עדות ביעקב מא

בזה וע' ירו' יבמות (פ"א ה"א) ר' בון בר חמא בעי קומי ר' זעירה אלמנה לכה"ג מהו שתהא צריכה חליצה א"ל אפשר לומר קדושין תופסין בה ואת אומר אינה צריכה חליצה יעויי"ש כל הסוגיא בירוש' והנה ראה זה מצאתי בס' חמדה גנוזה הנדפס זה מקרוב והוא קבוצת תשובות וחדושים מגדולי ראשונים ז"ל ובסופו שם יש לקוטים על יבמות מרבינו הרשב"א ז"ל והעיר שם ג"כ בק' התו'. והאריך שם בתירוצו וכתב שם בתוך דבריו וז"ל דמחי אמרת דחייבי כריתות הוא דאינו עולה הא חייבי לאוין עולה כדאמרינן בגמ' (כ' ע"א) לא היא דלדידן היינו טעמא משום דח"ל תופסין בהו קדושין קרינן בהו ולקחה נו לאשה וחייבי כריתות לא קרינן בהו כלל ולקחה לו אבל לר"ע מ"ש דהכא והכא אין הקדושין תופסין בה ולא קרינן בחד מינייהו ולקחה וכיון דחדא מינייהו אינו עולה לחליצה אידך נמי אינו עולה מבואר דהרשב"א מתרץ באמת כן. וע"כ דהתו' לא הסכים לתירוץ זה שוב ראיתי דמד' התו' האלו ליכא להוכיח דלא הסכימו לתי' זה דגם לתי' השני שלהם צריך להיות ג"כ דלר"ע ח"ל לא רמיא ליבום וחליצה דהא שם (דף כ' ע"ב) פריך הגמ' ומה ראית וקאמרו מסתברא ח"ל תפסי בהו קדושין ח"כ לא תפסי בהו קדושין וא"כ לר"ע לא שייך זאת ובלקוטים מהרשב"א הנ"ל משמע שמכוין שם ג"כ לזה דאחרי דבריו כנ"ל כתב עוד וז"ל ולדידי' ע"כ ל"ל יבמתו יבמתו רבה דהי מינייהו מפקת והי מינייהו מצרכת חליצה דהא לגבי' ליכא קיצותא דנימא ח"כ דחמירי לא סלקן לחליצה ח"ל דקילי סלקן אלא לדידן הוא דמחלקין בינייהו משום דהכא שייכי קדושין והכא נא שייכי כדאמרן עכ"ל יעוייש"ה כל דבריו מבואר דהרגיש ג"כ בזה: וע"כ דהתו' דנשארו בקו' משום דלא רצו להחליט דר"ע יסבור כרבי וא"כ ליכא מכאן ראי' אמנם בכ"ז על הרמב"ם י"ל דא נו סובר דתליא בתפיסת קדושין דכתב ומקצתו אינו יכול לבנותו משמע מצד איסור והגם דמסיים דהא אין לו בה לקוחין מכ"מ י"ל דאין כוונתו על תפיסת קדושין והארכתי בזה מאד

עוד העירותי על חקירה הנ"ל. מהא דיבמות (דף ו' ע"א) מה להנך שכן הכשר מצוה ופי' רש"י דביבום אפשר בחליצה והתו' הקשו דהא כל שאינו עולה ליבום כו'. וע"כ דשיטת רש"י הוא כן כיון דאם נימא כל העולה ליבום נצטרך לומר דלא תתייבם וע"כ קיימינן זאת על סוף דינא דחולצת ואינה מתייבמת. וכן העירותי ע"ז מהא דאב מקבל גט לבתו ע' גיטין (דף כ"א ע"א ובדף ס"ד ע"א) וקדושין (דף מ"ג ע"ב) ושיטת רש"י הוא דדוקא אבי' ולא היא ויש שסוברים דאב מקבל גט לבתו הוא מצד שליחות. וקשה נימא כל מלתא דאיהו לא מצי עביד לא מצי משוי שליח וע"כ משום דאם נימא כן א"כ ממילא גם האב לא מקבל וקיימינן על סוף דינא וכנ"ל והארכתי בזה בחידושי לבאר לכל השיטות לשיטת התו' ובארתי דלשיטת התו' ליכא לעיין כ"כ מקטנה שאינה יודעת לשמור את גיטה דשם הוא לאו מצד שליחות. אלא דמצד אבי' נקראת יש לה יד. או משלחת ואינה חוזרת. ובחבורי על כללי הש"ס ערך אב מקבל גט לבתו הארכתי בזה. וכן יש להעיר מהא דשבת (דף קנ"ג ע"א) ואי איכא אחר לעבד אחר דאמר כו' כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת ולכאו' נימא כל מלתא דאיהו לא מצי עביד כו' וע"כ משום דאם נימא כן יתחייב דגם האחר אינו יכול למול ונכריח דגם האב יכול למול קיימינן על סוף דינא

ובתשובתי לח' יו"ד בענין דנתערב בשר שריפה בבשר כשירה והי' בהן בשר שלא נתנקר והראיתי שם היכא דראוי להתכבד לעו"ג הוי מחלוקת הראשונים אם זה הוי ראוי להתכבד. וע' חולין (דף ק' ע"א) בתו' ד"ה שאני חתיכה וביו"ד (סי' ק"ב) ובפ"ת (סק"ב) ובנו"ב (מ"ק חיו"ד סי' ט"ז) והם לא כתבו כן וע"כ עיינתי בזה דגם אם נניח דהיכא דנחסר חלק הניקור לא הוי ראוי להתכבד מצד דנחסר חלק הגדול מכ"מ אולי העיקר דהוי ראוי להתכבד מצד דראוי לעו"ג ודרך אגב עיינתי שם בימי הענוים שלהם אולי לא הוי ראוי להתכבד כיון דעתה אינה ראוי' להתכבד וכ"כ עיינתי שם אם נתערב בימי הצום או מר"ח אב ועוד העירותי בכמה ענינים וחקירות נכבדות בזה הענין דחהר"ל והראיתי שם דעיקר יסוד דחהר"ל הוא ג"כ נוסד ע"ז החקירה דשם ג"כ הוי תרתי דסתרי דהא בתחילה אינה ראוי' להתכבד ואח"כ כבר בטל וע' חולין (דף ק' ע"א) בתו' ד"ה שאני חתיכה וע' או"ח (סי' תרע"ג ס"א) אם נתערב נר חנוכה האסור בהנאה בשחר נרות אפי' אחד באיף נא בטל דהוי דבר של מנין ועיי"ש בע"ז סק"ו ובישועי"י שם והארכתי בזה בע"ה מאד ובקונטרסי בענין אחע"א הארכתי ג"כ בחקירה הנ"ל וכתבתי דיש מחלוקת בין רבינו הרמב"ם ורש"י ז"ל בפי' הסוגיא דחולין (דף ק"א ע"א) והעיקר דהרמב"ם סובר דאיסור מוסיף הוא דוקא היכי דההוספה הוי החלטית רצוני דגם אם נימא דאאחע"א וא"כ איסור השני לא חל מכ"מ כך הוספה חל ואז שפיר דיינינן איסור מוסיף אבל היכא דלא הוי החלטית לא הוי א"מ דמאי חזית דנימא א"מ ויחול הא אדרבה אם נימא דלא חל ממילא ליכא הוספה ג"כ ושיטת רש"י הוא דגם כה"ג אמרינן איסור מוסיף דדיינינן על סוף דבר כיון דאם יחול יהי' איסור מוסיף ממילא הוי חיסור מוסיף וחל איסור השני והוא ממש כעין חקירה הנ"ל

וכן בארתי עפי"ז הא דאיתא בשבועות (דף כ"ד ע"א) כי אמרינן חיסור כולל באיסור הבאי מאליו באיסור הבא ע"י עצמו לא אמרינן ואינו מובן לכאו' סברת הדבר מדוע באיסור הבא ע"י עצמו לא נדין ח"כ אבל להנ"ל מבואר היטב דבכל איסור כולל הוי הא"כ החלטי כמו יוה"כ על נבילה דעל שארי ענינים ודאי דיוה"כ חל [גם אם נימא דעל נבילה אינו חל] וע"כ מכריח זאת דנימא דחל גם על נבילה מצד דלא מחלקינן הך איסור אבל הכא בשבועה ליכא הכרח דעל ההיתר ודחי דחל דהא י"ל להיפך מגו דלח חל על נבילה [מצד דאין אחע"א] לח חל נמי על כשירות ולפי"ז נימא דלר"ל בשבועה דל"ל א"כ הכוונה הוא דלא חל גם על ההיתר מצד נדר שבטל מקצתו בטל כולו [דאי נימא דעל ההיתר מוכרח לחול א"כ שוב איכא הכרח לדון כולל] ועפי"ז יתורץ קו' התו' שם בד"ה איסור הבא כו' שהקשו והא הקדש הוי ג"כ איסור הבא ע"י עצמו ואמרי' דחשיב כולל במתני' דיש אוכל כו' ועיי"ש בתירוצם שהעלו בדוחק אבל לסברתי הנ"ל מיושב הדבר מאד כיון דעקר הסברא בשבועה הוא משום דיש לדון להיפוך מגו דלא חל על האיסור לא חל גם על ההיתר. אבל בהקדש הלא לא שייך זאת דנימא מגו דלא חל על חלב לא חל על בשר דא"כ לא משכחת שום הקדש וזהו מכללי וגדרי ההקדש וע"כ דיינינן שפיר כולל אבל שם בשבועה י"ל להיפך מגו דאיסור שבועה לא חל על דברים האסורים לא חל גם על דברים המותרים. אמנם זה יתלה בחקירה זו אם אמרינן נדר שבטל מקצתו בטל כולו גם בדבר דלא חל מתחילה הנדר ע"ז ונודע דהאחרונים קרו בזה וע' בס' שעה"מ מה שהביא בשם ס' קו"י וע' בס' בית דוד וה"נ כל הסברא הוא מצד דנימא מגו דלא חל על האיסור לא חל על ההיתר וע"כ דהוא מצד נדר שבטל מקצתו והכא לא חל מתחילה הנדר על האיסור ובתשובתי הבאתי ראי' דגם כה"ג אמרינן נדר שבטל מקצתו מהא דאיתא בנדרים (דף י"ד) האומר לאשה קונם שאני משמשך הרי זו בבל יחל ומקשו שם וג' (דט"ו) והא קא משתעבד לה מדאו' דכתיב שארה כו' וקשה מחד הא נודע דיש שיעור לעונה האמורה בתורה וכמו דאי' בכתובות (דף ס"א) וא"כ השעבוד הוא רק על העונות הקצובות ושארי בעילות הוי רשות וא"כ נימא דהכוונה דהרי זו בב"י הוא על בעילות הרשות שלא מהעונה והוא לכאו' קו' עצומה דכוונת הגמ' בקושייתם הוא כן כיון דאיהו אמר סתם קונם שאיני משמשך א"כ הלא הוא כלל גם העונה וכיון דנימא דעל העונה אינו חל ממילא צ"ל דלא יחול גם על שארי בעילות מצד נדר שבטל מקצתו כו' והכא ג"כ הלא מתחילה לא חל הנדר ע"ז ובכ"ז אמרינן הכא נדר שהותר כו' וא"כ א"ש גם הסברא באיסור הבא ע"י עצמו דלא אמרינן כולל כנ"ל. אלא דשם העירותי עוד בדבר אחד דלכאו' לא שייך הכא לדון נדר שבטל מקצתו דהא כל