דבר המלוכה ע

השם דהפסוק דייק דנגד ה' היודע תעלומות לב אין שום חכמה מועלת אבל נגד המקטריגים מועלת חכמה והמצאה לבטל קטרוגם והאריך שם שגם משה רבינו הוצרך להמציא מליצות להשבית אף וחימה המקטריגים ובספר ייטיב לב פ' ויגש פירש הפסוק (בתהלי' נ"א) לך לבדך חטאתי והרע בעיניך עשיתי למען תצדק בדברך תזכה בשפטך בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי דאין דבר המועיל יותר להתכפר משאם מכיר ומודה שחטא ולא לבקש אמתלאות אילם מפני המקטריגים והתובעין דין ואלקי משפט ה' לבטל קטרוגם מוכרח לבקש אמתלאות -- וז' שאמר לך לבדך אם אין אחר שומע ואני עומד לפניך לבד אני אומר בלי שום אמתלא חטאתי וכן והרע בעיניך דייקא עשיתי אבל למען תצדק בדבריך ותזכה בשפטך שלא יתרעמו המקטריגים שאתה נושא פנים לנ' מוכרח אני לומר הן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי וא"ש שקראו חכז"ל לשופר חכמה שנגד המקטריגים מועיל לבטל קטרוגם ע"י השופר, וכעין זה בספר ייטב פנים לשבת תשובה אות ד':

ר"ד] (בפייט) יום זה אם יקרה בשבת קדש זכרון תרוע' מקרא קודש, הנה הפשוט מאחר שאין תוקעין בשבת ואמרו חכז"ל (בר"ה כ"ט ב') שנרמז זה בתורה כתוב אחד אומר שבתון זכרון תרועה וכתוב אחד אומר יום תרועה יהי' לכם דהיינו אם חל בשבת אין תוקעין בפועל רק שאומרים פסוקי מלכיות זכרונות ושופרות ע"ד ונשלמה פרים שפתינו אעפ"י שדחו זה שם דמה"ת מותר לתקוע בשבת הוא רק לומר שאיני דרשא גמורה אבל עכ"פ אסמכתא הוי לתקנת חכמים ויש להוסיף דתיבת זכרון בא לעורר זכות שבת דכתיב בי' זכור את יום השבת ודרשו חכז"ל (שבת קי"ח) עה"פ שומר היודע שבת מחללו אל תקרא מחללו אלא מחול לו ועומד להם זכות שבת לזכותם גם בלתי שופר:

ר"ה) קח נא את בנך וגו' אשר אהבת ואח"כ כתיב ולא חשכת את בנך את יחידך ולא כתיב אשר אהבת ובכתוב אל תשלח ידך אל הנער יל"ד לאיזה ענין קראו נער ולא אמר אל בנך או אל יצחק וי"ל דכתיב וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו ודקדקו בספר ייטיב לב בשם הצדיק מהרמ"מ זצ"ל מרימעניוו לאיזה ענין סיפר ששלח את ידו ויקח את המאכלת דהי' די לומר ויקח את המאכלת ותירץ שאברהם אבינו ע"י עבודתו התמימה הגיע למדריגה שאבריו לא התנועו רק לרצון הבורא ב"ה ומאחר שמעולם לא עלה על לבו ית' לצוות לשחוט את יצחק לכך לא רצה היד ליקח את המאכלת עכ"ד והנה באברהם בענותנותו שאמר אנכי עפר ואפר כשראה שצריך להכריח היד ליקח המאכלת לא תלה הדבר בצדקתו שאבריו אין מתנועין אלא לרצונו ית' אלא תלה שזה מאהבת בנו לכך לא רצתה היד ליקח את המאכלת והתאמץ להסיר מלבו כל מיני אהבה כי התירא אם בעת לקיחת המאכלת כבר הי' צריך לחיזוק גדול ליקח את המאכלת מה יהי' בסוף בעת שירצה לשחוט לכך התגבר על טבעו שלא הי' בעיניו כבנו רק כנער דעלמא וזה שגילה מלאך ה' אל תשלח ידך אל הנער כי אז כבר הי' במחשבתו ודעתו כאלו אין זה בנו ומיושב שלא הזכיר אשר אהבת ולא הזכיר גם בנו רק נער כי באותו שעה כבר לא הי' אוהב אותו ולא הי' בנו רק כנער בעלמא ובזה מיושב הא דהקשו (במדרש רבה פ' נ"ו) עה"פ אל תשלח ידך וגו' וסכין היכן הי' ולפי"ז א"ש דהא וישלח את ידו הפירש שהתחזק נגד טבעו והכריח