עדות ביעקב כט

בקרא וכיון דדין דועשיתם לו כ"ז לא קאי אלא בב' עדים אבל בע"א לא מצינו בקרא דחייב ודאי די"ל דפטור ויש גם סברא לומר כיון דמיעוט ליכא בקרא דעל ע"א לא יהי' תורת הזמה כמשכ"ל דהמיעוט הוא אך בדאיכא שני עדים בעינן שיוזמו שניהן] וא"כ יש לילוף מב' עדים דמ"ש ב' עדים מע"א דעיקר חייבם התורה על שזממו להפסידו וכמו שזממו לעשות לו כן יעשה להם א"כ מה"ת נחלק דע"א לא יהי' בתורת הזמה וא"כ שפיר יש מקום לספק הנ"ל

אמנם לפי"ז י"ל דרך ספק הנ"ל יתלה אי ע"ז קנסא או ממונא דאי נימא דע"ז קנסא א"כ הוי כמו חידוש ומאי דגלי גלי ומאי דלא גלי לא גלי אבל אם נימא דע"ז ממונא א"כ יש לילוף גם ע"א ואם נאמת דברינו הנ"ל יתפשט לנו קמט גדול ונזכה להבין דעת קרושים והוא. דהא לכאו' דברי רש"י תמוהין שם דשם בב"מ (דף ד' ע"א) גבי הא דאמרו שם דע"א אינו בתורת הזמה כתב רש"י בד"ה בתורת הזמה וז"ל לכלם קנם דכאשר זמם דע"א שהוזם פעור כו' ולכאו' הוא פלא לאיזה צורך כתב רש"י דהא דכאשר זמם הוא קנס דהא בזה הוי מחלוקת הי ע"ז קנסא או ממונא ול"ל לרש"י להכניס א"ע במחלוקת דלא נצרך הי' לו לפרש בפשיטות דהזמה ל"ש בע"א והוא דקדוק עצים אולם להנ"ל יתיישב דברי רש"י מאד דהוקשה לרש"י דהא משכחת בע"א ג"כ תשלומי הזמה וכגון שהי' חשוד ע"כ בא רש"י לתרץ דבע"א לא משכחת תשלומי הזמה אף כה"ג והיינו כיון דבקרא דהזמה כתיב אף בשתי עדים חין ללמוד ע"א מב"ע וקשה לכאו' הא עפ"י סברא יש ללמוד ע"א מב"ע דמ"ש ומיעוט ליכא כנ"ל וע"ז כתב רש"י משום דקנסא הוא [וקאי הכא הסוגיא אליבא מאן דסובר ע"ז קנסא דהכי הלכתא] והוי כמו חדוש ואין לך בו אלא כדי חדושו ויש להמתיק הדבר עוד יותר בכוונת רש"י הנ"ל. די"ל דבאמת הוקשה לרש"י על הפרכא דע"א אינו משלם דמאי פרכא הוי אחרי דהא דע"א אינו משלם הוא מצד דבעדותו אינו מחייב ממון כמו שכתב שם בתו' גופא ולרש"י הי' זה דחוק לומר דהם תפסו דזה מקרי פרכא על מה רצד אחרי דבאמת לא הוי אפי' פרכא כל דהו וע"כ דעיקר הפרכא הוא דע"א אינו משלם אפי' במקום דמחייב וכנ"ל וקשה באמת מדוע לא נילף מב' עדים וע"כ משום דסוברים דע"ז קנסא ומוכרח רש"י לפרש כן קנסא כו' ודו"ה כי הוא באור עמוק בד' רש"י הנ"ל [יד"ח דקאמר תורת הזמה כו' י"ל דבאמת דסובר עז"מ [עי' בב"ק דף ה' ואין הכרה] וממילא כה"ג חייב לשלם העד ונשאר רך מה דאינו משלם בכ"מ זה לא חשיב פרכא או די"ל דר"ח אינו סובר גוף היסוד הנ"ל]

שוב ראיתי דגוף היסוד הנ"ל הוא רעוע דודאי אם נימא דהקרא דועשיתם לו כ"ז לא קאי אלא בב"ע ברור דאין נחלק ולומר דיתלה אי עז"ק או ממונא אלא דאף אי ניחא דממוונא מכ"מ אינו נענש דהא כבר כתבתי לקמן (בסי' ט') דמאן דסובר דע"ז ממונא אין הכוונה דסובר דהוא מצר הסברא אלא אחרי דכתבה התורה העונש אמרינן דהוי ממונא אבל באמת הוא חידוש עייש"ה שהרחבתי בזה הדבור והוא ברור ואמת וכיון דגם מאן דסובר ע"ז ממונא סובר ג"כ דהוי חידוש ומסברא לא הייתי יודע העונש ח"כ ודאי דגם לדידי' אמרינן דליכא דין עונש הזמה בע"א כיון דלא נכתב דין עונש הזמה בע"א ומשני עדים ליכא למילף כנ"ל ואי דיקשה ד' רש"י הנ"ל נימא דשגרי' דלשנא נקיט ולח בכוונה מיוחדת או אולי י"ל דהא דרש"י כתב קנסא לא כיון רש"י דוקא למאן דסובר ע"ז קנסא אלא דדברי רש"י יתכנו אף אליבא מאן דסובר עז"מ וכוונת רש"י דסוף סוף הוי חידוש דמשו"ז אמרינן דע"א אי אפשר ללמוד מב"ע וכנ"ל. ולפי"ז נפרש ד' רש"י ג"כ כנ"ל דסובר דהפרכא הוא ממ"א שמחייב ממון אמנם לפי"ז יקשה באמת הא דאמרינן דר"ח תורת הזמה לא פריך דהלא ודחי איכא פרכא גדולה כיון דע"א אינו משלם בהזמה לכו"ע אף במקום דמחייב ממון רך באמת י"ל דר"ח סובר דחשוד הוא מדרבנן והגמ' דפריך נימא דסוברים רחבוד הוא מדאוריית' וע"ל בסי' מ"א שכתבתי דאיכא בזה מחלוקת

נחזור לעניננו דלפי"ז ודאי דע"א אינו משלם בהזמה בכל אופן ואין להקשות כיון דבארתי דבע"א ליכא הזמה ח"כ ממילא אזלי כל דברי שכתבתי בסי' הקודמים דע"א שהוזם חייב מלקות אחרי אשר דהוכחנו עתה דע"א ליכא בהזמה אמנם באמת לא קשה דהנה בכל הזמה איכא עבירה דלאו דלא תענה ועונש הזמה הוא מקרא דועשיתם לו כ"ז והנה על לאו דל"ת לחוד ראוי ללקות אלא דהוי לשנלאמב"ד או לאו שאב"מ וע"כ בעינן דיגלה הקרא דלוקה וכמו שהארכתי בסי' הקדום. והיכי דגלי הקרא ועשיתם לו כו' לקי ומת ע"ז וגם מקרא דוהצדיקו. והנה הלאו דל"ת כולל גם ע"א ובקרא דכ"ז לח נכלל ע"א ח"כ ממילא לחייבו תשלומין מכ"ז חין לחייבו אחרי דלזה לא גלי הקרא וזה הוי חידוש וכנ"ל אבל מלקות דלקי מקרא דוהצדיקו שייך גם בע"א ודוק היטב ואפי' לפי משכ"ל (הסי' א') דבפרט דהזמה איכא שני חידושים חידוש דמאמינים אותם וחידוש דעונש וא"כ בע"א אכתי מנין דמאמינים להם אמנם באמת בארתי לקמן בסי' כ"ח דהקרא דוהצדיקו מגלי לן ג"ז דמאמינים להם יעויי"ש מה שתמהתי על הגמ' דמכות] וא"כ ממילא כיון דבארנו דהקרא דוהצד קי קאי גם על ע"א ממילא מוכח דגם בע"א מאמינים להם ובר מן דין בע"א לא צריכין כלל לזה דהא המזימין הם שנים ושנים נגד ע"א לא הוי חידוש כמבואר שם בב"ק (דף ע"ג ע"א) יעויי"ש

והנה לכאורה י"ל עד טעם אחד דיהי' מוכרח הדבר דהיכא דע"א העיד לחייב שבועה לחשוד לא יתחייב העד כשיוזם והוא דהנה כבר הבאתי לעיל בשם התו' דהא דחשוד אינו נשבע הוא אך מדרבנן אבל מדאורייתא יכול לשבע וא"כ מדאורייתא לא חייבהו העד ממון חף בחשוד ואם כן י"ל דמשו"ה פטור העד כיון דמדאורייתא לא חייבו ממון. והביאני לידי הערה זו דברי הריטב"א בריש מכות שכתב שם על הא דמעידין אנו באיש פלוני שהוא ב"ג או ב"ח דהא דנקטו חליצה הוא שגרא דלשנא דלפי האמת ודאי דהזמה ליכא גבי ב"ח כיון דב"ח הוא אך מדרבנן וא"כ איך שייך מלקות מדאורייתא חזינן דמפשט פשיטא לי' לרבינו הריטב"א ז"ל היכא דבעדותם לא חייבוהו מדאורייתא לא שייך אח"כ הזמה אף דאחרי דרבנן אמרו דב"ה פסיל פסלוהו בעדותם מכ"מ פטורים דבהזמה בעינן דהחיוב דבא מעדותם יהי' מדאורייתא וא"כ ה"נ י"ל דפטור כיון דמדאורייתא לא חייבו ממון וכנ"ל: אברא דאם נאמת כן דלשיטת הריטב"א יהי' מוכח דגם כה"ג היכא דחייבוהו ממון דפטור מדאורייתא הגם דמדרבנן חייב מכ"מ פטורים א"כ ודחי דיהי' מוכח דלא כהריטב"א מצד סברא החיצונה. דאחרי דעיקר נענשין עבור שחשבי להפסידו וח"כ איך שיהי' הלא רצו להפסידו ולא שייך הכא לתלות בהך חקרה הקדומה אם דרבנן מועיל לדאורייתא דהכא העיקר עבור שרצו להפסידו וחיך שיהי' הלא רצו להפסידו וע"כ נ"ל באמת דגם הריטב"א יודה כה"ג וגם נבין, דברי הריטב"א דבאמת כולם תמהו על סברת הריטב"א מאי שייך הכא מדרבנן או מדאורייתא כיון דאיך שיהי' רצו להרע לו וע"כ דהאמת יורה דרכו דהיכא דהעונש הוא מצד כאשר זמם יודה הריטב"א דל"ש לחקור הם יתחייב מדרבנן או, מדאורייתא אלא כיון דידעו דהוא יתחייב ממון חייבים גם הם אח"כ לכשיוזמו אמנם הכא גבי ב"ג ליכא כז אלא דעיקר הוא מחמת והצדיקו וכתבה התורה דעבור זה חייבים והכא שייך שפיר לומר דהיכא דמדאורייתא לא נעשה פסול ממילא לא שייך הקרא הנ"ל והא דמדרבנן נעשה פסול סוף סוף, ע"ז לח קאי הקרא ואולי יתלה בכך חקירה אי דרבנן מועיל לדאורייתא או דהכא כו"ע יודו דלא מהני הדרבנן לדארו' ועיי"ש לעיל (סי' ה') ולקמן (בסי' מ"א) הארכתי בענינים אלו בדברים נחמדים ויקרים. עי"ש ותבין היטב דברינו הנ"ל: עכ"פ איך שיהי' ברור הדבר דהכא מודה גם הריטב"א וא"כ ודאי דמה"ט הי' חייב אלא דהעיקר הות כמו שבארנו דבע"א ליכא תורת הזמה בתשלומין וכמשנת"ל ובתשובתי לענין למכור בשר טריפה למימר אשר האחרונים כתבו בזה מעט ואנכי