עדות ביעקב כג

דידעינן דהי' לו בעת מעשה [שכפר] החפץ. עי' ב"מ (דף ה' ע"ב) וברמב"ם (פ"ב מהל' טוען ונטען ה"ב) ובחו"מ (סי' צ"ב ס"ד) ומדע דגם בעדות ממון סמכינן על האי קרא דו וכמו דמוכח מקו' הש"מ בב"ק שהבאתי לעיל ואולי שם שאני מחמת שגנב] ועי' מכות (דף ד' ע"ב) ורבנן החי ל"ת מאי עביד להו והכוונה דילקו משום ל"ת והוא מצד הקרא דוהצדיקו כו' עיי"ש בתוד"ה ורבנן. ור"מ דסובר דלוקה הוא באמת מצד הקרא הנ"ל. ובלא"ה ג"כ אא"ל כנ"ל דמוכח בכ"מ דרשע מיקרי גם אם אינו נפסל לעדות וכמו דאיתא בשבת (דף מ' ע"א) אמר רבא ש"מ האי מאן דעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא והכא לא מפסל לעדות משו"ז ועד"פ הי' אפ"ל דבאמת יתורץ בזה מה שהקשו מזה על שיטת הרמב"ם (בסה"מ שורש א') דבכל איסור דרבנן יש לאו דל"ת א"כ ודאי דשרי למקרי עבריינא ע' בסה"מ שורש הנ"ל ובדברי הרמב"ן ובמג"א ובאחרונים בזה. אמנם להנ"ל נימא דרבא אתי לאשמעינן אף דאינו נפסל לעדות מכ"מ מותר לקרותו עבריין אלא דזה גופא יקשה לדעת הרמב"ם אמאי אינו נפסל לעדות מאיסור דרבנן כמו מאיסור דאו' והאחרונים כתבו בזה וחוץ לזה ג"כ מוכח דלא תלי זב"ז דלרבא דסובר בסנהדרין (דף כ"ז ע"א) דדוקא רשע דחמס פסול לעדות נימא דרשע שאינו של חמס אסור לקרותו רשע וזה ודאי דח"א והי' אפ"ל דזה גופא אתי רבא לאשמעינן שם בשבת אף דהוא אינו רשע דחמס אלא דלפי"ז הי' לו לאשמעינן גם בדבר דאו' אלא דלא הוי רשע דחמס ובמק"א כתבתי דלכאו' יש נצדד דבזה הפרט (אם מצד דרבנן מותר לקרותו רשע] יהי' מחלוקת מפורשת. והוא דבנדה (דף י"ג ע"ב) איתא ור' אמי אמר נקרא עבריין שכך אומנתו של יצה"ר היום כו' ולמחר כו' לך עבוד ע"ג [והוא עפ"י מה דאיתא שם בע"א רא"א כאילו עובד ע"ג] וקשה מאד ל"ל לומר דמשו"ה נקרא עבריין מצד דיעבור עוד והלא רבא אמר שם דמצד דרבנן גופא מותר לקרותו עבריין והוא לכאו' קו' גדולה וע"כ רציתי לומר דבאמת יהי' בזה מחלוקת ובשבת קאמר זאת אך רבא לשיטתו והוא דביבמות (דף כ' ע"א) איתא אמר אביי כל המקיים ד"ח נקרא קדוש א"ל רבא וכל שאינו מקיים ד"ח קדוש הוא דלא מיקרי רשע כו' משמע דאביי סובר באמת דלח נקרא רשע. ולעיל בנדה דף י"ב ע"א) אמר לי' [ר' אמי לר"א ב"מ] שא"א כל המקיים ד"ח נקרא צנוע אמר רבא ושאינו מקיים ד"ח צנוע הוא דלא מקרי הא רשע לא מקרי ורבא אזיל לשיטתו כמו ביבמות ולפי"ז מוכח מכאן דר' אמי סובר ג"כ כאביי דלא מקרי רשע משום דרבנן וע"כ י"ל דהכא ר' אמי לשיטתו מוכרח לומר דמשו"ה נקרא עבריין מצד שכך אומנתו כו' ולכאור' הוא נכון מאוד ובאחת מתשובותי כתבתי מזה לענין חקירה הקדומה אם דרבנן מועיל לדאו' וכתבתי די"ל דיתלה בזה והוכחתי מכ"מ דרבא סובר דרבנן מועיל לדאו' וא"ש דאזיל לשיטתו וע' זבחים (דף ע"ג ע"ב) אמר רבא השתא דאמרי רבנן לא נקריב אי נקריב לא מרצי וע' עירובין (דף כ"א) דרש רבא כו' שכל העובר על ד"ס כו'. ובעיקר הדבר צדדתי שם דיתלה אם כל ענין דרבנן נסמך על הקרא דשאל אביך או על ל"ת ע' שבת (דף כ"ג ע"א) וסוכה (דף מ"ו ע"א) דאיכא מחלוקת בזה. והנה אם ילפינן משאל אביך הוי כמו מ"ע ואם ילפי' מל"ת הוי כל דרבנן כמו ל"ת ומשום ביטול מ"ע י"ל דלא מיקרי רשע כמו דמוכח מדה"ת דפסחים (דף ק"ז ע"ב) ד"ה דילמא יעויי"ש שכתבו דאין לו לקרותו רשע כיון שקיים מצות פסח אעפ"י שלא קיים מצית אכילה ובסה"מ להרמב"ם מונה אכילת פסח למצוה בפ"ע ובמעה"ח תמה ע"ז דהלא בקרבנות השחיטה והאכילה הוי הכל אחד יעוי"ש שכתב דמשו"ה הוי הכא מצוה בפ"פ משום דאכילת פסחים לא מעכבא ובלי ספק דגם התוס' יודו בזה דהסברא מורה כן וגם הלא ע"כ מוכרחינן לומר כן דאל"כ יקשה לדבריהם האיך אמרינן דניתי עשה דאכילת פסחים ונדחי ל"ת ע' פסחים (דף פ"ה ע"א) וזבחים (דף צ"ז ע"ב) וע"כ דמודו דאיכא עשה ומשו"ז דבידו לבטל המ"ע ודאי דזה לא מקרי אלקיי"ש. דהלשון דאלקיי"ש הוא שיקיים המ"ע ולא יעבור על הל"ת. וכמו דמוכח מעיקר הילפותא דכב"ל דשם ג"כ בידו שלא ללבוש בגד ד' כנפות [ואדרבה שם לא יבטל מ"ע ובכ"ז לא מקרי זה אלקיי"ש והארכתי מזה לענין הקו' בפסח דדו"ש דיפקיר הקרקע לשיטת התו' ואכמ"ל] ובכתובות (דף מ' ע"א) אי אמרה כו' שם מצד דהמצוה ליכא עלי' וע"כ מלמדין אותם עי"ש בתו' ובאס"ז (ובמק"א הארכתי בזה להוכיח דיבום וחליצה הוי מצוה בפ"ע וגם אם אינה רוצית להנשא מחוייבת ביבום וחליצה] עכ"פ מוכח דמצד מבטל מ"ע לא מקרי רשע וע"כ י"ל שפיר דהך חקירה הנ"ל יתלה בזה המחלוקת. ובתשובתי לענין סומא כתבתי לענין אם סומא חייב מדרבנן יתלה ג"כ בהך מחלוקת דאם נימא דילפינן משאל אביך הוי כמו מ"ע וסומא לר"י פטור ממ"ע ואם נימא דילפינן מל"ת י"ל דסומא ג"כ יכול לברך ונימא דחייב מדרבנן וע' ב"ק (דף פ"ו ע"א) בתו' ד"ה וכן וע' ר"ה (דף ל"ג ע"א) ד"ה הא ובעירובין (דף צ"ו ע"א) ובעוד כ"מ ובנו"ב מ"ת והארכתי בזה מאוד. וע' בס' קהלת יעקב להגאון מאוה"ג מוהר"י אב"ד דקארלין בחלק התשובות חאו"ח (סוף סי' ג') משכ"ב ובכ"ז כתבתי דדחוק לומר כן וצדדתי די"ל דכו"ע מודו בזה דאיכא ל"ת. וגם עיקר הדבר דהמבטל מ"ע לא מקרי רשע ג"כ לא הוי דבר ברור. ובאמת משמע דגם בעלי התו' גופא לא קיימו בזה בחדא שיטה ושם בפסחים תירצו זאת רק בתירוץ אחד ולא הספיקו בזה התירוץ ועיי"ה בב"ק (דף ק"י ע"א) תו' ד"ה אכילה וביבמות (דף מ' ע"ב) ונזיר (דף כ"ג ע"א) דלא תירצו כן ועיי"ה הוריות (דף י' ע"ב) ונזיר (דף כ"ג ע"א) ופ' טו"א בר"ה (ד' כ"ט ע"א) בד"ה איכוין ותק"ל. ועד"ד אמרתי דיתלה בהך מחלוקת דסנהדרין (דף קי"א ע"א) על הקרא דלכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק דר"ל דריש למי שמשייר אפי' חוק אחד ור"י מפרש למי שלא קיים אפי' חוק אחד ולר"ל י"ל דהמבטל מ"ע נקרא רשע ולר"י י"ל דלא מקרי רשע והכא בנזיר ובהוריות י"ל דר"ל אמר זאת לשיטתו דר"י רשע קרית לי' היינו לשיטתך גופא ודאי דאין לו לקרותו רשע גם אם נימא דהוי מבטל מ"ע וכפי' התוס' בפסחים והוא אך עד"ד ועל דרך החידוד אמרתי די"ל דזה [אם המבטל מ"ע נקרא רשע] יתלה אם אמרינן דהמבטל מ"ע עובר בבל תגרע. ונודע דהרשב"א בר"ה (דף ט"ז ע"ב) כתב דבכל מבטל מ"ע עובר בבל תגרע והעו"א שם (ובדף כ"ח) חולק עליו יעויי"ש ומעתה י"ל דאם ניחא דהמבטל מ"ע עובר בב"ת א"כ ודאי דמקרי רשע (וממילא לענין איסור דרבנן ודאי דהוי רשע גם אם נימא דילפינן משאל אביך כו'] ובמק"א חזקתי הדבר דרבא סובר דהמבטל מ"ע עובר בבל תגרע. וכתבתי בזה דבר נפלא עד"פ. והוא בהא דרבא אמר ביבמות (דף ח' ע"א) ערוה לא צריכה קרא דאין עשה דול"ת שיש בו כרת כי אצטריך קרא למיסר צרה יעויי"ש וכתבו המפרשים דרבא חולק על סתמא דגמ' כי הם סוברים דעשה דול"ת שיש בו כרת ומצד הסברא דמ"ל חימרא רבה ומ"ל חומרא זוטא עיי"ה בדבריהם ובראשם בס' הכריתות להר"ש מקינון בלשון למודים (שער ג' אות קס"ג) ועי' יד מלאכי בזה ובפמ"ג בפתיחה כוללת ויש לחקור בסברת רבא מדוע נד הוא מסברא זו דמ"ל חומרא רבה ואמרתי כן דהנה עיקר הסברא דמ"ל חומרא רבה כו' הוא אחרי הנחה זו דכל עשה ול"ת הלא ל"ת חמור מיני' ובכ"ז נדחית הל"ת מפני העשה א"כ ממילא אמרינן מ"ל חומרא רבה כו'. אבל אם היינו מוצאים טעם לומר דהא דעשה דחי ל"ת הוא מדינא דהעשה חמור נגד סתם ל"ת א"כ ממילא לא הי' ראי' על ל"ה שיש בו כרת. והנה אם נימא דבכל טבטל מ"ע איכא בל תגרע א"כ י"ל דמשו"ה דחי עשה לל"ת דאם יבטל המ"ע א"כ איכא ל"ת דבל תגרע וע"כ י"ל דאוקי ל"ת נגד ל"ת ועדיף העשה וזה גופא מגלה לן הקרא. דבלא קרא לא הייתי יודע זאת דעובר בב"ת או דהייתי אומר אחרי דהדין נותן כן א"כ ממילא ליכא ב"ת והנה לענין ציצית י"ל דלא שייך הך לאו דלא תגרעו דהא לא הוי מ"ע המוטלת עליו דהא בידו שלא ללבוש כלל בגד בת ד' כנפות והאיך שייך ע"ז ל"ת [ושם בספרי דאיתא דגם בציצית