עדות ביעקב לה

דגם אינך סוברים כן דלא בעינן בע"א עשאי"ל דהא להיפך [ש ליכא הכרח לדידהו

אמנם כ"ז הוא לפי ההנחה שהנחנו דהכא לא שייך הזמה מחמת דדמו למחלוקת דסומכוס ורבנן בב"ק. אבל כד העמקתי עיוני ראיתי דהדמיון אינו עולה יפה והכא בעובדא דנסכא דר"א י"ל דלכו"ע סוברים דהוי העד בהזמה להנך דסוברים דהעד מחייבו כמו להריב"ם ודעמו] והוא דהנה התם בב"ק מוקמינן כה"ג דאמר הבע"ד בפני פלוני ופלוני גנב ואח"כ אתו סהדי א"כ היו שם שני דברים דמתחילה הודה ואח"כ באו עדים וגם אמר לפני איזה עדים גנב ובאו הנך סהדי שאמר שבפניהם גנב וא"כ י"ל דאימת אמרינן דליכא בהזמה היכא דהי' תרתי למעליותא כנ"ל אבל בגוונא דנחסר חד מהנך שני דברים היינו או דלא הודה מתחילה אלא דמתחלה באו עדים ואח"כ הודה או אפילו באופן דבאו עדים מעיקרא אלא דלא אמר דהאמת הוא דבפניהם הי' המעשה אלא דההודאה הי' סתם י"ל דכה"ג איתנהו בהזמה ולפי"ז הכא בעובדא דנסכא דר"א דנחסר כל הני פרטים דהא מתחילה בא העד וגם לא הודה דבפניו חטף אלא הודה סתם דחטף [דהא כן משמע פשטות הגמ' דכן איתא דאמר אין חטפתי ול"א אין חטפתי בפניו] י"ל דהיכא בהזמה והגם דאין להחליט זאת לודאי דבאמת י"ל דגם כה"ג לא איתנהו בהזמה כיון דגוף הזמה הוא חידוש וא"כ י"ל דהזמה ליכא אלא באופן דנכתב בקרא להדיא אבל מה דלא נכתב בקרא כמו היכא דהודה הבע"ד לדברי העדים [אף באופן דלא אמר באיזה עדים וגם לא אמר מתחילה אלא אח"כ] י"ל דבכל אופן ליכא בהזמה ויש לי בזה אריכות גדול וכ"כ יש לי מבוכה גדולה בזה הענין בפסק ההלכה ויבואר כ"ז לקמן (בסי' כ"ה) נהדר לדידן דהעיקר הוא דגם לשיטת הש"מ יתכן דברינו דע"א בהזמה חייב מלקות דכבר בארנו דהעיקר הוא דע"א שהעיד על חשוד והוזם פטור העד וכמשכ"ל וגם יש להוסיף דהא כבר כתבתי לעיל דהיכא דלא ידע שהוא חשוד והוזם ודאי דפטור וכתבתי דכל החקירה הוא אך באופן דידע מתחילה ולקמן (בסי' ז') כתבתי דלחד דעה י"ל דכל עיקר מחויי"ש שאיל"מ הוא דווקא כשלא ידע העד שהוא חשוד וא"כ ממילא אזל כל החקירה הנ"ל וגם דגוף דברי הש"מ יש מקום לפלפל עוד כמו שמבואר לקמן בחיבורי זה וגם אחרי העיון ראיתי דהכא לענין חשוד לא שייך כלל החקירה הנ"ל דאפי' אם נימא דע"א שהעיד על חשוד חייב לשלם לכשיוזם ונניח ג"כ דאם הי' משכחת חיוב תשלומין ממש בע"א ליכא מלקות לשיטת הש"מ] בכ"ז א"ש דלא יקשה הכא מחשוד דהנה הא דחשוד מחוייב לשלם הוא מחמת דהתורה רמי עלי' חיוב שבועה וע"כ כשאינו נשבע מחוייב לשלם. וא"כ כ"ז הוא. אחרי דידעינן דע"א מחייב שבועה אמרינן מחויי"ש שאיל"מ אבל אי הייתי אומר דאינו חייב כלל שבועה עפ"י העדאת ע"א ממילא לא שייך כלל לומר דהוי מחויי"ש וא"כ ודאי דאינו משלם אלא דלפי"ז יתהפך הדבר כחומר חותם דאחרי דידעינן דע"א לקי וממילא משלם א"כ ממילא קשה הא משכחת תשלומין וצריך להיות דלא ילקה וכיון דלא ילקה לא יחייב תשלומין א"כ צ"ל דילקה וע"ל בסי' שאח"ז שהעירותי באופן אחר כה"ג וגם יש לפלפל קצת בהני שני טעמים שנאמרו על מחויי"ש שאיל"מ כמשנת"ל וכיון דעתה אנו קיימין דלחיוב שבועה אי אפשר אלא כשנימא דלוקה ע"א בהזמה וא"כ ממילא אי נימא דאינו לוקה בטל כל דין הזמה ודו"ה כי היא עצה עמוקה ודוח"ל דאפילו אי נימא דע"א אינו מחייב שבועה הוא אך משום דאינו בהזמה אבל חיוב שבועה מביא וא"כ ממילא היכא דמחיוב שבועתו יצמח הדבר דישלם ממילא חייב דזה דחוק וא"כ הכא בלא"ה א"ש דלא קשה על דברינו משיטת הש"מ וחקירתי הנ"ל יסוב באופן אחר ג"כ כמו היכא דקבל עליו העד כשנים וחייבו בתשלומין וכמו דאיתא בירוש' פ' שבועת העדות הובא שם בר"ן וברא"ש וע' תשו' רע"א (סי' קע"ט) או במקום דע"א מהני כמו עד טומאה דבא להפסיד כתובתה וכמו דאיתא בשבועות (דף ל"ב ע"ב) וכדומה וע"ל סי' מ"א ובעיקר החקירה מחשוד ע' בקצוה"ח (סי' ל"ח) שהעיר ג"כ מזה. עכ"פ נתבאר לנו דמצד זה לא תברא דברינו הנ"ל ושפיר י"ל דע"א שהוזם חייב מלקות וכמשנ"ת ת"ל: סימן ז יחקור כמה חקירות בעדות מיוחדת. ויבאר הסוגיות הנוגעים לעדות מיוחדת על מכונם

אחרי שהתרנו בעהי"ת שני הקושיות והספיקות הראשונות שהיו על הך כללא שכתבנו בעדות מיוחדת נשאר לנו לבאר עוד ספק השלישי שהערנו בזה לשיטת התו' בריש מכות דהיכא דהעדים מחייבים מיתה בהעדאתם לא מקרי, עשאי"ל בזה שיתחייבו מלקות כשיוזמו. ל"ל קרא במכות (דף ו' ע"ב) דע"מ פסולה בד"נ הא בלא"ה ידעינן משום עשאאי ל. והגם כפי שאבאר נראה דאין שום התחלת מקום לקושיא זו. והי' בידינו לתרצה בקוצר אולם יען כי צירי דלתות דברינו סובבים הולכים בעניינא דעדות מיוחדת ויש לנו בזה דברים הכרחים לביאור הענין ע"כ ראיתי להעריך איזה דברים בזה הענין ובהרחב ביאור הענין היטב יתראה דאין מזה שום קושיא על דברינו הנ"ל

גרסינן במכות (דף ו' ע"ב) אמר רב זוטרא בר טובי' אמר רב מנין לעדות מיוחדת שהיא פסולה שנאמר לא יומת עפ"י ע"א מאי אחד כו' אלא מאי אחד אחד אחד ולסוף איתא שם עוד אמר ר"נ עדות מיוחדת כשירה בד"מ דכתיב לא יומת עפ"י ע"א בד"נ הוא דאין כשירה אבל בד"מ כשירה מתקיף לה רב זוטרא אלא מעתה בד"נ תציל אלמה תנן הוא והן נהרגין קשיא ע"כ והמתבאר מזה הסוגיא דבד"נ עדות מיוחדת פסול לכו"ע [מדליכא שום חולק על מימרא דרב משמע דכולם הודו לרב דע"מ בד"נ פסול] ובד"מ איכא מחלוקת אם ע"מ כשר דר"נ סובר דכשר ורב זוטרא סובר דפסול הנה מריש הוה קא קשיא לי לכאורה בהך סוגיא דמאי קאמר כלל רב מנין לע"מ שהוא פסולה משמע דלא הוזכר כלל בזה שום דבר ורב הוא דחדית לן הך דינא: והלא באמת פליגי בזה תנאי אי ע"מ כשירה או לא דהא הוא המחלוקת דריב"ק ורבנן דאיתא בסנהדרין (דף ל' ע"א) ובעוד כ"מ דרבנן סברי אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהן כאחד וריב"ק סובר דמצטרפינן אפילו בזאח"ז ובזאח"ז ודאי דהוה עדות מיוחדת כיון דכל חד ראה בעת אחרת ומכ"מ סובר ריב"ק דמהני וא"כ כ"ש היכא דראו בעת אחת אלא דלא ראו זא"ז דוודאי מהני לריב"ק וע"כ דרב פוסק כרבנן וקשה האיך קאמר סתם מלתי' אמנם לכאורה יש לתרץ בנקל די"ל דזה גופא משמיענו רב דבד"נ ודאי דפסולה ואפי' ריב"ק לא קא מכשיר אלא בד"מ ולא בד"נ אולם אחרי העיון עדיין לא הונח כ"כ דהנה שם בסנהדרין מפרש הגמ' דפלוגתת ריב"ק ורבנן הוא מחמת תרתי או מסברא או מקרא ועתה נחזי הנה להך לישנא דאמרינן בסברא פליגי ודאי דאי אפשר לן לומר דבד"נ כו"ע מודו דפסול ולא עוד אלא דלדעתי מוכרח איפכא דלהך לישנא בד"נ כו"ע מודו דמצטרפין דהא להך לישנא דאמרינן דפליגי בסברא מפרשינן כן דמאן דסובר דאין מצטרפין הוא משום דאמנה דקא מסהיד האי לא קא מסהיד האי ואידך אמנה בעלמא תרווייהו קא מסהדו והנה בד"נ ודאי דאין מקבלין עדותם כל זמן שלא נתברר לנו על איזה איש דקא מסהדי דהא כל הבדיקות הוא על זה וע"כ הוא בא ומסהיד דזה האיש הרג לזה וא"כ מוכח דעל איש אחד שניהם מכוונים ובאמת שניהם מעידים שם הרוצח והנרצח. וא"כ לפי"ז צ"ל איפכא דבד"נ ודאי דלכו"ע ע"מ כשר וגם להך לישנא דאמרינן דבקרא פליגי ג"כ משמע דבד"נ מודו כו"ע ולכה"פ מאן דפליג בהא