דבר המלוכה צ

אות ט"ו) הקשה דהיל"ל באחד לחדש השביעי לאיזה ענין כפל הכתוב תיבת חדש וי"ל דבפסיקתא דרשו עה"פ תקעו בחדש שפר חדשו מעשיכם ושפרו מעשיכם וא"ש דתיבת בחדש השני בא לרמז כפסיקתא הנ"ל שיתחדשו מעשיהם ועי"ז נתחדש גופם ולא עליהם נגזרה הגזירה ויפה אמרו במדרש הה"ד לעולם ה' נצב בשמים וכפי הבעש"ט זצ"ל שהגזירה לא תצא לפועל:

ע"ד] (ר"ה ט"ז) אמר הקב"ה תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק ויל"ד מה הקפידא בשל איל דוקא הוא זה שנשחט האיל הי' מ"י שלא נשחט יצחק והזכות מהעקדה הוא על שרצה לשחוט את יצחק וגם תיבת לכם לכאו' כמיותר דלמי יזכור אם לא לבניו של יצחק ויפרש גם דברי הפייטן הובא בסליחה ליום ראשון בפזמון את ימין עוז עוררה לעשות חול בצדק נעקד ונשחט תמורו איל גנון נא גזעו בזעקתם בעוד ליל מה זה שדייק שבצדק נעקד ונשחט וגם איך אמרו שנשחט הלא באמת רק נעקד ולא נשחט וגם למה נקט הלשון תמורו ולא נקט כדכתי' לעולה תחת בנו ובפ' העקידה יפלא למה נתראה לו המלאך שני פעמים ולא אמר הכל מה שרצה לומר לו בפעם הראשון ועוד יש להפליא כי בפעם הראשון איני מאריך בשבח וגם איני זוכר כלל משכר שיקבל ובפעם השני אמר יען אשר עשית את הדבר הזה ולא חשכת את בנך את יחידך כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך וגם צריך להבין לאיזה ענין אמר יען אשר עשית את הדבר הזה ולא קיצר לומר יען אשר לא חשכת כמו שאמר בפעם הראשון וגם יל"ד דבפעם הראשין אמר נא חשכת ממני ובפעם השנית לא אמר תיבת ממני וגם צ"ב לאיזה ענין כתבה תוה"ק וישא אברהם את עיניו הלא די הי' אם יאמר וירא איל וי"ל דהנה יפלא האיך הי' אפשר להקריב האיל תחת בנו והא כתיב לא יחליפנו ולא ימיר אותו וגו' ואם המר ימר והי' הוא ותמורתו קודש ומובא בספרים בשם מדרש שבאמת הס"ם קטרג על זה אולם בילקוט ראובני הביא בשם עשרה מאמרות שבשעה שנעקד יצחק יצאה שמתו ונכנסה לתוך האל וזו שאמר שה לעולה בני שהוא ממש בנו עכ"ד ולפי"ז אין מקום לקטרוג דהא באמת שחט את בנו ועוד יותר יגדל זכותו של אברהם במה ששחט את האיל משאם הי' שוחט את בנו כי לשחוט את יצחק הי' מצוה אבל לאחר שנאמר לו אל תשלח בו יד והוא מעצמו ומטוהר לבו כשראה שנכנסה נשמת יצחק בהאיל מיהר לשחוט לפי שעל זה לא באה אזהרה שלא לשחטו והי' מסורת נפש מגודל אהבה ולזה אמר וישא אברהם את עיניו שראה דבר גדול מה שאיני נראה לשאר בני אדם שנשמת יצחק נכנסה לתוך האיל ויעל' לעולה תחת בנו ממש זה הוא אהבה גדולה מנדיבות הלב שנפשו כלתה לעשות נחת רוח להבורא ב"ה ולזה בפעם הראשון אמר ולא חשכת ממני דהיינו זה שלא תשכח ממני שאני צויתיך על כך אבל בפעם השני לא אמר ממני שעל זה לא נצטוה מעולם ואדרבה נאמר לו אל תשלח ידך אל הנער וע"ז אמר יען אשר עשית הדבר הזה הייני בקום ועשה ששחט את האיל שבו הי' נשמת בנו ובאמת עי"ז ולא חשכת את בנך בפועל לכך הרבה ארבה את זרעך וגו' וזו כוונת הפייטן שלא לבד נעקד יצחק אלא בצדק דהיינו באמת נעקד ונשחט וראי' לזה תמורו דייקא איל והלא אסור להמיר לכך נקיט לשון חמורו לעורר ע"ז הלאו