עדות ביעקב יז

טעמא דקרא ור"י לא דריש עד"ק והגם דשם גרסינן רבי אמנם במשנה הנ"ל גרסינן ר' יוסי ומעתה אחרי כל הנ"ל נימא דר"מ דסובר דדרשינן ההיקש גם לענין ממון אזיל לשיטתו דסובר דדרשינן טד"ק וממילא חשד הוא מדאוריי' וכ"ש חילול ה' וע"כ שפיר יליף מה שנים נמצא אחד מהן קא"פ ע"ב דל"ל דישבע דהא ח"ה איכא גם בזה אבל ר' יוסי לשיטתו דלא דריש עד"ק וי"ל דחשד לא הוי דאורייתא. וממילא י"ל דכ"כ החשש דח"ה הוא ג"כ לאו דאורייתא והא דאין מניחים לו לשבע נגד שני עדים הוא אך משום שלא יפסול לעדות ולשבועה וכשיטת רש"י והכא ל"ש זאת. וע"כ ממילא י"ל דנשבע ע"י עד הכשר כ"ז דלא ידעינן דאינו נשבע וא"כ מוכח דלא נוכל לומר ההיקש גם בד"מ ודו"ה כי הוא נכון מאד ע"ד חידוד התלמידים אמנם לקושטא דמלתא יש לדחות זאת מכמה אנפי דגוף הענין שכתבתי דתליא בזה אי דרשינן מד"ק הוא אך ע"ד חידוד וגם להנך דגרסינן רבי אזיל כ"ז דהכא רבי סובר כת"ק וגם די"ל דחלול השם לכו"ע הוא דאורייתא וכמו דמשמע בכ"מ כן ועי' ברכות (י"ט ע"ב) כ"מ שיש ח"ה כו' ועיין ירושלמי שם וכלאים (פ"ט ונזיר (פ"ב) ועיין ביומא (דף פד ע"א) והא איכא ח"ה ויש לדחות ושם (דף פ"ו ע"ב) מפרסמין את החנפים מפני ח"ה שנאמר ובשוב צדיק כו' ועיי"ש ברש"י ומוכח דהוא מדאו' דהא הקב"ה קאמר כן ועיין תענית (דף כ"ג ע"א) ונמצא ש"ש מתחלל על ידך ועיי"ש ברש"י משום דזה או זה בא לידי ש"ש ומשמע קצת דהוא מדאורייתא [ובאמת קצ"ע אחרי דרש"י בעצמו מפרש הכא דמזה דבא לידי ש"ש הוי ח"ה א"כ מדוע פי' רש"י שם בב"מ מצד דיפסול לעדות ולשבועה ויש לומר דיתלה במחלוקת דב"נ ורבנן ואכמ"ל] ועיין יבמות (דף ע"ט ע"א) מוטב שתעקר כו' וקדושין (דף מ' ע"א) נוח לו כו' ח"ה כו' ועיין ב"ק (דף קי"ג ע"ב) במקום שיש ח"ה אבדת עו"ג אסורה וההיתר מפורש בתורה ולדברי הט"ז אין כח ביד חכמים לאסור המותר בתורה אך יש לדחות דהכא לא יתבטל לגמרי. ועוד בכמה אופנים יש לדחות ויש להאריך הרבה בזה ובאמת יש לחלק בין ח"ה לח"ה. אך כבר כתבתי דגוף הדבר הוא עד"פ ע"כ לא רציתי להאריך בזה

והנה לכאורה יש לדחות כל דברינו הנ"ל דהא התוס' בב"ק (דף ק"ח ע"ב) בד"ה ותרי כתבו דהא דחשוד פסול לשבועה הוא אך מדרבנן וא"כ איך י"ל דמשו"ה עדותן בטילה מצד דיש שני עדים נגדו והא הכא קאי אקרא אמנם באמת י"ל דהכא גם תוס' מודו דהתם הכוונה דמזה דחשוד פ"א לא אמרינן דפסול על עוד פ"א אבל הכא אחרי דע"ז השבועה שישבע איכא שני עדים דמכחישין אותו וא"כ ודאי דמדאורייתא יהיה שבועת שוא והאיך מניחין לו ועיין קצוה"ח (סי' צ"ב סק"א) דמדבריי מוכח ג"כ כנ"ל והוא ברור [ולבד זה אחרי דרוצה לעבור על ל"ת א"כ ודאי דמחוייבין למונעו וכ"ש שלא ליתן לו שבועה דיעבור על ל"ת וגם אם יגיע לו הפסד ממונו הא רבו הסוברין דמחוייב לפזר ממונו בשביל עבירת ל"ת] אולם כבר כתבתי דעיקר הדבר הוא אך עד"פ וכנ"ל וגם י"ל כיון דאינם נאמנין מה"ד יכול לשבע גם להך טעם דח"ה וכאשר באמת משמע קצת כן להני דסוברים דע"א נאמן מדאורייתא וכנ"ל א"כ האיך נשבע נגד רעד והא איכא ח"ה וגם אומדנא ואולי נימא בחמת דזהו טעמו של רש"י דמפרש הטעם שלא יפסול לעדות ולשבועה ולא משום ח"ה דרש"י סובר דע"א נאמן מדאורייתא ויקשה מכל ע"א דנשבע ויש לדחות עוד

ועד"פ י"ל גם עפי"ז דר' יוסי אזיל לשיטתו והוא ע"פ ד' הספרי (פ' שופטים) לא יקום ע"א באיש אם סופנו לרבות אשה מה ת"ל איש קם הוא באשה ר' יוסי אומר לעון אינו קם אבל קם הוא לשבועה ודקדק הגאון נו"ב במ"ק (חאה"ע סי' ל"ג) דר' יהושע סובר דע"א באשה הוא מדאורייתא וכתב שם עוד דר' יוסי לא פליג טל ר' יהושע עיי"ש בדבריו הנחמדים ואנכי הוספתי לומר דאדרבה ר' יוסי מחזק עוד דבריו והוא ע"פ משכיל דיש שסוברין דהא דע"א מחייב שבועה הוא מצד דיש נאמנות לע"א אלא דהוי גזה"כ דסגי בשבועה וע"כ י"ל דר"י מוסיף זאת על ד' ר"י דלכאורה הוא דבר חדתא דע"א באשה יהי' מדאורייתא וע"כ אמר דאל תתמה פ"ז דהלא זאת נודע דקם הוא לשבועה א"כ חזינן דיש לו נאמנות מה"ת אלא דשם הקילה התורה דיהי' סגי בשבועה והכא האמינו התורה לגמרי [וסובר דעל הסברא דעל"ג לחוד לא היינו סומכין אם לא היינו מוציאין דיש לו נאמנות מה"ת או דגם בכל ע"א לשבועה הוי קצת על"ג כפי שא"ל דע"א ישנו ג"כ בהזמה וע"ל ס"א] והוא באור נחמד בד' הספרי לד' הנו"ב וא"כ מוכח מכאן דר' יוסי סובר דע"א נאמן מדאורייתא וכדברי הרמב"ן הנ"ל] ובכ"ז נשבע הגם דיש אומדנא וח"ה וע"כ דלא חיישינן מצד ח"ה וממילא י"ל דאם נמצא קא"פ נשבע ע"י עד הכשר ות"ק פליג עלי' וסובר דחיישינן לח"ה וע"א אינו נאמן מה"ת ור"י אזיל לשיטתו וכנ"ל וג"ז נכון ע"ד הפלפול

נחזור לעניננו דמצד זה לא תברא וי"ל דיכול לשבע נגד ב' עדים כשרים אשר נצטרפי עם קא"פ אולם מצד פרט אחר יש לדון בזה דנימא דאינו יכול לשבע נגד ב"ע כשרים אשר היו בצירוף קא"פ] והוא דהא הכא הנתבע מכחיש לגמרי המעשה וא"כ לדבריו נא הי' כאן צירוף קא"פ ולדבריו גופא יש שני עדים כשרים נגד טענתו ומה דהוא מכחיש לגמרי גם העדים כשרים ע"ז אין לנו להאמינו. הן אמת דלפי"ז יקשה לנו בגוף הדבר דמדוע אמרינן דאם נמצא אחד מהן קא"פ ע"ב נימא ג"כ כיון דהנתבע מכחיש כל הדבר א"כ איהו בעצמו מודה דלא הי' צירוף קא"פ ומה שמכחיש גוף הדבר אין לנו להאמינו דהא ע"ז יש שני עדים כשרים ונאמן נגד העדים לחובתו ולא לטובתו והוא ממש כמו דאמרינן בכתובות (דף פ"ח ע"א) ובב"ב (דף ה' ע"א) ושבועות (דף מ"א ע"ב) כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי וגם אם העדים אומרים דלוה ופרע בכ"ז חייב לשלם דעל ההלואה נאמנים העדים ועל הפרעון נאמן הוא לחובתו נגד העדים וא"כ ה"נ כן

אברא דעד"פ יש לנו לומר דבאמת יפלגו בזה ת"ק ור"י אם גם בממון אמרינן ההיקש דמה שלשה לשנים ור"י מחלק בין ד"מ לד"נ ולא נודע לן טעמו בבירור מדוע מחלק בזה בין ד"מ לד"נ ונאמרו בזה כמה טעמים ואמנם להנ"ל נימא דטעמו הוא מצד דבד"מ אמרינן דמהני הודאתו שלא הי' צירוף קא"פ ובד"נ לא מהני זאת דהא שם לא מהני הודאה: ולפי"ז נימא דטעמא של ת"ק ורבי דלא מחלקו בין ד"מ לד"נ. משים דסוברים דהיכא דהעדים מעידים שלוה ופרע והוא אומר לא לויתי אינו חייב וכאשר באמת מצינו בזה מחלוקת בשבועות (דף הנ"ל) אמר אביי מאי נעביד אינהו אמרי אוזפי' אינהו אמרי פרעי' רבא אמר כו' ועיי"ש בתו' ד"ה כל האומר ונימא דהם קיימי בשיטתא דאביי וא"כ ה"נ הלא העדים המעידים על גוף המעשה מעידים ג"כ דהי' קא"פ ואיהו מכחיש כל המעשה א"כ הוי ממש כמו שם וע"כ סוברים דכה"ג חייב. ולפי"ז נימא דמחלוקת דאביי ורבא יתלה במחלוקת דתנאי הנ"ל ושיטת אביי הוא כרבנן [כת"ק ורבי] ושיטת רבא הוא כר' יוסי ועד חידוד יש ליתן קצת סמך לזה דשם במכות (דף ו' א"ל ר"פ לאביי אלא מעתה הרוג יציל כו' אשתיק כי אתא לקמי דרבא א"ל יקום דבר כו' חזינן דרבא טרח לתרץ מלתא דר יוסי ואם נאחז דרך הפלפול הזה נימא עוד דבר אחד להוכיח כן דשם בגמ' איתא היכי אמרינן להו אמר רבא הכי א"ל למיחזי אתיתו או לאסהודי כו' מה יעשו שני אחין כו, וכפי שפרשו כולם דקאי על מלתא דרבי ובד"מ [דהא בד"נ אמר אימתי בזמן שהתרו בהן] וע"כ דקאי בד"מ וא"כ צ"ע מאי מסיים מה יעשו ב' אחין שראו כו' דזה קאי בד"נ וזהו דקדוק גדול ובאמת יש שמוחקים זאת עוד יש שם דקדוק עצום דעל כך שאלת הגמ' היכי אמרינן להו דקאי על המתני' ציינו שם מהמתניתין א"ר יוסי במד"א כו' מה יעשו