עדות ביעקב לט

א"כ הכא יש לו מגו דאי בעי הי' מודה בכולה והתו' סוברים דהקו' דמפני מה אמרה תורה הוא מצד מגו. עיי"ש בב"מ (דף ג' ע"א) אבל בע"א י"ל דהוא גזירת הכתוב כל מה ששנים מחייבין אותו ממון כו' וממילא כ"ז דאינו נשבע מחזקינן כדבריו אלא דקצ"ע דא"כ נימא גם גבי ע"א מגו דאו בעי הי' מודה לשיטת התו'. ויש להאריך בזה הרבה והרבה כתבתי שם גם לענין החקירה שחקרתי שם אם הוא מודה במקצת וע"ז המקצת יש ע"א שחייב אם חייב שבועה לשיטת התו' הנ"ל וע' חו"מ (סי' פ"ז סכ"ו) ובש"ך (ס"ק נ"ע). עכ"פ מבואר דשיטת התו' הוא דע"א בקנס חייב שבועה וכונת התו' שם הוא כן. דע"כ דאיירי כשהודה לדברי העד דאם הי' מכחישו א"כ אינו חייב יותר משבועה דלא עדיף מממון וע"כ כשהודה לדבריו אבל היכא דהוא מכחישו ודחי דחייב שבועה. ומעתה יקשה מאד בהא דאמרינן בבבא קמא ודף ע"ד ע"ב) גנב על פי שנים וטבח ומכר עפ"י ע"א או עפ"י עצמו משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה ומשמע דמיירי בכל גווני גם היכא כשמכחיש העד דהא לא משכח התנא דין דדו"ה דחייב רק עפ"י ב' עדים, וע"כ דבע"א פטור בכל גוונא וקשה מאד הא לשיטת הסו' הנ"ל משכחת דחייב גם עפ"י ע"א כגון שהבעלים תובעים בבירור שהוא טבח ומכר וע"ז מביא ע"א שטבח ומכר והוא מכחישו וא"כ הוי מחויי"ש ואינו יכול לשבע מצד דהוי חשוד ע"י הגניבה ומשלם והאיך תני במתני' בכל גווני דעפ"י ע"א פטור ומשמע גם כשמכחישו וע"כ דהעיקר הוא דהיכא דידע העד שהוא חש ד לא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ והכא כבר הי' חשוד ע"י גניבה והוא לכאור' ראי' אלימתא. הן אמת דלכאו' י"ל דעדיין יקשה סוף סוף ליתני התנא באופן דהעד לא ידע מזה א"כ כה"ג חייב לשלם דאמרינן בזה מחויי"ש שאיל"מ אך י"ל דזה אינו קשה. דאם העד לא ידע א"כ אינו מועיל בעדותו ואינו חייב כלל שבועה דאולי שלו טבח וע"כ דהכא איירי דהעד יודע מאלו הב' עדים וכן שם (בדף ע' ע"א) דאמרינן גנב עפ"י שנים וטבח ומכר עפ"י או עפ"י שנים אחרים גם כן הכוונה דהם ידעו מאלו העדות דאי לא כן לא הוי עדות כלל וזהו הכוונה דעדי טביחה צריכין לעדי גניבה. דאל"כ לא הוי בהעדות שום ממש אלא דזה אין מעידים הם בעצמם (ויש להאריך שם הרבה בבאור הסוגיא דשם ואכמ"נ]. וא"כ ממילא ה"נ ע"כ דידע מזה והוי חשוד. עכ"פ מסתמא דמתני' הנ"ל משמע כן דמשום דידע דהוא חשוד ע"כ לא אמרינן בזה מחויי"ש שאיל"מ דאל"כ משכחת חיוב קנס דדו"ה גם עפ"י ע"א. ואולי נימא כן אחרי דבאמת הוא דין בפ"ע הך דין דמחויי"ש שאיל"מ ע"כ י"ל דהתנא לא נחית לזה ונקיט עפ"י ע"א היכא דל"ש דין דמתוך כגון שהוא אינו יודע ותובעו עפ"י ע"א ונימא דשיטת התו' דכה"ג ליכא שבועה דאו' ועי' בטור חו"מ (סי' ע"ה) שהביא מחלוקת הראשונים בזה ובכ"ז דחוק קצת

ודע דבעיקרא דחקירה הנ"ל ראיתי דכבר נתעוררו בזה רבותינו הראשונים ז"ל. והוא דמדברי הגהמ"י מוכח להדיא דסובר דהיכא דידעינן מתחילה שיהי' חיוב ממון לא מהני העדאת העד וממילא מוכח דסובר דכל ענין דמחויי"ש שאיל"מ הוא רק מצד שנתגלגל מתחילה ולא מצד עצם הנאמנות. דהנה בתשו' מימוני לס' משפטים (סי' ס"א) החליט דמשו"ה אמרינן בחשוד שכנגדו נשבע ונוטל דאל"כ נוציא ממון ע"י ע"א עיי"ש שכתב וז"ל דבשלמא בנסכא דר' אבא אי הוי בעי הוי טעין לא חטפי והוה נשבע ולא משלם. להכי כי טעין דידי חטפי ואיכא חד סהדי אמר דמשלם עפ"י ע"א. כיון דעיקר לא אתי סהדי לחייב ממון קרינא בי' לכל עון כו' וכן כ"מ כו' אבל בחשוד אי שכנגדו שקיל בלא שבועה ע"י ע"א נמצא דכל שעתא יטול ע"י ע"א ונמצא שהי' קם עיקרו לממון שהחשוד א"א לו להשמט כלל מלשלם היכא דאיכא חד סהדא לשכנגדו ואמר רחמנא לכל עון ולכל חטאת אינו קם מעיקר עכ"ל מורי ר"מ ז"ל עכ"ל. הנה החליט להדיא דהיכא דידעינן מעיקרו דט"י יצמח חיוב ממון אין מוציאין ממון ע"י ומוכת דסובר דעיקר ענין דמחויי"ש הוא רק מצד שנתגלגל משבועה רש לממון וכאופן הראשון: הן אמת דלכאורה דברי ההג"מ תמוהים מאד. דהא כתב מתחילה דשם בשבוה"ע איירי באופן דטען מתחילה איך חטפי ודידי כו' וא"כ כה"ג דברי העד בא לממון. ובזה ד' ההג"מ מוכרחים מאד דע"כ דאיירי כה"ג דהעד ידע דיהי' מזה חיוב ממון דלכאו' יש להקשות בזה דהא נודע מה שכתב הכ"מ (בפ"א מהל' עדות ה"א) שדקדק על ד' הרמב"ם שכתב שם וז"ל העד מצווה להעיד בב"ד בכל עדות שיודע בין בעדות שיחייב בה את חבירו כו' ודקדק הכ"מ דמדבריו משמע דגם על ע"א איכא מצוה והלא מקרח דמייתי בפ' הכונס לא מוכח אלא על ב' עדים. ומסיק דכוונת הרמב"ם הוא דוקא על ב' עדים ולא על ע"א ולקמן (בסי' מ"א) הבאתי דיש מן הראשונים שסוברי' דהיכא דליכא עליו מצוה להעיד לא שייך קרבן שבועה דשבועת העדות. ע' בראשונים ב"ק (דף נ"ו ע"א). וא"כ קשה מאד האיך שייך לומר הכל מודים בנסכא דר' אבא כיון דבע"א ליכא מצוה וכנ"ל וע"כ דכוונת הכ"מ הוא דוקא היכא דאינו ידוע דיצמח מזה חיוב ממון [ודבר הגול"ם לאו כממון דמי לענין זה] אבל היכא דידעינן מתחילה דע"י עדותו יצמח חיוב ממון אז באמת יש המצוה גם על ע"א. וכן מבואר היטב בש"מ בב"ק (דף נ"ו ע"א) בד"ה אלא בחד וז"ל כלומר בחד שאינו מחייב בעדותו ממש בע"א דעלמא. אבל ע"א המחייב ממון בעדותו ממש במו בנסכא דר' אבא חייב נמי מדאו' כבי תרי. וא"כ ע"כ דהעד בא אחרי שכבר טען אין חטפי ודידי חטפי וכה"ג איכא חיוב דק"ש ואם נימא דהיכא דידעינן מעיקרא דבא לחייב ממון אינו מחייבו העד יקשה מאד באיזה אופן יתקיים הך דינא והיא קו' גדולה על שיטת הגה"מ והנה באמת הגה"מ נזהר מזה וכתב שם בראש דבריו בסימן זה וז"ל הכל מודים בע"א דר' אבא כגון בשעה שהשביע את העד כבר אמר חטפתי ודידי חטפתי דאי אכתי לא אמר מידי א"כ הו"ל גורם לממון דמצי אמר סהדא מאן לימא לן דהוי מודה דחטף ודידי' חטף שמא יאמר לא חטפתי וישבע להכחישנו כו' יעוייש. סרי דכתב להדיא כן דאיירי דאמר מתחילה אמנם לפי"ז יקשה באמת דהא שם מחליט דהיכא דידעינן מתחילה דבא לממון אין מוציאין ממון ע"י עדותו. וא"כ ממילא האיך מחייב הכא ק"ש והיא קו' עצומה שוב ראיתי דהנו"ב במ"ת (חחו"מ סי' כ"ז) העיר בזה ועיי"ש שחילק בזה מצד דהכא טענתו גרם דאלו טען לא חטפתי לא הי' מחייבו העד וא"כ עיקר מה שמחייבו העד הוא משום שטען חטפתי וע"כ זה לא מקרי דנתחייב עפ"י העד יעויי"ש בדבריו. אמנם לדעתו דבריו צריכין עוד באור דסוף סוף הלא נתחייב עתה ע"י העד וכיון דשיטת הגה"מ הוא דהיכא דבא מתחילה לממון לא אמרינן מחויי"ש שאיל"מ א"כ מ"ל מה דהי' יכול לטעון מקודם כיון דעתה מוציאין ממון ע"י עדותו יש לנו לומר דלא מהני דכה"ג אין מוציאין ממון ע"י ע"א ודוח"ל כיון דגם הודאתו גרמה לו לא מקרי זה ע"י עדותו דזה דוחק וע' משכ"ל (בסי' ל"ג) לענין חצי דבר כה"ג היכא דמהני גם הודאתו וא"כ הדקל"ד על הגה"מ הנ"ל

ונראה לי לתרץ דברי הגה"מ הנ"ל עד"פ בשנקדים מה דאנכי מסתפק בזה הפרט באיזה ספק. והוא אם אמר מתחילה בב"ד אין חטפתי ודידי חטפתי וכשבא העד אמר לא חטפתי אם יכול לחזור וישבע להכחיש את העד כמו אם הי' אומר מתחילה לא חטפתי או דאין בידו לחזור והוא ספק עצום וחקירה עמוקה אלא דלא אליבא דכל השיטות יהי' הך ספק וכמו שנבאר בע"ה הנה כפי המבואר מסוגיית הש"ס דב"ב (דף ל"א ע"א) ומרמב"ם ומשו"ע חו"מ (סי' פ') יוצא לדינא דאין אדם יכול לחזור ולטעון מחיוב לפטור. אבל מפטור לפטור יכול לחזור ולטעון יעוייש"ה והנה כבר כתבתי דבטעם הדבר דמחויי"ש שאיל"מ י"ל שני אופנים או מצד שנתגלגל משבועה לממון או דעצם נאמנות העד אלים לענין ממון