דבר המלוכה עא

את ידו ליקח המאכלת וע"ז אמר לו המלאך אל תשלח ידך אל תכריח את ידך ליקח את המאכלת וזה שייך רק בידו שלא רצתה ליקח המאכלת והוצרך להכריחה אבל בסכין לא שייך לומר כן דהא הוא דומם ואיני בעל הרגש ולעולם צריך לזה כח ליקח את הסכין דהא עצמו אין הסכין חותך ובזה מיושב הפסוק והנה איל אחר ועמדו חכז"ל מה זה אחר אולם בשעה שאמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער חשב בדעתו שנצטוה כן על שלא הי' עובד כראאי' ועדיין הי' לו אליו אהבה עכ"פ כנער דעלמא אז התחזק מאד כדי לשחטו חשב בדעתו שזה הנער אינו אדם כלל רק כאלו היתה בהמה על המזבח וגילה זה הפסוק באמרו איל אחר דגם יצחק הי' באותו שעה בעיניו כאיל ולא כאדם (עיין אות רט"ז):

ר"ו] או יאמר דמקשים האיך אמר הכתוב אשר אומר אליך ולא מצינו בכתוב שאמר לו הוא ית' שעל זה ההר יעלה ובפרקי דרבי אליעזר (פ' ל"א) אמרו שהבין שזה ההר משום שראה ענן קשור שם וי"ל דהבורא ב"ה ראה זריזות אברהם וחש פן לא יהי' שהות כרגע למנעו מלשחוט שעד שיאמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער יהי' יצחק שחוט לזה אמר הוא ית' אשר אומר אליך בעת שתרצה לשחוט יש לי לומר לך באיזה אופן תקיים והעלי' לי לעולה וכמו שבאמת אמר לו לא אמרתי לשחטו רק להעלותו וקאי לפי"ז אשר אומר אליך על והעלה' לי לעולה שבענין זה אומר לך האיך תהי' ההעלאה ושפיר נתקיים שלפני השחיטה ממש למדו פירוש והעלה' לעולה ועי"ז הי' מוכרח לשהות כרגע לשמוע מה יאמר ה' ואמרו חכז"ל שאמר אברהם אתמול אמרת קח נא את בנך ועתה אתה אומר לו אל תשלח ידך א"ל הקב"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה לא אמרתי לך שחטה' אלא העלה' אסיקתי' אחתי' הרי שאז למדו פירוש הצווי והעלה' לי ובזה מיושב מה שהקשו למה לא אמר לו מיד באיזה הר דלפי"ז נתן לו סימן באותו הר שאומר אליך ואפרש לך הצווי וזה שאמר אשר אומר אליך קאי על פירוש דבר הציוי והעלה' לי:

ר"ז] מדרש עה"פ קח נא, כתיב נתת ליראיך נס להתנוסס מפני קשט סלה (תהלים ס') נסיון אחר נסיון וצ"ב למה דוקא בנסיון האחרון זכר המדרש זה הכתוב וי"ל דופלא איך עלה על דעת אברהם שבאה הצווי לשחוט את יצחק והלא השיג וקיים כל התורה ושפיכת דמים בויהרג ואל יעבור וגר הקב"ה שומר תורתו כהאמור בירושלמי (בר"ה פ"א ה"ג) וזה נסיון גדול מכל הנסיונות לעשות עבירה חמורה וזה באיש זר ובבנו הוא נסיון אחר נסיון לשמוע בקול ה' ובזה יובן שנסיון אברהם הי' יותר גדול לעבור על לא תרצח משא"כ יצחק אם לא מיחה לא עבר רק על מ"ע דושמרתם את נפשותיכם:

ר"ח] ויאמר אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער וגו' ויקח אברהם את עצי העולה וישם על יצחק בנו ויקח בידו את האש ואת המאכלת וגו' ויאמר הנה האש והעצים ואי' השה לעולה והקשה בס' ישמח משה למה לא שאל יצחק בקיצור אי' השה לעולה הא קא חזי האש והעצים א"ו דיש חכמה בזה שהקושיא תולה באש ועצים שהוליך אברהם שמו מלבד הפשוט דמכח זה הבין שהולך להקריב עולה ולפי הפשוט לא הי' צריך לפרש הנה האש והעצים דהא קא חזי לי' ולי יפלא בכל הימים שהלכו יחד לא שאל יצחק ואי' השה רק עתה כשצוה לנטריו שבו