דבר המלוכה נז

דאם מצוה הבאה בעבירה פסולה כ"ש עבירה הבאה מכח מצוה איני עבירה:

קס"ה] או יאמר דבספר קדושת לוי (בשלח) עה"פ אז ישיר כתב שאם ישראל במעשיהם הטובים מעוררין המדות העליונית ונמצא המדות העליונות נסמכות על מעשה התחתונים זה נקרא עלמא דישיבה כי היושב נסמך על הכסא וכשהמדות העליונות מעוררין מעצמן בלתי התעוררת התחתון זה נקרא עלמא דעמידה שאין המידות נסמכין על שום דבר רק מעצמן מתעוררין חסדים והרחמים של מעלה לכן נקרא עלמא דעמידה עכ"ד ובזה מובן הפסוק (בתהלים ע"ו) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה והקשו (בשבת פ"ח) אם יראה למה שקטה ונדברינו יומתק דהארץ וראה אולי לא יזכו במעשיהם לעמוד בדין ושקטה בזה נתנחמה בקום דייקא למשפט בבחינת עמידה שגם אם לא יהי' התעוררת התחתון שגם מעצמן יתעוררו המדות לרחם עלינו מזה מוכח להושיע ענוי ארץ שרצונו ית' וחפץ בהצדקם והנה שם כתב הקדושת לוי עד שלא נברא העולם ולא הי' מי שיעורר מדות של מעלה והי' המדות מתעוררין מעצמן לברא העולם ולפי"ז יובן דיום בריאת העולם מסוגל לרחם גם בלי התעוררת תחתון מהאי טעמא יעמיד במשפט כל יצורי עולמים ויעמיד דייקא עלמא דעמידה ולכן זכינו בדין כמו שכתיב (תהלים פ"ט) עולם חסד יבנה:

קס"ו] זכר החיים עד כמה הם חיים אם למות אם לחיים חי חי יזכור י"ל דבס' דברי חיים (פ' נח) כתב בשם מורו שאין שום קטרוג חטא יכול לבא לפני כסא הכבוד מחמת קדושתו ובעולם שמכריזין החטא טובלין אותו העולם כמה וכמה טבילות וכדי שלא יכניס החטא לפני בורא כ"ע אשר טהור עינים וגו' לכן אינו נכנס מהקטרוג רק שורש הקדושה אשר נמצא בעבירה דבכל דבר בעולם יש בו איזה ניצוץ קדושה ובעברות החיות שבהם הוא שעי"ז יכול לעשות תשובה וגדולים בעלי תשובה ולכן נכנס הקטרוג פלוני עשה דבר שיש בו תיקון תשובה כך וכך כי לכל עבירות יש תיקון תשובה כל אחד כראוי' וזה הוא הקטרוג שאותו שעשה עבירה יתקן כראוי' עכ"ד וידוע דרשעים בחייהם נקראים מתים ובס' (יערות דבש ח"א דרוש א') כתב לכוון בברכת מחי' מתים על תשובת רשעים ויומתק זכר החיים אם מזכירין החיים אם לחיים אם למות אין מזכירין פלוני חטא וימות רק חי חי יזכור מה שעליו מוטל לעשות כדי שיחי' דהיינו תיקונו בתשובה כי להזכיר החטא אי אפשר מחמת רוב פחד:

קס"ז] או יאמר דהא דנין על חיי עוה"ז ועל חיי עוה"ב ולזה אמר זכר החיים עד כמה הם חיים קאי על חיי עוה"ז שיש להם גבול שסוף אדם למות ואין חילוק רק אם מוקדם או מאוחר וע"ז שייך הלשון עד כמה הם חיים ועל חיי עוה"ב אמר אם למות אם לחיים דשם הוא חיי נצחי בלי גבול וסוף ולזה סיים בכפל חי חי יזכור דהיינו בין חיי עוה"ז ובין חיי עוה"ב וזכור לטובה:

קס"ח] או יאמר דיש חי ואעפי"כ הוא כמת כמו עני שחשוב כמת או שהוא חסר דיעה לזה אמר אם למות שמת בפועל או שהוא כמת ועודו חי חיי בהמה או חיי צער לזה כפל חי חי יזכור בין שלא למות בפועל ובין שלא להיות כמת:

קס"ט] או יאמר דלא לחנם נקרא קדושת ושמירת