דבר המלוכה פג

מהדקן לאחורא וכנ"י אתתרכת מבית מלכא למיהך בתריהון בשעתא דנחתא אמרת אהך בקדמיתא ואבכה על מדוראי ועל בני ועל בעלי, כד נחתת חמת אתרה' הוא חריב וכמה דמא דחסידי אחושד בגווה והיכל קדישא וביתא אתיקד באשא כדין ארימת קלא ואתרגישו עלאי ותתאי ומטא קלא לעיי' עד אתר דמלכא שרי בי' ובעה מלכא לאהדורא עלמא לתהו ובהו עד דנחתי כמה אוכלסין וכמה משריין לקבלה ולא קבלה תנחומין מנייהו הה"ד קול ברמה נשמע נהי בכו בתמרורים רחל מבכה על בני' מאנה להנחם על בני' דלא קבלה תנחומין כי איננו בנין מלכא קדישא היה סליק לעילא לעילא ולא אשתכח בגווה הה"ד כי איננו ולא כתיב כי אינם אמר לי' ר' חייא מאי רחל מבכה על בני' א"ל אוליפנא דהוא כנסת ישראל ודא אנהו דיעקב ודאי דכתיב ויאהב יעקב את רחל וכתיב ורחל עקרה וכתיב התם (תהלים קי"ג) מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה ד"א כי איננו כמה דאתמר איננו גדול בבית וגו' איננו דהא אסתליק לעילא ואתרחיק מכלא איננו בזווגא בה איננו לאשתכחא, ועוד פרשתי שם כי מאוננת שגם בהיותם בגולה שורה שנאה ביניהם שעל עון זה נחרב ביהמ"ק וזו שבני' איננו כאיש אחד:

רמ"ה] מנעי קולך מבכי וגו' ושבו מארץ אויב ויש תקוה לאחריתך ושבו בנים לגבולם צ"ב מה הוסיף באמרו ושבו בנים על מה שאמר לפני זה ושבו מארץ אויב ולאיזה ענין הזכיר ששבו מארץ אויב הלא די אם אמר שנגאלו ושבו לארצם וי"ל דאמנו הצדיקת הרבתה לבכות מלבד שבני' נרדפים וסובלים צרות רבות עוד יותר הרבתה לבכות אולי ע"י צרות צרורות ח"ו יעזבו דת תוה"ק ויאבדו ח"ו לנצח אולם הא אמרו חכז"ל (שבת פ"ט) ששנאתם על ישראל נצמח משינוי דתם ואלו הי' מתחברים עמהם הי' נפסק השנאה מהם ולזה הבטיחה הבורא ב"ה שאל תבכו שבני' ישארו באמונתם עד בא הגואל שגם בעת שיבם ישובו מארץ אויב וזה ראי' שעמדו באמונתם שעי"ז הם שונאים אותם וזו ושבו בנים דייקא שעושים רצונו ית' לגבולם:

רמ"ו] ושבו בנים לגבולם י"ל דבס' מגלה עמוקות (אופן רכ"ד) כתב בזמן שישראל הם בארץ נקראים בנים וכשהם בחוץ לארץ נקראים עבדים וי"ל שהטעם דבספר ישמח משה (פ' וירא) הקשה על הבטחת הקב"ה לאברהם שיתן לזרעי ארץ ישראל הא קיי"ל המקנה לנולדים לא קנה ותירץ הא קיי"ל בחו"מ (סי' ר"י) דבבנו מהני קנין דדעת אדם קרובה אצל בנו וישראל נקראים בנים למקום וא"ש דכל זמן שהם בארץ ישראל הם נקראים בנים מדנקנה להם הארץ ואם הם בחוץ לארץ שגלו ממנה עכ"ח נקראים עבדים ואז אין הארץ נקנה להם מטעם דאין אדם מקנה לנולדים ולפי"ז יפורש ושבו בנים לגבולם מדשבו לארץ ישראל עכ"ח שהם נקראים בנים:

רמ"ז] (ירמי' ל"א) כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי כף על ירך, י"ל דבס' פנים יפות (פ' תשא) עה"פ וישב משה פירש הפ' (בתהלים נ"א) כי פשעי אני אדע זה שאמר בלשון עתיד אדע הוא משום דכל מה שנתרבה השגתו ויתקרב אל השם יבין וירגיש יותר גודל הפגם שעשה בחטאו ולכן וחטאתי נגדי תמיד הגם ששב והתחרט כבר על חטאו אבל מאחר שנתרבה השגתו ירגיש שעוד לא התחרט לפי הצורך כי עתה הוא מבין