דבר המלוכה פא

אברהם בהר המורי' היכי שמע לי יצחק וא"כ הי' יצחק מצוה ועושה ואולי י"ל משום דכתיב קח נא את בנך הוא פירושו קח אותו בדברים כעין שפירשו בתו"כ (צו) עה"פ קח את אהרן קח אותו בדברים וכן (בפ' בהעלותך) קח את הלוים ולפי"ז יפורש דרך בקשה ואם לא יתרצה יצחק אינו עובר צווי יה', אולם זה דחוק דהא שם (בסנהדרין) אמרו אמר ר"ש בר אבא אין נא אלא בקשה משל למלך בי"ד שעמדו עליו מלחמות הרבה והי' לו גבור אחד ונצחן עמדה עליו מלחמה חזקה אמר לו בבקשה ממך עמוד לי במלחמה זו שלא יאמרו ראשונות אין בהם ממש אף הקב"ה אמר לאברהם ניסיתיך בכמה נסיונות ועמדת בכלן עכשיו עמוד לי בנסיון זה שלא יאמרו אין ממש בראשונים הרי דהבקשה הי' לאברהם וא"כ גם אברהם לא הי' מצוה ועושה שלא צוה לו קח את בנך רק קח נא בלשון בקשה ובזה מיושב מה שמקשים דלמה יאמרו הראשונות אין בהם ממש ולפי דברינו א"ש דבראשונות הי' מצוה ועושה אין חידוש שעמד בנסיון שאף אם הוא מסירת נפש הא בידו ית"ש נפש כל חי וכן הוא בעקידה לצום גדלי' שאמר כן יצחק לאברהם האם תמנעני סוף רוחי ונשמתי אליו יאסוף אבל כאן שלא הי' מוכרח לעשות כן ומילא בקשתו ית' הנסיון יותר גדול:

רל"ז] והרבה ארבה את זרעך כחול הים איתא במדרש הובא בס' אוהל יעקב (פ' במדבר) אם מערב חול בעיסה אין אדם יכול לטועמו כך ישראל מי שגזלן בעוה"ז שיניו כהות לעתיד לבא וי"ל דלפעמים גם אם אין לשונאי ישראל שום הנאה מזה רק שמפסידין לישראל עושין כן משנאתם אותם ולזה הגם שאין יכולים להנות מהעיסה יאכלו אותה להפסיד לישראל לכך צריך להיות שיפסידו גם להבא ושיניו כהות לעתיד שאז לא יגזלו מאתם:

רל"ח] וישב אברהם אל נעריו צ"ב לענין מאי משמיענו הכתוב כן וי"ל דבס' זכרון שמואל פירש דהמלאך אמר לאברהם שוב אשוב אליך כעת חי ולשרה בן וצ"ב הלשון כעת חי' וגם הכפילות שוב אשוב וי"ל דהנה יצחק נולד מסיטר' דנוקבי' ולכך לא הי' ראוי' להוליד ובשעת העקידה יצאה נשמתו ונכנסה באיל ונכנס בו נשמה אחרת מסיטרא דדוכרא וזו והנה בן לשרה דייקא ולזה צחקה הלא אם הוא מסיטרא דנוקבי' איני ראוי' להוליד ואם תאמר שיהי' לה עוד בן מסיטרא דדוכרא הלא אדוני זקן וע"ז נאמר למה זה צחקה שרה האף אומנם אלד גם אם יקויים שאלד אבל מה יועיל זה אם הוא מסיטרא דנוקבי' הא לא יוליד ואני זקנתי פירש הנ"ל שקאי על הקב"ה בלשון בתמיהא וכי אני זקנתי והוא דחוק ויש לפרש כפשוטו מאחר שאני ואדני זקנתי ונולד בדרך נס לזה תמהה וכי עביד הקב"ה ניסא למיגנא מאחר שלא יוליד לא ישאר ממנו זרע ויופסק זרעו ולפי"ז י"ל דלזה רמז המלאך בשורה טיבה שוב בעת שתשוב מן העקידה אז אשוב אליך שיהי' ליצחק אז נשמה מסיטרא דדוכר רק כעת הוא ולשרה בן מסיטרא דנוקב' והנה בן לשרה אשתך אבל בשעת עקידה ישוב להיות בן לאברהם:

רל"ט] תנחומא אמר יצחק נפשי נתינה לך אוי על דמי וי"ל דמי היינו זרעו כעין דרשתם ז"ל על הפסוק קול דמי אחיך צועקים דהיינו דמו ודם זרעו ויצחק הבין שלכך הוצרך להעקד ופי שבי נכללו כל ישראל ושם הוכנו למסור נפשה למיתה אז