעיקר הדין וע"כ מעכבים עוד ההעדאה באופן דיכו לחזור קודם גמר העדאתם] ואף דבכ"מ עבדינן הבדיקות אחר כך אמנם הכא י"ל דמשו"ז גופא עבדינן הבדיקות באמצע החקירות או קודם החקירות] בכדי שיהא בידם לחזור עוד ניהדר לדידן דבבדיקות שפיר י"ל דעבדינן משום שמא יחזור וכנ"ל וא"כ ממילא אין ראיה מבדיקות דרוצים לחייב ממון ע"פ עדותו ועוד דגם גוף הדבר אינו כן דבאמת י"ל. דקבלו העד הראשון בלא בדיקות ומשו"ז מצרפינן אח"כ לחיוב ממין כשבא עד השני אף דנחסר עוד הבדיקות מהעד הראשון דלקמן בחיבורי זה כתבתי די"ל דבדיקות אינם מעכבי' בדיעבד ומשו"ה שפיר מגבינן ממון אף אי נימא דבאמת איירי כאן דלא הי' בדיקות כלל ואף אם לא נימא כן יספיק תי' הראשון וביותר דלפי ההלכתא נ"ש זה דאנן פסקינן כנהרדעא דבכל מיני בדיקות אם מכחישין זא"ז עדותן כשירה עי' רמב"ם וחו"מ סי' ל'

נשובה לראש דברינו דמבדיקות אין שום ראיה דבאין לממון וממילא הדרא הקושיא לדוכתה דהוי עשאי"ל וע"כ דמתורץ מכח הממ"נ הנ"ל וא"כ איכא סמך גדול לסברתנו דיש לחלק בין ד"מ לד"נ לענין היכא דלא ידעו ואף דאי נימא דהטעם דעשאי"ל הוא מהטעם שמא ישקרו אין ראיה לסברא זו דבלא"ה ניסא דחשיב עשאי"ל מחמת דנתחייב מלקות אבל מכ"מ יש לנו לתרץ גם אם נימא דהוא מצד גזה"כ ואי נימא כן אין לתרץ אלא כפי סברא הנ"ל וממילא מוכח כסברתי ועוד דלפי משכ"ל דזה תלוי בהא אי דרשינן טד"ק או לא א"כ ודאי דצריך ליישב כך סוגיא גם אליבא מאן דסובר דלא דרשינן טד"ק דהא רבים פליגי על ר"ש בזה דדוח"ל דהך סוגיא דעדות מיוחדת אזל אך כר"ש וכר' יוסי דסוברים דדרשינן עד"ק אף אי נימא דהרמב"ם פסק כוותייהו] וע"כ דאזיל גם כרבנן דסוברים דלא דרשינן טד"ק וממילא הפרט דעשאי"ל הוא מצד גזה"כ ומוכח כסברא הנ"ל [ואם נחליט דלא כסברא הנ"ל שחלקתי בין ד"מ לד"נ הי' אפשר לומר דהרמב"ם דפסק דדרשינן טד"ק יסד מסוגיא זו שיטתו דהוקשה לו והלא הוי עשאאי"ל וע"כ דמשום מלקות חשיב עשאי"ל ומוכח דטעם דהזמה הוא משום שמא ישקרו וממילא מוכח דדרשינן טד"ק. אבל דחוק ובלא"ה יש לדחות כמו שיבואר להלן בסי' י"ז] הרי דאיכא סמך גדול לסברתנו הנ"ל לחלק בזה הפרט דלא ידעו בין ד"מ לד"נ

אמנם אחרי העיון ראיתי דאין מהך סוגיא שום ראי' לסברתנו הנ"ל דגוף ההלכה דפסקו כולם דע"מ כשר י"ל דא"ש דהא מדרבנן לא בעינן בממון עשאי"ל [כיון דמדרבנן לא בעינן דו"ח בממון] וא"כ י"ל דהא דפסקו דע"מ כשר בממון הוא בתר דתקינו רבנן דד"מ לא בעי דו"ח וממילא לא בעי עשאי"ל ומשו"ה ע"מ כשר אבל מדאו' דבעי עשאי"ל י"ל דבאמת ע"מ פסול. ויש בזה להאריך לדעת הש"ך בסי' ל"ג ס"ק ט"ז אך אנכי בארתי לקמן בסי' כ"א שלא כדברי הש"ך ויש קצת לשדות נרגא בזה עפ"י דברי לעיל בסי' ו' ע"ש וד"ת כפטיש יפוצץ סלע] עכ"פ לדינא ודחי די"ל כן ונשאר נן נבאר רק מה דמסוגית הגמ' דשם משמע דבדאו' פליגי דקאמרו כם בלישנא אחרינא דכולי עלמא סוברים כרבנן דפליגי עלי' דר' יהושע בן קרחה ופליגי באקושי הגדה לראיה דמאן דסובר דפסול סובר משום דהתורה הקשה הגדה נראים וכמו דראיה פסול מדאו' כן פסול בהגדה ומאן דמכשיר סובר דלא מקשינן וח"כ משמע דמאן דמכשיר מכשיר מדאו' דהא כן משמע פשטות הגמ' ועוד דאם נימא דמדאו' לכו"ע פסול היכא שלא העידו כאחד אנא דפליגי בדרבנן א"כ מאי ראיה מיתי מדהקשה התורה הגדה לראיה דהא י"ל דהתורה הקישן דפסול משום דבעינן עשאי"ל ומשו"ה בענין דההי' הגדה כאחד ומדאו' בחמת דפסול לכו"ע ע"מ וע"כ דמוכח מסוגיית הגמ' דמאן דמכשיר ע"מ מכשיר גם מדאו' וא"כ שפיר חל קושיתנו. אמנם באמת על סוגיית הגמ' בלא"ה לא קשה דהא כבר בארתי בסי' הקדום דעיקר המחלוקת שלהם דע"מ הוא אפי' בכה"ג היכא שהעיד האחד שראה עם עוד אחד אלא דכל הגדה והגדה כוי בפ"ע. ח"כ ממילא י"ל דמאן דמכשיר מדאו' כוונתו היכא דליכא הפרט דהזמה וכגון שאומר להדיא דראה עם עוד ע"א וכוונתו לממון אחרי דהכא לא איירי כנל מפרט דהזמה ומרן דפוסל הות לאו משום טעם דהזמה אלא דסובר דהתורה הקפידה דהגדתן תהי' בעת אחד ואם כן ודאי דסובר אף באופן דליכא משים הפרט דהזמה [כגון שאומר דאיכא עוד ע"א וכנ"ל] מכ"מ פסול וע"ז אומר איך דמדאו' כשר ע"מ ולא מיירי הכא כלל מפרט דהזמה וכוונתם היכא דליכא הפרט דהזמה ואין זה מן הדוחק לומר כן בגמ' [ובגוף הדבר בע"מ אם הוא מדאורי' עי' רו"מ סי' ל' ס"ג ועיי"ש בתומים ובשאר אחרונים ויש בזה אריכות דברים] ולעיל כתבנו דדחוק הוא לומר דמשמעות הפוסקים הוא דווקא בע"מ כה"ג אבל לפי מש"כ עתה לח נצטרך לדוחק זה בדברי הפוסקים דדברי הפוסקים יתורצו בלא"ה ופשט הגמ' סובל כן והיא ברור למעיין ועי' נו"ב מ"ת חח"מ סי' י"ח ודבריו דחוקים מאוד] ועוד דבדברי הגמ' י"ל דכוונתם בכה"ג דאומרים לו להדיא שתדע דאם יבא עוד ע"א תועיל עדותך לממון דלמאן דסובר דע"מ מועיל לממון ודאי די"ל דמוטל על כל ב"ד לומר כן להעד הראשון שידע דיכול להיות דמהעדאתו זו יצמח חיוב ממון וממילא חייב אח"כ כשיוזם ודמי כמו דבא לחייבו ממון ואין זה דחוק בגמ' וא"כ אזל כל הקושיא וע"כ אין שים ראיה מסוגיא זו לסברתי הנ"ל ונשאר הספק על מקומו [וע"ל בסי' ג']

סימן ט

יחקור עוד בזה הספק אם בממון ג"כ היו פטורים העדים כשלא ידעו: אחרי דנתבאר לנו בסי' הקדום דאין שום ראי' להסברא שכתבנו דהיכא דלא ידעו העדים שיתחייב הנידון על ידם יש חילוק בין ד"מ לד"נ וכמו שהארכתי בזה בסי' הנ"ל אמרתי לחקור בגוף הסברא שכתבתי לעיל לחלק בין ד"מ לד"נ והנה עפ"י סברא החיצונה ודאי דיש לחלק בזה בין ד"מ לד"נ והוא דהא באמת יש להתבונן בזה למה אמרינן דהיכא דלא ידעו העדים שיתחייב הנידון ע"י פטורים הא עיקר חיוב דעדים המוזמין הוא משום כיון דע"י עדותם נתחייב וא"כ מ"ל אם ידעו או לא כיון דסוף סוף נתחייב ע"י כמו שם בנערה המאורסה שהם העידו שזינתה וע"י עדותם זו הרגוה הרי דנתחיבה הריגה הריגה ע"י עדותם ואף אם לא ידעו שתתחייב אמאי פטורין כיון דע"י עדותם הרגוה ואח"כ הוזמו לימא דיתחייבו גם הם כפי שהי' נתחייב הנידון מעדותם וע"כ דעיקר הסברא הוא כן דהנה עיקר החיוב דע"ז הוא משום דדמי כאלו הרגוהו בידים ומשו"ה היכא דידעו הוי כמו מזיד