עדות ביעקב כד

שייך הך לאו היינו כשעושה ציצית ופוחת מהן והחילוק מובן] וע"כ למאן דיליף דעשה דול"ת מכב"צ מוכח שפיר דכ"כ ל"ת שיש בו כרת. והנה רבא סובר שם ובשבת ודף כ"ז ע"ב) דהסמיכות דל"ת שעטנז וגדילים תעשה לך בא להורות דצו"פ פוטרים בין במינם כו' ולפי"ז יליף דעשה דול"ת מראשו דמצורע עיי"ה נזיר (דף נ"ח ע"ב) ושם הוי מ"ע גמורה דשייך ע"ז הך לאו דלא תגרעו וממילא י"ל הסברא הנ"ל דאוקי לת נגד ל"ת ומשו"ה דחי לה העשה [בכ"ז צריך קרא לזה כנ"ל] וממילא י"ל דכ"ז הוא אך נגד ל"ת גרידא אבל לא נגד ל"ת שיש בו כרת והארכתי במק"א בזה מהא דמ"ל איסור לאו כו' ואכמ"ל ומשו"ה א"ש הא דרבא סובר דאין עשה דול"ת שיש בו כרת והארכתי הרבה בזה בדברי חדודים ואכ"מ. ובעיקר הדבר בהא דהמבטל מ"ע כתבתי במק"א דיתלה בזה שחקרתי אם אמדינן דסתם אדם יבטל מ"ע ונודע דכל אדם יש לו חזקת כשרות וממילא אם נימא דנקרא רשע ודאי די"ל דמסתמא יקיים מ"ע והארכתי בזה מסוגיא דקדושין (דף נ"ח ע"ב) הגונב טבלו כו' יעוש"ה ומסוגיא דב"ק (דף מ"ה ע"א) אי אהדרתי' ניהלי הוי מערקנא לי' כו' ובתשובתי לענין שביעית כתבתי בזה הדבר הרבה ענינים מחודשים בע"ה. וגם יש לדחות קצת מדברינו הנ"ל די"ל גם אם ילפינן משאל אביך לא הוי כמו מבטל מ"ע אלא דעובר על העשה] נחזור לעניננו דרבא דאמר דשרי למיקרי עבריינא אזיל לשיטתו וכנ"ל ואביי ור' אמי פליגי עלי' ונימא דטעמייהו מצד דאינו פסול לעדות ויהי' נ"מ לחקירתנו הנ"ל והגם דמצד מימרא דרבא בשבת הנ"ל הי' אפ"ל דכיון ג"כ בזה לסברת ר' אמי די"ל דלשון עבריין כולל דיעבור על כה"ת כולה וע"כ גם רבא סומך על סברת ר"א דכך דרכו של יצה"ר כו' אולם כבר כתבתי דמיבמות ומנדה (דף י"ב) משמע דמחולקין בזה הפרט אם הוי רשע בזה ובאמת לכאורה משמע כן דאזלי לשיטתייהו עפ"י מחלקותם בסנהדרין (דף כ"ז ע"א) דאביי אמר שם דמשו"ה מומר להכעיס פסול דהו"ל רשע והתורה אמרה אל תשת רשע עד. ורבא אמר כשר רשע דחמס בעינן מבואר מזה דאביי סובר דמדהוי רשע ממילא פסול לעדות וא"כ מוכח כ"כ להיפך דכל עוד דלא הוי פסול לעדות לא הוי רשע. ולרבא דסובר דכשר ובכ"ז ודאי דמודה דהוי רשע ממילא מוכח דלדידי' לא תלי זב"ז וא"כ ודאי דיתיישב דבכל הני מקומות אביי אזיל לשיטתו ורבא אזיל לשיטתו ולכאורה הוא נכון מאד ועפי"ז הארכתי הרבה בענינא דאין אדם מע"ר דנודע דאיכא מחלוקת בזה בין הראשונים ז"ל ויש שסוברין דהכוונה מצד שנפסל לעדות עיי"ה יבמות (כ"ה ע"ב) ברש"י ובסנהדרין (דף ע"ב). והקשו מהא דכתובות (דף י"ח) עי' בדו"ח אך לרבא דסובר דרשע הוי גם אם אינו נפסל לעדות י"ל דא"א מע"ר הוא גם היכא שאינו נפסל לעדות ושם בכתובות הוא רבא ובכל אלו יש להאריך אמנם בכ"ז להחליט כן לקושטא דמילתא ודאי דדחוק הוא ובכ"מ משמע בש"ם דלא תלי זב"ז ועי' סנהדרין (דף קי"ג ע"ב) מאן רשעים אמר ר"י גנבי משמע לכאורה הכי אולם מכ"מ משמע דאינו כן עי' שבת (ק"ד ע"א) וע' ר"ה (דף י"ז ע"א) ועי' יומא (דף ל"ח ע"ב ובדף ע"ה) ועי' ביצה (דף כ"ה ע"ב) ועי' תענית (דף ז' ע"ב) כל אדם שיש לו עזות פנים מותר לקרותו רשע ועי"ש בתוס' ד"ה מותר. וע' סוטה (כ"א ע"ב) וע' נדרים (דף כ"ב ע"א) הנודר אף על פי שמקיימו נקרא רשע וע' קדושין (דף ל"ג ע"ב) ת"ח שאינו עומד בפני רבו נקרא רשע ושם (דף נ"ט ע"א) עני המהפך כו' (ובדף פ"ב) החמרין כו' וע' ב"ב (דף נ"ז ע"ב) ובסנהד' (דף ח' פ"א ודף נ"ב ע"א ודף נ"ח ע"ב) המגביה ידו כו' (ובדף ע"ו ע"ב) ובעדיות (פ"ה מ"ו) ובאבות פ"ד ונדה (דף י"ג ע"א) יוציא לעז כו' ושם (דף ל' ע"ב) משביעין אותו תהי צדיק כו' ואפי' כל כו' תהי בעיניך כרשע מכל זה משמע דלא תלי זב"ז וע"כ הכא לעניננו י"ל דלכו"ע שייך לומר גם בע"א והרשיעו ומה גם דלפי דברי העד הוי רשע וכנ"ל וגם מש"כ דאולי כוונת הכתוב הוא דווקא שיחייבוהו ממון זה ודאי דאינו כמו דמוכח מריש מתני' דמכות ואדרבה, הקרא הוא היכי דאין לקיים הזמה ממש וע"כ ודאי דנראה דגם בע"א שייך הך קרא דוהצדיקו כי' [ועי' משכ"ל בס"ס זה]

אבל עוד לא הגיע הדבר ליסוד מוסד והוא דאף לפי פי' זה בקרא דוהצדיקו מכ"מ יש עוד סברא לומר דעל ע"א לא קאי הקרא דוהצדיקו כו' די"ל דהגם דבררנו דאין קפידה הכתוב שיעשו אותו לרשע או שיחייבו אותו ממון אבל מכ"מ אולי כוונת הכתוב שתצא מחשבתם אל הפועל במה שהעידו עליו וכמו אם העידו עליו שהוא ב"ג א"כ עשו אותו לב"ג ויצא הרעה שרצו לעשות לו אל הפועל וכן שם בב"ק ע"ה לפי קושיית הש"מ דנתקיים בהו הזמה מחמת הקרא דוהצדיקו כו' היינו דשם ג"כ נתקיים העדאתם וכן הא דהקשו בתו' במכות על הא דאמרינן עדי נערה המאורסה שהוזמו כו' דלילקו משום והצדיקו את הצדיק כוונתם ג"כ דאם היינו אומרים דהם לוקין ממילא תיהרג הנערה המאורסה דהא הטעם דאיהי אין נהרגת משום דהוי עשאאי"ל אבל לפי האמת דלא נתקיים העדאתם ודאי דלא שייך לומר גבם הקרא דוהרשיע ואינם לוקין [ואזל לפי"ז מה שרציתי לפרש דלפי תי' התוס' באמת לוקין משום והצדיקו אלא דמכ"מ לא מקרי עשאי"ל דהא לפי מש"כ היכא דהעדאתם לא נתקיים ממילא אין לוקין ואולי דשם שאני דהא הם העידו שזינתה ולא העידו באופן דיהי' מוכח דכוונתם הי' להורגה [דאל"כ לא היו יכולים לומר לאוסרה כו' והם אומרים דכוונתם הי' לאוסרה על בעלה וע"כ אנו דנין אותם כאלו היו אומרים בהדיא דנאסרת על בעלה ובזה נתקיים באמת מחשבתם ודו"ה] ואם נימא כן דבעינן דהעדאהם יצא מכח אל הפועל ועל איזה פרט שמעידים כן יוגמר הדין א"כ בע"א דהוא מעיד דחייב ממון ואם נאמת העדאתו צריכין אנו לחייבו ממון ובכ"ז לא נתחייב ממון ולא יצא העדאתו מכח אל הפועל ע"כ י"ל דבע"א לא שייך הקרא דוהצדיקו כו' ויש לעיין הכא מהא דאי ע"א לשבועה קא אתי אי לממונא ועי' שא"ל והוא חקירה וספק גדול

ואחרי רוב היגיעה שיגעתי עלה על דעתי לומר דזה הדבר רצוני אם בע"א שייך מלקות מחמת הקרא דוהצדיקו כו' יהי' הלוי באשלי רברבי והיינו דיהי' מחלוקת הראשונים ז"ל בזה הלא המה הרז"ה והרמב"ן ז"ל דהנה בסנהדרין דף פ"ו) בסוגיא דעדי גניבה ועדי מכירה כתב שם הבעה"מ על המחלוקת דחזקי' ור"י בעדי גניבה בנפש שהוזמו וז"ל ובדין הוא דליפלגו בגנב גופא אלא להודיעך כחו דר"י דאמר אין לוקין סד"א אע"ג דאיהו לא לקי אפומייהו מלקי אינהו מידי דהוה אמעידינו באיש פלוני שהוא ב"ג או ב"ח או שהוא חייב גלות דאיהו לא לקי ואינהו לקי משום לאו דל"ת דגלי בי' רחמנא שלוקין עליו מדכתיב והצדיקו את הצדיק כו' שהוא רמז לעדים זוממין שלוקין קמ"ל דכיון דאיהו לא לקי דהו"ל לאו דלא תגנוב דהוא אזהרה לגונב נפש לאו שניתן לאזהרה מב"ד ואין לוקין עליו אינהו נמי אע"ג דלא משום לאו דלא הגנוב לקי אלא משום לא תענה ברעך קם לי' לאו דלא תענה לדידהו בהא סהדותא במקום לאו דלא הגנוב דידי' שניתן לאזהרת מב"ד ואין לוקין עליו עכ"ל הזהב מפשטות לשונו משמע דהכא שייך ג"כ לאו דוהצדיקו אלא דמשו"ה לא לקי מחמת דהוה לאו שניתן לאמב"ד הגם דהכא לא הענישו אותו עפ"י עדותם דהא הם העידו שגנב וא"כ חייב מלקות ובאמת לא לקו אותו מכ"מ סובר הרז"ה ז"ל דגם כה"ג שייך הקרא דלא תענה דלילקו משום והצדיקו אמנם הרמב"ן במלחמותיו הלחים עם הרז"ה בזה הפרט וטען עליו וז"ל וכן מה שפי' ואי איהו לא לקי משום דהו"ל לאי שניתן לאזהרת מב"ד אינהו היכי לקי דאע"ג דכתיב בהו לא תענה וגלי בהו רחמנא דלקי מדכתיב והצדיקו את הצדיק שהוא רמז לעדים זוממין שלוקין כיון דאיהו לא לקי משום דהו"ל לאו דלא תגנוב לאו שניתן לאמב"ד ואין לוקין עליו אינהו נמי אע"ג דלא משוה לאו דלא תגנוב לקי אלא משום לא תענה קם לי' לאו דלא תענה במקום לאו דלא תגנוב דידי' שניתן לאזהרת מב"ד ואין