עדות ביעקב מז

גזה"כ דבכל עדות בעינן דמשפטי הזמה יתקיים בהם ומעתה א"ש אחרי דלסוף יתחייב גם העד הראשון ממון כשיוזם משו"ה חשיב עשאי"ל ועל גוף מנאמנות ל"ק כלל דהתורה האמינה לב' עדים ולסוף איכא ב' עדים ע"ז אלא דהתורה אמרה דבעינן עשאי"ל וע"כ מיחשב שפיר עשאי"ל אבל אי נימא דהטעם דעשאי"ל הוא מצד שמא משקרים א"כ אמרה התורה דאין מאמינים להם כל זמן דאינם נענשים ממילא ודאי דבעינן דבעת דמעידים העדות ידעו דאם יזומו יתחייבו ואז שפיר אמרינן מדבכ"ז העידו ע"כ דאינם משקרים אבל היכא דבעת העדאתם אינם יודעים דיתחייבו ממון אלא דאח"כ נתהווה הדבר דנתחייבו ממון ממילא הדר החשש דשמא משקרים לדוכתא אחרי דהתורה אמרה דבכ"מ בעינן עשאי"ל והיינו דבלא"ה חיישינן שמא משקרים א"כ ממילא הכא דהעד הראשון לא ידע בעת שהעיד דיתחייב ממון ודאי דיש לחוש שמא ישקר] ולשבועה מהימן בזה שיתחייב מלקות דזה חשיב דין הזמה דיליה וכמשכ"ל בסי' הנ"ל] ודוק היטב כי היא הערה עמוקה ודברינו לא תתכן אלא בגוונא דכבר חייבוהו ממון ע"פ עדותם אם הם חייבין אף אם הם לא ידעו מזה א הי' משכחת כה"ג] אבל עדיין קשה האיך חייבוהו אותו כתחילה [וכן אזל לפי"ז משכ"ל בסי' ג' לענין עדי קנס דמשו"ה הוי עשאי"ל אף דיכולין לומר לפוסלה לכהונה באנו משום כיון דסוף סוף נתחייב ממון ע"י עדותם משו"ה נתחייבו גם הם והוי עשאי"ל אמנם לפי מש"כ עתה אזל זה דכיון דהם לא ידעו שתתחייב קנס א"כ י"ל דבאמת שקרו ונהי נמי דלענין לפוסלה לכהונה ל"ל בה אף אם הוא עשאאי"ל אבל ממון האיך יכלינן לחייבו בעדותם דהא צריכין אנו לחוש דלמא משקרים הם כיון דהם לא ידעו שיולד חיוב ממון מעדותם] וא"כ הדקל"ד דאי נימא דהטעם הוא דחיישינן שמא ישקרו החיך יתורץ סוגיא זאת

הן אמת דאפשר לומר דבאמת הך סוגיא דעדות מיוחדת אזלא להטעם דעשאי"ל הוא מצד גזה"כ ולא משום דחיישינן שמא ישקרו דהנה בגוף הדבר אם הטעם דעשאי"ל הוא מחמת שמא ישקרו או דהוי גזה"כ נ"ל די"ל דיתלה בזה דאי נימא דדרשינן טעמא דקרא א"כ י"ל דהטעם דקרא הוא שמא ישקרו אבל אי נימא דלא דרשינן טד"ק אם כן ודאי דהוי גזה"כ אחרי דחזינן דהתורה הצריכה שבע חקירות בכדי דיהיה עשאי"ל י"ל דהוי גזה"כ ומאין לנו לדרוש טעם הדבר ונימא דהוא משום החשש שמא ישקרו והנה בהא אי דרשינן טעמא דקרא או לא נודע דפליגי בזה ר"ש ורבנן דר"ש סובר דדרשינן טעמא דקרא ורבנן סוברים דלא דרשינן טד"ק עי' ב"מ (קט"ו ע"א) ויבמות (כ"א) ובכ"מ וא"כ כיון דריש יחיד בדבר [ועי' יומא ע"ב דמבואר דגם ר' יוסי סובר כן אבל מכ"מ רבים פליגי עלי'] אין כ"כ מן הדוחק לומר דהך סוגיא דסנה' אזלא בשיטת רבנן דסוברים דלא דרשינן טד"ק וממילא אמרינן דנקרא עשאי"ל משים דלפי האמת יהיו בהזמה אף דלא ידעו מזה בעת העדאתם אמנם בכ"ז דחוק לומר כן וביותר דהא רוב גדולי המחברים ז"ל החליטו דהרמב"ם פסק כר"ש דדרשינן טד"ק ועי' רמב"ם פ"ד מהל' פרה ה"ג ועי' בלח"מ פ"ג מהל' מלוה ולוה ה"א שהחליט כן ועי' אה"ע סי' ע"ד בב"י ועי' תוי"ט פ"ד דפרה מ"ג [ובגוף הדבר יש אריכות דברים ואכ"מ] והרמב"ם גופא פסק דע"מ כשר ובלא"ה הוא דחוק כמו שיראה המעיין עכ"פ הדקל"ד דאי נימא דהטעם דבעינן עשאי"ל הוא משום שמא ישקרו א"כ האיך כשר ע"מ

שוב ראיתי דל"ק כלל דלהך טעם דעשאי"ל הוא משום שמא ישקרו ודאי דיתורץ גם בלא"ה דהנה עתה קיימינן אי נימא דגם ע"א כשהוזם חייב מלקות וכבר כתבתי לעיל בסי' א' די"ל דמשו"ז חשיב ע"מ לעשאי"ל משום דגם העד הראשון יתחייב מלקות כשיוזם אלא דכתבתי דזה תליא אם עשאי"ל הוא מצד גזה"כ או מצד הסברא דאם נימא דהא דבעינן עשאי"ל הוא מצד הסברא שמא ישקרו אזי י"ל דמשום דאיכא במלקות הוי ג"כ עשאי"ל דהא משו"ז יחושו ג"כ ולא ישקרו אבל אי נימא דעשאי"ל הוא מצד גזה"כ וא"כ בעינן דוקא שיתחייבו העדים המוזמין באותו דבר שנתחייב הנידון ע"י וע"כ בזה דמתחייב מלקות לא חשיב עשאי"ל וא"כ כל הקושיא בע"מ הוא אך אי נימא דהוא מצד גזה"כ ולהך טעם ודאי דיספיק הך תירוצי הנ"ל דמשום הכי חשיב עשאי"ל מחמה דבאמת יתחייבו ומעתה מתורץ ממ"נ דאי נימא דהטעם דעשאי"ל הוא משום שמא ישקרו א"כ משו"ה ע"מ כשר משום דיתחייבו מלקות [ואף דבתורה כתיב כ"ז היינו דזה הות דין בפ"ע דיעשה לו כ"ז היכא דאפשר אבל היכא דנא אפשר וליבא כ"ז מכ"מ היינו פוסלין העדות משום דשמא משקרים וע"ז מספיק הא דיתחייבו מלקות ועוד דהכא לפי האמת איכא גס כז אלא דעל מחשבתו אנו דנין וע"ז יספיק כך תירוץ כיון דגם לפי מחשבתו הי' מתחייב מלקות ודו"ק] וחי נימא דהוא מצד גזה"כ מקרי עשאי"ל משום דבאמת מתחייב ממון אף דלא ידע

נחזור לענין דידן דמוכח מכאן שפיר כסברתנו דבממון חייבין העדים אף די"ל דנא ידעו בבירור דנתחייב הנידון על ידם דהא אי נימא דעשאי"ל הוא מצד גזה"כ אם כן אינו מספיק להיות עשאי"ל מזה דחייבים במלקות וע"כ דיתחייב גם כממון וכנ"ל

אולם אחרי העיון ראיתי די"ל דבעיקר הקושיא מעדי מיוחדת לא קשה כלל די"ל דאיכא הוכחה דהעד הראשון בא לחייב ממון דלדעתי נראה דע"א אינו בכלל בדיק ת דאף דעתה קיימינן דע"א איתא בהזמה במלקות וממילא מוכח דבעי דו"ח. אמנם מכ"מ בדיקות י"ל דלא צריך דהנה באמת נראה מאי הוה התועלת כלל מכל הבדיקות כיון דאם יאמרו א"י ג"כ עדותן אינה נבעלת בשביל זה הרי דאינו מעכב ידיעתן בבדיקות להעדות וא"כ לאיזה תועלת הוי כצל הבדיקות ולמה נשאל אותם כלל הלא גם אם לא נשאל אותם ונחליט דהוי ספק אצלם ג"כ עדותן כשירה וע"כ דהטעם הוא כן כיון דבבדיקות אם יכחישו זא"ז ע"ב. [לרבא דסובר דגם בממון משכחת בדיקות דאם מכחישין זא"ז ע"ב עי' סנהדרין ד' ל' ע"ב] משו"ה הוי תועלת הבדיקה דאולי יכחישו זא"ז וא"כ כל עקרן של הבדיקות הוא דלמא יכחישו זא"ז ולפי"ז בע"א דלא שייך פרט דהכחשה דמי יכחישו ואם יאמר א"י ג"כ עדותו כשירה ולפי"ז ודאי דאינו צריך בדיקות דלאיזה תועלת יהי' הבדיקות דע"א ולפי"ז יקשה באמת הכא בע"מ דאמרינן מצטרפין וגובין ממון כיון דהראשון הי' בלא בדיקות א"כ איך מצרפינן אותו ולומר דאח"כ כשבא השני שואלין גם להראשון זה ודאי דדחוק ועוד דא"כ לא הוי ע"מ וע"כ דאמרינן דבכל ע"א מעדות ממון מצרכינן בדיקה לכתחילה משום דחיישינן דלמא יבא אח"כ גם עוד אחד ונצטרך לצרף העד הזה וימנע לן העדר הבדיקות של העד הראשון צירוף העדים וע"כ מצרכינן גם בדיקות ולפי"ז ממילא מוכח דלחייבו ממון בא דהיה לו להבין דכוונתם אולי יבא עוד ע"א ויצטרפו עדותו לחייב ממון [והכא ל"ש לומר דהי' לו לומר א"י דגם באמת אם אמר א"י פ"כ אלא מגוף השאלות שלהם הי' לו להבין דכוונתם דיהי' חיוב ממון] ומשו"ה מקרי עשאי"ל אמנם באמת ז"א דהא לקמן (בסי' י"ח) כתבתי דאיכא שני מיני בדיקות המין האחד הוא לברר האמת דאולי יכחישו זא"ז ויהא עדותן בטילה וזהו הטעם של כל הבדיקות והמין השני דאפי' היכא דלא צריכין הבדיקות לברר האמת מכ"מ מצרכינן משום שמא תטרף דעתם עליהם ויחזרו וכדרשב"א ומעתה י"ל דבע"א צריך בדיקות דאף דאין לו נ"מ בזה דהא אם יאמר א"י ע"כ וגם לא שייך לומר שמא יכחישו זא"ז מכ"מ צריך הבדיקות משו"ז שמא תטרף דעתו ויחזור מכל העדות וכדרשב"א ולפי זה כיון דכל ע"א אפילו לשבועה צריך בדיקות ממילא אין שום ראיה דכוונתם שמעדותו יצמח חיוב ממון ויכול לומר לשבועה באתי והדקל"ד דהוי עשאאי"ל וע"כ כדברי הנ"ל

והנה לפי מש"כ עתה הי' אפשר לומר דיפול כל מש"כ בתחילה דאם נימא דע"א אינו בהזמה ולא בפי דו"ח יהיה ראיה דעדותו היה לחיוב ממון מדהי' דו"ח דהא לפי מש"כ עתה הטעם גבי בדיקות י"ל כ"כ גבי חקירות דשם בסי' הנ"ל כתבתי דבדו"ח איכא שלשה מיני חקירות המין האחד הוא משום הזמה [ובזה אם אומר א"י ע"ב] ומין השני הוא לברר האמת והוא מגדר הבדיקות ואם אמרו א"י ע"כ ואם הכחישו זא"ז ע"ב]