דבר המלוכה סט

שמה ואז מחויב לעשות חשבון לפניהם על כל דבר קטן וגדול והדרך הוא שיבא פתאום השר אל פקידו כדי שיוכל לבדוק ולחקור אם נישא ונותן באמונה ואמנם לפעמים יש לזה הפקיד אוהב בבית המלך ותמיד כשרצון המלך או השר לבא אל פקידו לבדוק חשבונו מודיע לו זאת ואז גם אם נתעצל בכל השנה הוא רואה לזרז עצמו אז שימצא המלך הכל על צד היותר טיב אמנם זה האוהב צריך להודיע זאת להפקיר בהסתר גדול כו אם יודע זה למלך יענישו בענש גדול כי עפ"י היושר מחוייב זה הפקיד לעשות בכל יום חשבון נאמן על כל מעשיו ולא להיות עצל במלאכתו ולזה התכלית רגיל המלך לבא אליו פתאום בלי הודעה כדי שיהי' זריז ונשכר בכל השנה כי בכל יום יחשוב אולי היום יבא המלך לבקש חשבון ממנו והנמשל הוא ממ"ה הקב"ה והי' ראוי שבכל יום יהי' האדם עומד מוכן ומזומן לפני המלך ואמנם הקב"ה חפץ חסד ורוצה לצדק בריותיו בדין ולכך הוי' תשוקתו להודיע לבניו שביום ר"ה יהי' יום הדין ולזה גם אם בכל השנה נתעצלו כשיגיע חודש אלול יהי' זריזים ויתקנו מעשיהם באופן שאם יבא המלך ליום הכסה ימצא חשבונם יפה ויצא כנוגה צדקם אמנם מאחר שה' במשפט יעמוד ארץ ואם יודיע זאת לישראל וקטרגו המסטינים על ישראל שבכל השנה הם חטאים ואם לא הי' הקב"ה מודיעם שהוא עכשיו יום הדין הי' נמצאים חסרים מכל טוב ולא הי' נמצא חשבונם יפה ולזה כדי לסתום פה המקטריגים הוצרך הקב"ה להעלים בכל תוה"ק שר"ה הוא יום הדין ולא נזכר רק שהוא יום תרועה, אמנם אבותינו הקדושים ברוח קדשם וחכמינו הקדושים שקבלו ממרע"ה בעל פה י"ג מידות שהתורה נדרשת בהן השיגו שר"ה שמלבד שהוא יום תרועה הוא גם יום הדין והם גילו הסוד לעם קדושו וכשבא יום הדין הם מרבים כל היום בשבחות ובזמירות בתחנות ובקשות ואז יוצא דינם לזכות בצדקה ובמשפט כי באמת לא נגלה בתוה"ק שר"ה הוא יום הדין ואעפי"כ חסד גדול עשה עמנו הקב"ה כי ברוב רחמיו השרה רוח קדשו על אבותינו וחכמינו הקדושים עד שהשיגו מעצמם שראש השנה הוא יום הדין ולפ"ז עשה חסד כפל עמנו חסד ראשון במה שהשרה רוח קדשו על אבותינו שהשיגו מעצמם שר"ה הוא יום הדין וחסד שני שלא כתב בתוה"ק מזה כלל שר"ה הוא יום הדין כי אז הי' מקום להמסטינים לקטרג על ישראל שלא זכו בדין רק בעבור שנגלה להם שר"ה הוא יום הדין ולכך גם דהע"ה הסתיר הענין מאד והוא כמו המשל שהזכרנו שאוהב הפקיד אשר היא בבית המלך יכול להודיע להפקיד מביאת המלך לבדוק בחשבונו בהסתר גדול כי בדין לא הי' רשאי לו לגלות זה עכ"ד -- ולפי"ז יומתק שלא נכתב מפורש שהוא יום הדין אלא חיכם חניטיו שישיגו ברוה"ק שביום זה דנין את ישראל ושמצות תוה"ק לתקוע שופר הוא כדי לבלבל המקטריגים כדי לזכותם בדין:

ר"ב] או יאמר שבתורה הקדושה לא כתיב אלא יום תרועה ואנו שתוקעין תקיעה לפני' ותקיעה לאחרי' למדו חכז"ל זה (ר"ה ל"ד) מגז"ש וידועה דתרועה הוא דין ותקיעה לפניו ולאחריו תכליתו להמתוק הדין וזו חיכם חניטיו לתקוע דווקא כדי להמתיק הדין וזה חדשו חכז"ל בחכמתם:

ר"ג] או יאמר דבס' ישמח משה (פ' עקב) עה"פ ארץ אשר לא במסכנות פירש הפ' (משלי כ"א) אין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד