דבר המלוכה סח

שארכה ניתן להם מאת מלכו של עולם עד יום כיפורים שאם ושובו יתקבל תשובתם:

קצ"ז] אי יאמר דעוד מקשים דבספרי צדיקים ורשעים גמורין אמר גם ונחתמין לאלתר ובינונים אמר רק נכתבין וי"ל דקושיא חדא מתורצת בחברתה דבספרי בינונים גם אם נכתבין לחיים אין נחתמין דבמשך כל השנה בקלקול מעט אפשר להשתנות אבל הנחתמין בר"ה אי אפשר להשתנות במשך השנה:

קצ"ח] או יאמר דבס' דברי שאול עה"ת פרשת תשא עה"פ ועתה אם תשא חטאתם הביא בשם זוה"ק אמור כשרואה הקב"ה שרוב העולם חייבין חלילה והעולם נדון אחר רובו נוטל אותם שהם רשעים גמורים ומסלקן מן החשבון ויש להאריך בזה בענין שלשה ספרים נפתחים עכ"ד ומיושב שפיר דספר של רשעים גמורים מסתלק לפעמים לגמרי ולא של הבינונים ובזה יובן הפסוק והבדילו ה' לרעה עיין אבן עזרא שם שהכוונה שאינו בא לכלל חשבון ומובן בזה הפסוק (תהלים ס"ח) ימחו מספר חיים ועם צדיקים אל יכתבו שמסלקן לגמרי מן הספרים:

קצ"ט] נפשי לה' משומרים לבקר י"ל שהכתוב אומר שיש לבטוח שיזכו בדין בזכות שעשו אבותינו המשכן דכתיב בי' והם הביאו אליו עון נדבה בבקר בבקר ועל זה קותה נפשי במה שהביאו אבותינו כל הנצרך למשכן לשני בקרים וכן דרשו (בילקוט תהלים ק"א) עה"פ לבקרים אצמית כל רשעי ארץ א"ר יוחנן לב' בקרים הביאו ישראל נדבת המשכן בזכות כך אצמית כל רשעי ארץ:

ר'] או יאמר ויתורץ גם הכפילות, דהנה האר"י הק' כתב הענין שיש בר"ה שני ימים הוא, שביום הראשון הוא דין קשה ומי שלא יוכל לעמוד בדין הקשה נשפט ביום ב' שהוא דין רפה וזו שאמר שומרים לבקר דהיינו יש בני אדם ששומרים לבקר ראשון ויש שומרים לבוקר שני ועי"ז קותה נפשי לזכות בדין:

ר"א] (בפייט שחרית ליום ב') אדר והוד חכם חניטיו לתקע בזה חדש וצ"ב למה אמר חכם ולא אמר צוה אולם הם תפסו לשון המבואר (בר"ה כ"ט ב') תקיעת שופר חכמה ואינו מלאכה, אלא דגם דבריהם צ"ב דהול"ל רק איני מלאכה לענין מאי אמרו שהוא חכמה וי"ל בהקדים מה שכתבתי בספרי משמרת אלעזר (חלק עשרת הימים אות ב') הרמב"ן הקשה למה לא מצינו בכל התורה זכר כלל שראש השנה הוא יום הדין ועוד יותר יש להפליא כי גם בנביאים וכתובים אין זכר מזה ופעם אחד שמזכירו דהע"ה הוא ג"כ באופן נעלם ונסתר והוא בפסוק תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב שאמר בחדש ולא אמר באיזה יום לחדש ונתן רמז להתבונן ממנו על מה כוון באמרו בכסה שדרשו חכז"ל (ר"ה ח') חודש שהלבנה מכוסה בו וידוע כמה נתקשו בעלי התוס' וכל הראשונים בפירושו וגם מפרשי תנ"ך אמרו כמה פירושים אחרי' באופן שאין הכוונה על ר"ה והיא פליאה למה יסתירו כ"כ זה הענין שראש השנה הוא יום הדין -- ונלענ"ד ליתן טעם לזה עפ"י משל שמעשים בכל יום שהמלך והשרים יש להם שדות וכרמים מפוזרים בכל המדינה ואי אפשר להם לישא וליתן בעצמם בכל מקום לכך יש להם פקידים הממונים להשגיח על הכל לקנות ולמכור וכדומה והדרך הוא שפעם אחת בשנה או פעמים רגילים השרים לבא