דבר המלוכה סג

אי' אלקיכם ולכן כתיב ויתיצבו על ה' כי הדבר נוגע לכבודו ית':

קפ"ד] או יאמר דר' סעדי' גאון (הובא בס' אהבת יונתן בהפטרה לר"ה) כתב כי ביום שמקבל המלך כתר מלוכה מוציא אסירו' לחפשי וביו"כ של יובל בעת שלוח עבדים לחפשי הי' תוקעין בשופר וסגולת מצוה זו להוציא אסירים לחפשי נשמות העשוקות להוציאם מידי עשקם אולם היות שאין זה נראה לעיני המון לכך מצות שופר בעת שאנו בארץ ישראל כחק אבל בגולה שאכתי עבדי אחשורוש אנן הוא מובן בטעמו לצאת לחירות משעיבוד וראי' שמסוגל לזה דהרי בר"ה יצא יוסף מבית אסורים, והנה בגולה נקראים בשם יעקב ובעת הגאולה בשם ישראל (צרור המור פ' וישלח) לזה אמר כי חק לישראל הוא בעת שאנו בארץ הקדושה ונקראים בשם ישראל אז הוא חק לזכותם ולטהר נפשותם ואיני נראה לרוב בני אדם אבל בעת שנקראו בשם יעקב אז הוא משפט מובן בשכל וראי' לזה עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שיצא לחפשי בראש השנה:

קפ"ה] במדרש ע"ז הפסוק חדשו מעשיכם שפרו מעשיכם י"ל דכל דבר חדש עושין בחשק נמרץ וכתב בח"ה הובא בס' ישמח משה בהקדמה שאין חסידות כבתחלתו ולזה הזהיר הפסוק שאם נקיים איזה מצוה שנעשנה בשמחה ובחשק כאלו לא עשינו אותה מעולם וזה זכות גדול להצדיקם בדין כי המקטריגים יטענו הלא כבר חטאו בשנה שעברה ומחלת להם ושוב נכשלו גם בשנה זו ושנו בחטאם ואין ראוי' למחול להם אולם מידתו ית' מדה במדה וימחול לנו כאלו לא מחל לנו מעולם כמו שישראל מקיימין המצות בחשק ובשמחה כאלו לא קיימו אותה מעולם וזו חדשו מעשיכם שתעשו המצות כאלו הם דבר חדש:

קפ"ו] או יאמר על גוף הפסוק שזה שאמר בכסה ליום חגינו הוא נתינת טעם למה הוקבע יום זה ליום הדין (דבחולין ס') אמרו חכז"ל אמר הקב"ה הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הירח והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש מה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח והנה בכל המועדים לא נמצא מיעוט הלבנה כמו בראש השנה שחל בראש חדש ואמרו חכז"ל (ביצה ט"ז) איזהו חג שהחדש מתכסה בו הוי אומר זה ראש השנה ולכך בעת שהוא ית' דן את בניו משתתף עמהם כאלו גם הוא נתון בדין כי בכל צרתם לו צר (ישעי' ס"ג ט') והאיך ימצא מקטרוג לקטרג עליהם אם הוא ית' משתתף עמהם וזו בכסא ליום חגינו שהלבנה מכוסה לגמרי אז הוא משפט לאלקי יעקב וצוה להביא שעיר על שמיעט הירח -- ובזה יש לומר רמז בפסוק מראשית השנה ועד אחרית שנה דלכאור' הה"א בתיבת השנה והוא"ו בתיבת ועד הם מיותרין -- וי"ל דמראשית כתיב שני מאורות הגדולים ורק אח"כ נתמעט הלבנה ובי"א יום שנת החמה הוא יותר משנת הלבנה ולזה רמז בה' וא"ו שמראשית הו' השנה עם י"א יום יותר וזה נרמז באותיות ה' ו' מתיבות ה"שנה ועד דאז הי' שווים שנת הלבנה לשנת החמה, עד אחרית ולבסוף נשאר רק שנה שכתב בזוה"ק שנקרא כן על שם מספר הימים שבשנת הלבנה וזה שמראשית חסר אל"ף הן אותיות מתשרי לרמז שמזה הטעם הוקבע יום הדין בזה היום:

קפ"ז] או יאמר דזה שתוקעין שופר הוא שדרך בישראל בעת בחירת מלך לתקוע בשופר מאחר