עדות ביעקב יג

בעי' רש"י והנה להנך דסוברים דהפי' דארענא הוא דצריך בעהס"ט שבועה קשה מאד מהא דכתובות (דף פ"ה הנ"ל) דקאמר שם ר"פ השתא דאמר מר קים לי בגווי' מלתא היא כגון אבא מר ברי דקים לי בגווי' קרענא שטרא כו' ומסיק הגמרא דכוונתו מרענא שטרא אפומיה ולשיטתם דהכוונה לך לחיב שבועה והא כל ע"א שמעיד שהוא פרוע חייב שבועה ול"ל קים לי בגווי' וע"כ דכוונתו אפילו אם הוא קרוב מכ"מ מחייב שבועה היכא דקים לי' בגווי' וכמו שכתבו שם בתוס' ד"ה מרענא וביבמות (ק"א ע"ב) בתוס' ד"ה מרענא וא"כ לשיטתם יש הוכחה גדולה דע"א קא"פ אינו מביא לידי שבועה דאל"כ אכתי יקשה ל"ל קים לי בגווי' והגם דזה השבועה הוי שבועה מדרבנן כמו דמסיק הגמ' בכתובות, (פ"ז ע"ב) אבל מכ"מ השבועה הוא מגדר שבועה להכחיש את העד וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון ואי הוי בשבועה דאוריייתא מועיל קא"פ באין ספק כי גם בזו השבועה הי' מועיל קא"פ וע"כ דלשיטתם יש הוכחה גדולה מהני סוגיות דקא"פ אינו מביא לידי שבועה

ושיטת הרמב"ם הוא כשיטת, התוספות בפי' דמרענא דכן כתב (בפכ"א מהל' סנהדרין ה"א) וז"ל וכן אם יצא שט"ח לפניו ואמר לו אדם אפילו אשה או קרוב כו' יש לו לומר לזה לא תפרע אלא בשבועה וראייתו מגמ' הנ"ל ועיי"ש בהשגת הראב"ד אולם העיקר הוא כמו שמפרש שם הכ"מ והרמב"ם בעצמו (בפ' י"ד מהל' מלוה ולוה ה"א) כתב דעד אחד מעיד על שטרו שהוא פרוע לא יפרע אלא בשבועה כעין של תורה וכמו דאיתא בירושלמי (כתובות פ"ט ושבועות פ"ז ה"ז) אמר ר"ז כעין שבועת התורה ירדו להם הובא שם בהגה"מ ועי' ברמב"ם (בפ' ט"ז מהל' אישות הט"ו) [ושם לא כתב כעין של תורה דסמיך אהא דפ' מלוה ולוה הרי דחזינן דשיטת הרמב"ם הוא דהוי כעין של תורה ממש. א"כ ודאי כמו דבשבועה של תורה אינו מועיל קא"פ גם בזה השבועה אינו מועיל לשיטת הרמב"ם ואפילו להנך דסוברים דלענין שבועת כופר הכל משביעין אותו אפי' באומר הוגד לי מפי קרוב וכמו שביאר התה"ד בסי' ש"מ הטעם דהא דקרוב הוא פסול לעדות הוא מגזה"כ ולא משים שמא משקר דהא אפי' אם הקרוב הוא איש נאמן כמו משה ואהרן ג"כ אינו בתורת עדות ומשו"ה י"ל דאין זה אלא בשבועה דאורייתא אבל הכא דהוי תקנתא מביא לו לידי שבועה אפי' קרוב והובא ברמ"א (בחו"מ סי' ע"ה סכ"ג) ועיי"ש בש"ך באורך אולם כ"ז הוא בשבועת כופר הכל אבל הכא דהוי כעין של תורה ודאי דאינו מועיל וז"ב

היוצא לנו מזה דשיטת הרמב"ם בפי' דמרענא הוא כשיטת התוס' וא"כ לשיטתו ממילא איכא מקור גדול מסוגיות מפורשות דקא"פ אינו מביא לידי שבועה וביותר כפי שכתב דהוי כעין שבועה של תורה א"כ ודאי דמוכח כנ"ל. ולפלא על הכ"מ שלא העיר מזה וכתב דלא מצא מקור לזה [וביותר לשיטתו כפי דאיהו גופי' מפרש דברי הרמב"ם (בפרק י"ד מהל' מלוה ולוה) ודאי דקשה ודוח"ל דהכ"מ מחלק בין זה השבועה לשבועה של תורה להכחיש את העד כנ"ל ולדעתי איכא מקור טהור לזה מסוגיות הנ"ל וז"ב בעהי"ת

הן אמת כי לכאורה יש להקשות קושיא גדולה דהנה אם נסכים כן דמכאן מוכח דקא"פ אינו מביא לידי שבועה א"כ יש להוכיח ג"כ עוד דבר אחד דהיכא דאיכא שני עדי וחד מינייהו קא"פ מכ"מ מתחייב שבועה ע"י דהא לפי שיטת התוס' [וכפי שבארתי הוא ג"כ שיטת הרמב"ם] הא דרבא אמר לרב פפא איכא אינש אחרינא בהדי דמר היינו משום דהוא היה קרוב וא"כ קשה יהי' עוד אחד כיון דאיכא קא"פ א"כ לא יועיל גם הכשר וע"כ דכה"ג לא אמרינן דנמצא קא"פ דבטל אלא דמכ"מ מהני וא"כ יקשה קושיא גדולה הא דקאמר במכות (דף ה' ע"ב) ע"פ שנים או ע"פ שלשה כו' אלא להקיש שלשה לשנים מה שנים נמצא קא"פ כו' והלא אדרבא בשנים אם נמצא קא"פ אינה בטילה דהא לכה"פ שבועה חייב ולא מגרע הצירוף של העד הפסול להעד הכשר ולפי"ז מוכח להיפך דבשנים אינה בטילה אלא דכל מה שהיה יכול לפעול הכשר בלא עדותו של הפסול פועל גם עתה אף שנצטרף עמו הקא"פ א"כ כמו כן בשלשה ונמצא אחד מהן קא"פ ג"כ יועילו השנים כל מה שהיו מועילים בלא הצירוף הפסול וע"ב דמוכח מכאן חד מהנך תרתי או דקרוב או"פ מביא ג"כ לידי שבועה וממילא לא שייך לומר דאין עדותן בטילה משום דהכשר מועיל לשבועה כיון דלזה גם הקא"פ מועיל או דאם נימא דקא"פ אינו מועיל לידי שבועה דאורייתא מוכרח מכאן דהיכא דנמצא קא"פ אינו מתחייב שבועה גם ע"י השני הכשר ולפי זה ממ"נ קשה מהך סוגיא לשיטת התוספות והרמב"ם בפי' דמרענא [דלשיטתם מוכרח משם תרתי דקא"פ, אינו מועיל לידי שבועה והכשר שהיה עמו אינו נפסל מלהביא לידי שבועה: ובתוס' שם (במכות דף ו' ד"ה אמר ר"י) כתבו דחילוקו של ר' יוסי בין ד"נ לד"מ הוא משו"ז דבדיני ממונות אינו בטל לגמרי העדות משום דחייב שבועה ע"י העד הכשר ומשו"ה סובר דבשלשה נמי אם נמצא אחד מהן קא"פ תתקיים העדות בשאר העדים אבל אכתי יקשה טעמא דהחולקין עליו, ולימא דיפרשו דהחולקין על ר"י יסברו באמת דבד"מ אם נמצא קא"פ אינו מתחייב שבועה ע"י השני הכשר זה לא יתכן דהא להלכתא פסקינן דלא כר"י וא"כ אם נימא כן יתחייב דלהלכתא דנמצא קא"פ אינו מהחייב שבועה ע"י הכשר ונצטרך לומר דהסוגיא דכתובות ודיבמות אזל שלא כהלכתא אשר זה אפשר [ואף דשם ביבמות (ק"א ע"ב) קאמר שם רב יהודה כגון כו' וא"כ נימא דרב יהודה אזיל לשיטתו דסובר שם במכות דהלכתא כר"י ונימא דבזה פליגי ר"י ורבי אם קא"פ מביא לידי שבועה ור"י סובר דאינו מביא אבל רבי סובר דגם קא"פ מביא ומשו"ה לא שייך לומר מה שנים כו' והתוס' שם ביבמות כתבו זאת אך אליבי' אבל להלכתא קא"פ מביא לידי שבועה הוא בעצמו וודאי דדחוק הוא ועוד דמה נעשה בסוגיא דכתובות וגם שיטת הרמב"ם דהלכתא כן]

ועד"פ הי' אפשר לומר דר' יוסי אזיל לשיטתו והוא דנימא דזה סוברים כו"ע דמזה דמביא לו העד הכשר לידי שבועה בכ"ז מקרי עדותן בטילה כיון דלענין ממון אינו מועיל עדותם אלא דהא לפי"ז יכול להיות דמשנים שנמצא אחד מהן קא"פ לא יבטל עדותם אף לממון וכגון שהנתבע הוא חשוד ואמרינן בו מחויב שבועה שאינו יכול לישבע משלם כיון דשבועה נתחייב ע"י העד הכשר וא"כ י"ל דבזה פליגי דרבנן דדרשי הקישא דשלשה לשנים אף בד"מ משום דסוברין דלא אמרינן מחויי"ש ואיל"מ וא"כ גם בד"מ לא משכחת בשים צד דהיכא דנמצא קא"פ אחד מהשנים דלא יבטל עדותן לענין ממון אבל ר' יוסי אזיל לשיטתו דסובר בשבועות ל מ"ה ע"א) חזרה שבועה למקומה ומשום דמחויי"ש ואיל"מ וא"כ לשיטתו משכחת בד"מ דלא יבטל עדותן גם לממון אבל לקושטא דמלתא דחוק הדבר דיקשה הלכתא אהלכתא וגם הא ר"נ מהפך שם בשבועות (דף מ"ז) הגירסא ועיי"ש במחלוקת דרב ושמואל ושם ע"ב בתוס' ד"ה מתוך וגם לפי מה שכ"ל (בסי' מ"ב) די"ל דהא דאמרינן מחויי"ש כו' גבי חשוד הוא אך מדרבנן א"כ אזל כ"ז ועוד דגוף הסברא צריך ביאור דהא במה שהכשר מביא לו לידי שבועה ג"כ לא מקרי עדותן בטילה וכנ"ל

ובעקרא דמלתא [להני דסוברים דקא"פ אינו מביא לידי שבועה והשני הכשר מביא לידי שבועה] אם הי' כה"ג הבע"ד חשוד אנכי כמסתפק בזה אם אמרינן בכה"ג מחויי"ש ואיל"מ וע' מש"ל (בסי' ו') לענין ע"א שהוזם והבע"ד הוא חשוד: אמנם הריטב"א מפרש דבאמת פליגי בזה רבי ור' יוסי אם בד"מ הכשר מביאו לידי שבועה דרבי סובר דבד"מ אין הכשר מביאו לידי שבועה ומשו"ה סובר דגם בד"מ מקשינן שלשה לשנים ור"י סובר דהכשר מביאו לידי שבועה ומשו"ה ליכא למימר ההיקש דשלשה לשנים בד"מ כיון דבד"מ