דבר המלוכה פד

יותר מה שחטא ולפי"ז יפורש אחרי שובי נחמתי דהיינו שכבר שב על חטא הוסיף להתחרט ונתן טעם לזה כי אחרי הודעי שנתוסף ידיעתי ספקתי כף על ירך מה שלא עשה טרם שהבין גודל הפגם:

רמ"ח] או יאמר ויתישב סיפא דקרא בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי והענין כי חטאת נעורים מעוורום עיניו שאיני רואה מה שחטא ומחזיק עצמו לצדיק וזו אחרי הודעי שנודע לי מה שחטאתי ספקתי כף על ירך כי בושתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי והוצרך להכלם מאחרים כדי שיבוש מחטאיו כי נשאתי חרפת נעורו ועי"ז לא הרגשתי שאני מלא חטאים:

רמ"ט] או יאמר דהנה אם אומר דברים אלו בלי מרירות הלב ובלי חרטה ועזיבת החטא לא די שאין מתכפר לו אלא שעוד מוסיף חטא כפי' על חטא שחטאנו לפניך בוידוי פה בלי לב ורק לאחר שהתבונן נגד מי חטא כמה עצום חטאו אז אם וכה על החזה על חטא או אשמנו יהי' רצוי ומקובל לפניו וה' וזו רק אחר הודעו שנודע לו עוצם חטאי אז ספקתי כף על ירך:

ר"ן] אחרי שובי נחמתי וגו' כי נשאתי חרפת נעורי י"ל כי בימי נעורים טרם שחטא ונפשו טהורה יתפלל בשפיכת הנפש ובלי הרהורים ואחר כך שחטא נעשה מסך המבדיל בפניו וא"א לו להתפלל כבימי נעורים וזו שאמר כי נשאתי חרפת נעורי שבוש מנעוריו שאז הי' עובד יותר בטהרה וזו שאמר (סוף איכה) השיבני וגו' חדש ימינו כקדם עדה"כ זכרתי ימים מקדם הגיתי בכל פעלך וגו' ע"כ מתחנן שעוד יחדש ימינו ונעבוד אותו כימי קדם היינו כמו קודם שחטא:

רנ"א] הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים וגו' כי מידי דברי בו זכור אזכרנו עוד וצ"ב מאי זה אזכרנו דכתיב אשר נשבעתי מעבור מי נח ואמרו חכז"ל (בשבועות ל"ו) שכפל הדברים הוא שבועה דכתיב ולא ישחת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהי' עוד המים למבול ולפי"ז י"ל אם מדת הדין מתוח נגד ישראל זכור אזכור בכפל מה שנכפל אז בתיבת עיד שלא להביא מבול וכן כתוב לא אוסיף לקלל עוד וכן עוד כל ימי הארץ וזו שיזכור העוד ובזה יובן הפסוק (בתהלים פ"א) כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב כי העולם נברא בשביל ישראל כדרשתם ז"ל עה"פ בראשי' בשביל ישראל שנקראים ראשית ואם ח"ו לא יזכו בדין יחזור העולם לתהו ובהו ובס' מגלה עמוקות כתב שבתיבת חק נרמז שש ימות עולם דהיינו קר חום קיץ חורף קציר חריש וזו כי חק לישראל שכל העולם תלוי' בישראל ולכן המשפט לאלקי יעקב:

רנ"ב] או יאמר שבתיבת עוד בא לזכור להם זכות קבלת תורה שאז אמרו תיבת עוד אם יוספים אנחנו לשמוע עוד את ה' אלקינו ומתנו ויאמר ה' הטיבו כל אשר דברו וזו בעת שזכר כל יצור לפניך בא יזכור תיבת עוד שאמרו בשעת מתן תורה והי' לנחת רוח לפניו ית':

רנ"ג] או יאמר בהקדים מה שאביא באות רס"ח שע"י שיש קטרוג מלמעלה נזכר האדם מה שחטא ואז מתעורר לשוב וזוכה בדין וזו כי מידי דברי בו שמדברים ממנו למעלה מזכירין מעשיו ועי"ז אזכרנו מזכירין אותו מעשיו ושב עליהם ורחם ארחמנו נאם ה' נמצא שהקטרוג הוא לטובה שעי"ז זוכה בדין ובזה יובן הפייט ביוצר ליום שני של ראש השנה