דבר המלוכה צא

שנאמר בתורה א"ו שנשמתו נכנסה לתוך האיל לכן גנון נא גזעו כי לאחר ששחט האיל הובטח ע"ז שיעמוד זכות זה לזרעו וא"ש שמזכיר שחיטתו של איל על ידי שיקחו שופר של איל כדי שיעמוד לכם דייקא שעי"ז הובטח שיעמוד זכות זה לזרעו:

ער"א] (ר"ה ל"ב ב') אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה בר"ה וביוהכ"פ אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה מקשים לענין מאי מזכיר ספרי החיים דמצד זה יכולים לומר שירה י"ל דספרי מתים קאי על בנו אדם שעלולין למות וספרי חיים קאי על מלאכים שנקראים חיים כדרשתם ז"ל עה"פ כי לא יראני האדם וחי הובא בחזקוני א"ר שמעון התימני האד כמשמעו, וחי אלו חיות הקודש ומלאכי השרת שגם מלאכים אינם רואין אותו ית' ושואלין או' מקום כבודו וגם צדיקים נקראים חיים כדכתיב (שמואל ב' כ"ג) אצל בני' והוא בן איש חי וגם מלאכים וחפזון וסביביו נשערה מאד ואם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו אזובי קיר ויחרדו מאימת הדין ואיך יאמרו שירה:

ער"ב] או יאמר דבס' יערות דבש בדרוש ראשון כתב לכוון בברכת מחי' מתים על הרשעים שהם נקראים מתים בחייהם שיתקבלו בתשובה ויחיו וזו ספרי החיים שיתקבלו בתשובה וספרי מתים הנדחים פתוחים לפניו ואיך יאמרו ישראל שירה:

ער"ג] או יאמר דהנה חי מרגיש אבל המת איני מרגיש ויש הרבה מבני עמינו אשר נשקעו בין האומות ואין יודעים כלל שחטאו ואין יכולין להתודות ויש אשר אין יודעים כלל שהם יהודים ומה הוא יהודית וכן הוא בוידוי דר' נסים ולא על עצמי בלבד אני מתודה כי אם בעדי ובעד כל קהלך וזו ספרי חיים שמרגישין שחטאו ודואגים לזכות בדין אפי' כשהם לעצמן וכש"כ שיש שאין מרגישין כלל והדין נדון אחר רובו וזו שאמר ספרי מתום דהיינו שאין יודעים כלל שחטאו:

ער"ד] או יאמר שבו ביום דנין גם הנשמות ולפי"ז יפורש ספרי חיים היינו שהם חיים עודנו וספרי מתים היינו שכבר נפטרו לעולמם והטעם בזה כדי לעת הצורך שרוב החיים אין מתאים לצרף עמהם גם המתים שנהטרו כבר ולזה אמרו מאחר שגם ספרי חיים מונחים לפניו כדי להצילם בזכות המתים ואיך יאמרו שירה שהניוצל בזכות אחרים אינו אומר שירה (עיין סי' קל"ז):

ער"ה] ותספור ותמנה צ"ב הכפילות וי"ל שהמלצה גדולה יוצאת מזה המנין לזכות ישראל בדין כי בעוה"ר אנו נמעטים וכל אומה ולשון מתרבה בכל דור ואיך עם קדוש אשר פרים ורבים יותר מכל האומות נתמעטו כ"כ הלא נזהרים שלא יבאו לידי השחתת זרע וגם נזהרים להקדים נשואי אשה בכל אפשר ומקיימים הפסוק (קהלת י"ז י"א) בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך ומובא (פסחים ס"ד) שנתנו כליות מקרבן פסח ומנו אותן על ידיהן והי' כבר לפני ג' אלפים שנה ששים רבוא ואיך עם שלפני ג' אלפים שנה בצאתם ממצרים הי' כבר כמה פעמים ששים רבוא נתמעטו כ"כ והתאונן על זה הפייטן בויהי רצון דסליחות לערב ראש השנה ואמר ברבות השנים אנו נמעטים וזו נגד חוקי הטבע ולא נמצא כן בשום אומה ולשון ועכ"ח שזה מחמת שאנו נרדפים ועליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה ובכל דור ודור נהרגו רבבות מישראל על