עדות ביעקב יא

הזמה אבל היכא דהוי בזה הפרט דין הזמה לא מוקמינן הקרא בכה"ג א"כ לדבריו אלו ודאי די"ל דלא שייך מלקות היכא דאיכא חיוב ממון כיון דיקויים דין הזמה ע"י תשלומין וממילא יחוייב ג"כ לדבריו דבעדות ב"ג ליכא בשום פרט חיוב ממון דאל"כ הי' צריך להיות אף במקום דליכא חיוב בכ"ז לא יהיה מלקות כיון דמשכחת בזה תורת הזמה וע"כ דליכא חיוב תשלומין בשום פרט הן אמת דמדברי הש"מ אין שום ראיה דהנה כבר כתבתי דהא דמפסידים אותו במה ששוב לא יקבל דמי פה"ב ותרו"מ ומ"כ ע"ז ודאי דפטורין אלא דכל הקושיא הוא מעבר ולשיטת הרמב"ם דהיכא דנודע שהוא ב"ג חייב הקרן ובאמת לשיטת הש"מ יהיה מוכח בלא"ה דסובר דלא כשיטת הרמב"ם והוא דאף אם יהיבנא ונוכיח מכאן דלא כדברי אלא דגם בממון היכא דלא ידעו דבעדותם יתחייב הנידון מכ"מ פטורין בכ"ז יקשה כיון דאם אך ידעו שקיבל תרו"מ נימא דחייבין וממילא משכחת בזה דין הזמה לבד מלקות דוהצדיקו וממילא אף היכא דליכא הזמה בכ"ז אינם חייבין מחמת והצדיקו [ודוח"ל דשיטת הש"מ הוא דווקא במקום דעל הרוב יהיה הזמה לבד הקרא דוהצדיקו וממילא אף היכא דיתרמי דלא יהי' הזמה ממש בכ"ז לא קאי ע"ז הקרא וכמו שם בגניבה וטביחה דכפי הרוב איכא בהו חיוב הזמה ממש אבל הכא כיון דע"פ רוב לא יהי' הזמה ממש ממילא איכא מלקות [אף דלפעמים משכחת הזמה ממש] וע"כ דשיטת הש"מ הוא דבכה"ג פטור על העבר ובפ"ה א"ל להחזיר [וכמו שהארכתי במק"א והראיתי פנים מסבירות לשיטה זו ועיי"ה לקמן בסי' ט"ו] אבל לשיטת הרמב"ם הנ"ל יקשה וע"כ דמוכח מכאן דבממון פטור כה"ג

אולם באמת אין מכאן ראי' ברורה משום דכל מה שכתבנו יש לדחות והוא דבאמת י"ל דבכה"ג אינם חייבין בתרתי אף דהתוס' כתבו דהיכא דהם באו לחייבו בתרתי נתחייבו הם ג"כ בתרתי מכ"מ אין זה דבר ברור דהא באמת יש להקשות על דה"ת דכתובות הנ"ל דהאיך אפ"ל כן והלא מפורש הדבר בסנהדרין (דף ע' ע"ב) אמר רב יוסף הביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום לעדי הבעל עדי הבעל נהרגין ואין משלמין ממון הגם דהם בעדותם רצו להפסידה כתובתה ג"כ וא"כ יתחייבו גם ממון לשי' התו' והכא יקשה אף אי נימא דלא כמו שכתבתי אלא דהיכא דלא ידעו פטורין מכ"מ הכתובה ודאי דידעו דמי לא יודע דתפסיד כתובתה ובדבר דליכא ספיקא בזה אין נאמנים לומר דלא ידעו ומה שלא כוונו לזה ודאי דלא הוי אמתלא וע' תו' סנהדרין (דף ט' ע"ב) וע"ל (בסי' כ"ט) ורש"י כתב שם באמת דמשו"ה חין משלמין ממון [היינו הכתובה] משום דאין מענישים בשני עונשים אולם לשיטת התוס' הנ"ל יקשה והיא קו' גדולה ועי' כתובות (דף ל"א) בתו' ד"ה רב אשי שהערו בזה ובאמת יש בתו' גופא מחלוקת בזה עיי"ש בתו' הנ"ל ובב"ק (דף כ"ב ע"ב) ודעת ר"ת הוא דבע"ז גם כן אפי' היכא שרצו לחייבו בשני עונשים מ"מ אין דנין אותם בתרתי ומשום דמתקיים מקצת כאשר זמם ולהכי היכא דחייבו מיתה לזה ותשלומין לזה חייבין דבעינן שיתקיים כ"ז לכל אחד אבל היכא דחייבו לאחד כיון דמתקיים בו מקצת כ"ז לא חייב תרתי הרי דר"ת חולק על שיטת התו'. וע' ב"ק (דף ד' ע"א) בתו' ד"ה כראי אדם הקשה הריב"א כו' ואור"י דלאו פרכא היא כלל כו' יעוייש"ה וצ"ע מהא דמכות (ד' ע"ב] דפטרי לע"ז משום כדי רשעתו רשעה אחת כו' ובדוחק יש לחלק ובגוף הדבר שם הוא שיטת הר"י והר"י סובל הכי ג"כ דחייבין תרתי וי"ל דאזיל לשיטתו ובמק"א עיינתי אי נימא דאינם חייבין אלא אחד א"כ עונש השני הוי עשאאי"ל ויש לחלק ויש לפלפל בזה עפ"י דברי בס"א וראיתי דהאחרונים פלפלו בזה עי' הפלאה כתובות (דף ל"א) ובשעה"מ הל' גניבה וביה"ת בב"ק (דף ע"א ע"א) ועיינתי במק"א דאולי בע"ז לא שייך קלב"מ דהעיקר יש לחייבם כמו שהם רצו לחייבו וע' כתובות (דף ל"ב) מי איכא מידי דאינהו בעי קטיל כו' והדברים ארוכים וע"ל בסי' כ"ב משכ"ב ניהדר לדידן דשי' התו' קשה מאד מהא דסנהד' אמנם אחרי העיון ראיתי דיש לתרץ שיטת התוס' הנ"ל דהנה ממוצא הדברים יתעורר לנו קו' עצומה בדברי הרמב"ם דהרמב"ם (בפכ"א מה' עדות ה"י) העתיק הך דינא דרב יוסף מסנהדרין ולא הזכיר הא דאין משלמין דכתב וז"ל מש"ר על אשתו שהביא עדים שזינתה כשהיא ארוסה והביא אבי' עדים והזימום הרי עדי הבעל נהרגים כו' וקשה מאד למה לא הזכיר הא דואין משלמין ממון וכבר הרגיש בזה הכ"מ וכתב דהוא מלתא דפשיטא ורב יוסף לא אמר זאת אלא משום סיפא אולם לפי מש"כ לא יוצדק דבריו דהא באמת רבותא גדולה יש בזה מדחזינן דשיטת התו' באמת אינו כן אלא דסוברים דהיכא דחייבו בעדותן תרתי חייבין שניהם ולפי"ז י"ל דגם בזה שלמדנו דאין משלמין ממון משמיע לנו רבותא גדולה וא"כ קשה למה השמיט זאת רבינו והיא קושי' עצומה. וע"כ נ"ל לומר דקו' זו יהי' מתורץ בקו' הראשונה והוא דהא באמת קשה שיטת התוס' מאד כנ"ל אשר ע"כ מוכרחים אנו לומר דמשו"ה ל"ק הכא לשיטת התוס' משום דהכא בסנהדרין קאמר זאת רב יוסף ורב יוסף גופא סובר בכתובות (דף ט') דהאומר פ"פ מצאתי נאמן להפסידה כתובתה יעויי"ש דקאמר זאת על מימרא דר"א מאי קמ"ל תנינא וממילא מתורץ שיטת התוס' דמשו"ה אין משלמין ממון כיון דלא רצו כלל לחייבו ממון. דהא בלא עדותייהו היתה ג"כ מפסדת כתובתה על פי'. וממילא יתיישב ג"כ שיטת הרמב"ם דבאמת היא מלתא דפשיטא כיון דגם בלא עדותם היתה מפסדת כתובתה וז"נ מאד

אולם לפ"ז יקשה על שיטת רש"י דמפרש דמשו"ה לא מפסדת הכתובה משום כדי רשעתו כיון דגם בלא עדותם היתה מפסדת כתובתה כנ"ל ולכאורה רציתי ליישב עפ"י דברי התו' דכתובות (דף ט' ע"ב) בד"ה חזקה אין כו' ותורף דבריהם דמאן דסובר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה א"כ ליכא החזקה ואינו נאמן ולפי"ז אפ"ל דרב יוסף סובר דיש לה מנה ומשו"ה הוכרח רש"י לפרש משו"ז הטעם אבל דחוק דהא ר"י סובר בעצמו דנאמן וכנ"ל ודוא"ל דמלתא דר"י הוא אך באשת כהן או בפחותה מבת ג' שנים שוב מצאתי בעז"ה באו"ח (בסוף סי' ל"ח) שהעיר בזה וכתב דרך אגב זאת וז"ל והא ל"ק לרש"י איך ס"ד שישלמו כתובה הא אף בלא עדותם כיון דהבעל טוען לא מצאתי בתולים והטוען פ"פ מצאתי נאמן להפסידה כתובתה וא"כ בלא עדותו היתה נפסדת כתובתה די"ל דטוענת תחתיו נאנסתי או מוכ"ע אני ונאמנת דקיי"ל הלכה כר"ג והם מעידים שזינתה ברצין עכ"ל ולפי"ז א"ש שיטת רש"י ומעתה יקשה להיפך שיטת התו' דמוכרח הדבר דכה"ג ג"כ אין מתחייבין בשניהם ואולי נימא דלשיטת התו' נפרש דר"י סובר כר' יהושע דאינה נאמנת [וע' כתובות (י"ב ע"ב) א"ל אביי לרב יוסף הא כו' ואין משם הכרח ודוק] וי"ל דהרמב"ם ג"כ סובר כשיטת התו' דבכה"ג חייבין שניהם ורב יוסף סובר כר"י ומשו"ה כפי שסובר הרמב"ם דהנ' כר"ג לא כתב הך דואין משלמין ממון דבאמת חייבין שניהם לשיטתו אולם יקשה להיפך דא"כ הו"ל למיתני דחייבין גם לשלם וכמו שכתב בסיפא ובלא"ה דחוק הוא. או דנימא דשיטת התוס' הוא דאיירי דהיא הכחישתו וכה"ג ודאי דנאמן ויש בכ"ז להאריך ועי' בדו"ח בכתובות (דף ל"ב) שהעיר בהקו' מסנהדרין [וקצ"ע שלא הזכיר דה"ת גופא (בדף ל"א) שהערו ג"כ משם וגם דיש בזה מחלוקת בין בעלי התוס' וכנ"ל] ותי' דהתם שאני כיון דזינתה ממילא פקע כתובתה דאל"כ האיך מחייבין אותה שתי רשעיות יעויי"ש ולדבריו הי' אפשר לתרץ הכא במכות ג"כ כך דהם לא כווני לזה אלא דהוי דבר דממילא אבל גוף סברתו צריך לימוד גם מה שהחליט דזה מקרי שתי רשעיות יל"ע עוד עכ"פ לפי דברינו הנ"ל מבואר דיש לצדד דאין ממתני' דמכות ראיה לסתור דברינו ועיין בשעה"מ בהל' ביאת מקדש שהעיר ג"כ בזה ולא ניחא ליה לתרץ דאיירי בלא ידעו מזה וע"כ דשיטתו ג"כ כך דאפי' היכא דלא ידעו חייבין וכסברתי הנ"ל: