דבר המלוכה נב

לא תשמעון בקול ה' פירוש שיכרת מהם נביאה ורוה"ק שיאבדו ועל זאת יחרד לב עם ה' שאין קללה בעולם כזו אוי לדור שטעמו כוס המר הזה מר ממות והוא רחום ישוב וירחמינו כי יתן את רוחו בנו כימי קדם עכ"ד הקדושי' והנה העובר עבירה מרוחק ממנו ית' וכן דרשו עה"פ שלום לרחוק וקרוב וזו כוונת ונתרחקנו מעל אדמתינו התאונן במר נפש ונתרחקנו ממנו ית' עוד יותר ממה שהיינו מרוחקים בהיותינו על אדמתינו:

ק"ן] לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלקיו עמו, וצ"ב דהלא חכז"ל אמרו (ב"ק נ') כל האומר הקב"ה ותרן יותרו מעיו אלא מאריך אף וגבה דלי' ואיך אמר הכתוב שלא הביט און ביעקב וגם השינוי בין יעקב לישראל ובין און לעמל (ובתהלים י"ג) עד אנה ה' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני האירה עיני וגו' וצ"ב הלא בשעה שאומר כן עדיין אין סוף לימות עולם ואיך אמר תשכחני נצח וגם הלשון עד אנה צריך ביאור דלכאור' הי' יותר צודק לומר למה כעין שאמרה אסתר (במזמור כ"ב) למה עזבתני וי"ל דבס' ישמח משה (נצבים) בד"ה עוד יתבאר, כתב כבר כתבו הספרים הקדושים קו' גדולה וחזקה על עוברי עבירה והיא תמיהא קיימת דלית לה פריקו ולית נגר ובר נגר דיפרקינה והוא אם אתה עושה עבירה קשה ממ"נ איך תחשוב אם אתה מאמין באמת שהשם יתברך רואה אותך איך אתה עזות פנים גדול כ"כ שאתה יודע שמלך מלכי המלכים הקב"ה רואה אותך והוא עומד אצלך ואתה עושה כך הלא אם הי' כאן איזה אדם ומכש"כ אדם חשוב ודאי לא עשית זאת בפניו בשום אופן ואיך תעשה כן לפני מלך גדול ונורא אשר כל דיירי ארעא כלא חשובין לפניו ואיך אימתך לא תבעתך, ואם תחשוב שאיני רואה זאת קשה מן הראשונים שאתה כופר בעיקר האמונה ומי זה אשר בשם ישראל יכונה שלא ימסור נפשו למיתות קשות כדי שלא יכפור בעיקר והן אמת כי הם דברי הרמב"ם והביאו רמ"א (בסימן א') משו"ע או"ח שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול עיי"ש, ומה אעשה כי יקום קל וכי יפקוד בזו הקושיא מה אשיבנו ובלי ספק נהי' נשאלים, ומצורף לזה דברי זוה"ק (פ' נח) ר' חייא פתח ואמר אם יסתר איש במסתרים עיי"ש ואין ישוב לקושיא זה רק מה שאמרו חכז"ל (סוטה ג') אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות ובודאי אמרו חכז"ל כן מחמת קושיא זו דבלא רוח שטות אי אפשר לשום בר דעת לעבור עבירה משום זו הקושיא רק שנכנס בו רוח שטות ועל שוטה אין קשיא ובאמת בשעת עבירה שוכח מכל זה ואין נותן לבו כלל שהשי"ת רואה ואיני כופר רק ששוכח מכל וכל וא"כ לפי"ז קלקולו זו תיקונו אף אם עבר עבירה במזיד מ"מ הוי כשוגג לפי שהי' שכוח שהשי"ת רואה ומשגיח עליו בעת ההיא ואם הי' זכור בזה ודאי לא הו' עושה א"כ מצד זה הוי שוגג ומוטעה ושכוח מעיקרו עכ"ד הקדושים -- ויש להוסיף כי בעת התגברות התאווה היא מסמא עיניו והתאוה גשמית הוא שרואה בעיניו וכפי' הכלי יקר (בפ' בראשית) כי תאוה הוא לעינים אבל האמת איני רואה רק בעיני השכל כשמתבונן על הדבר שעושה ובשעת העבירה נחשכו עיני שכלו ואם הי' מקיים שותי ה' לנגדי תמיד ודאי לא הי' חוטא אבל עונות גורמין מסך המבדיל בינו לבין אביו שבשמים עד שמסתיר פניו ממנו ועי"ז בא לידי חטא ובשביל הנאה עוברת כרגע מפסיד שאם