דבר המלוכה פו

רנ"ז] (תהלים מ"ז) עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר י"ל בהקדים הפסוק (בתהלים ט"ו) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה בקום למשפט אלקים להושיע ענוי ארץ סלה והקשו חכז"ל (שבת פ"ח) אם יראה למה שקטה וי"ל דבס' בינה לעתים (דרוש י"ב) עה"פ ארדה נא ואראה האמור בסדום וכן הפסוק וירד ה' לראות בדור הפלגה ותרגם אונקלוס ואתגני ה' לאהפרעה הנה פירש מלת נראות ענין פורענות ועונש מה שאיני במשמע כי לחצתו דוחק וחס ראי' בו ית' ורז"ל אמרו ללמד לדיינים וכו' אמנם הענין כי מפורסם הפרש גדול יש בין הרואה הוא עצמו בעיניו איזה דבר מאשר נודע לו ע"י שמיעה כי הראי' עושה רושם חזק ויתפעל בה הרואה מאד יותר ממה שיעשה הנודע לו ע"י שמיעה כאשר הרגלו לומר ממשה רבני ע"ה בשבירת הלוחות אעפ"י ששמע מפיו ית' שעשו זה החטא מ"מ לא שיבר הלוחות עד שראה בעיניו שחטאו ואין ספק כי הוא ית' ויתעלה שמו רחוק ומסולק מכל אלו התפעלות ולא יצוייר אצל גדולתו שום מין הפרש בין ידיעה או ראי' או שמיעה כי הכל לפניו דבר אחד אלא שבענותנותו הרשה להכתיב על עצמו כאלו הי' כביכול אחד ממנו למען נוכל להבין תכלית הכוונה מכפי מה שנוכל בקצורנו מה שהירגלנו ולכן כשרצה להודיע היות ברצונו הפשוט התעורר אל עונש עצמי וקשה על חטא אשר עשו דור הפלגה כי כן חיוב קושיו של אותו עון וחומרתו אמר וירד ה' לראות וגו' כי לפי שאצלינו ראיית הדבר הנעשה עושה רושם חזק ומעורר הנקמה גם הוא ית' ירד לראות המעשה הרע למען תעורר ראי' זו חוזק הנקמה והעונש וזו שתרגם אנקלוס ואתגלי להתפרעא לא שהוציא מלת לראות מפשוטי מלשין ראי' אלא פירש כוונת הפסוק בלשון זה של ראי' כאלו יאמר רצה והיא ית' להתגלות ולראות ממש ולא הספיק לו ממה שידע חטאם כדי הפרט מהם שכשאמר ירידה לראות כאלו יאמר התחזקות הנקמה והעונש וזו שאמר בסדום ארדה נא ואראה בבחינת ראי' ועונש קשה הכצעקתם הבאה אלי עשו כלה מכל וכל יעניש אותם בתורת ראי' ואם לא שלא הי' המעשים כ"כ רעים אז אדעה אסתפק בידיעה בלבד עכ"ד וזו ושקטה מצאה נוח בשמטה בקום אלקים ולא וירד מזה נראה שרוצה להושיע לענוי ארץ וזו עלה אלקים בתרועה שתחת וירד כאן עולה מבלי לדון עפ"י ראי' א"ו שרצינו לזכיתם בדינם:

רנ"ח] (תהלים מ"ז) זמרו למלכינו זמרו כי מלך כל הארץ אלקים זמרו משכיל נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם יל"ד הכפל של זמרו – וגם הדיוק למלכינו בכינוי ומיד אמר כי מלך כל הארץ אלקים ומה זה זמרו משכיל וגם מי הם נד בי עמים הנאספי' וי"ל דביום הדין אם מקטריגים על ישראל שעברו על התורה יש להמליץ עליהם שהבורא ב"ה הקפיד ונודע בגוים זרעם (ישעי' ס"א) שישראל יהי' משונים בהנהגותיהם מכל עם ולשון ובעודם בארץ ישראל אין זה חידוש כ"כ שמתנהגים כן כי כל אומה יש לה מנהגים משונים משאר אומות אבל בהיותם מפוזרים בין האומות ומכח שמובדלים מהם מעוררין שנאה עליהם והם שמים נפשם בכפם ומתחזקים במנהגי אבותם שיהי' ניכרים לעבדי השם הוא חשיבות גדול והרי במצרים נגאלו בזכות שלא שיני לשונם ושמותם ולזה דייק ונודע בגוים זרעם שגם בעודם מעורבים בין הגוים יהי' נודעים והנה זה דבר גדול שעומדים