דבר המלוכה מט

דהנה בשבת אין מניחין תפילין והוא לפי שתמיד נצרך שני עדים על זה שאנו מיחדין שמו ית' ואות אחת הוא אות ברית מילה כדכתיב (בפ' לך) והי' לאות ברית ביני וביניכם ותפילין הוא עד השני דכתיב בו' והי' לאות על ידך וכל זה בחול אבל בשבת שהוא עצמו אות כדכתיב כי אות היא ביני וביניכם לכך אין צריכין לאות של תפילין ממילא נצמח מזה שאין לחייב אותנו מאחר שהלבנה מכוסה ואין כאן רק עד אחד, והנה כתיב ושמרת את החקה הזאת ואמרו חכז"ל (בערובין צ"ו) שקאי על תפילין וזו באין מליץ יושר תגד ליעקב דבר חק ומשפט למה בשבת אין מניחין תפילון ובחול מניחין עכ"ח משום שנצרך לשני עדים וצדקינו במשפט התורה שלא יקום עד אחד באיש: קמ"ב] או יאמר דאמרו חכז"ל במדרש אין ישראל ניזונים אלא בזכות אמונה (עיין רש"י תהלים ל"ז ג' על וראה אמונה) והיש אמונה גדול' מזה שישראל משמרים שבת קודש והם מאמינים שהבורא ב"ה זן כל הברואים המרבה לא יעדיף והממעיט לא וחסר ומאחר שכן ראוים לזכותם בדין כי אמונה גדולה בעם (ובביצה ט"ז) אמרו האי חק לישנא דמזוני הוא וזו תגד ליעקב דבר חק ומשפט שצריכין פרנסה שהוא חק וישראל קדושים משמרים השבת עומד להם זכות השבת שיצאו זכאי בדינם: קמ"ג] או יאמר הגם שאין אנו תוקעין בשבת אבל הלא אומרים בפה מלכיות זכרונות ושופרות וכתיב (הושע י"ד) ונשלמה פרים שפתינו ותחת תרועה בפועל זכרון תרועה בפה והשופר נקרא חק ומשפט לזה דייק דבר חק ומשפט דהיינו שאומרים בפיהם מלכיות זכרונות ושופרות וצדקינו במשפט: קמ"ד] או יאמר דבסליחה ליום ד' מעשרת ימי תשובה הפייטן אומר בכל בקר מי ותן ערב נואמים ברמש אומרים מי יקרב אור ימים וצ"ב למה תלה הדבר בחשך יאיר ולא אמר כעין בבא ראשונה בערב מי יתן בקר אומרים ועוד תמוהא דהא מבואר (בסוטה מ"ט) שרבא אמר בכל יום מרובה קללתו משל חבירו שנאמר בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר הי בקר אלימא בקר דלמחר מי ודע מאי הוי אלא דחליף הרי שהפירוש בערב תאמר מי יתן בקר היינו בקר שעבר וכן הפייטן בסליחה ליום ד' הבין כן שאמר מיום שעבר קשה הבא ואיך הפייטן אמר כאן מי יקרב אור ימים הרי שהבין הפירוש בקר דלמחר וגם רש"י (פ' תבא) פירוש ג"כ שקאי על בקר דאתמול וסיים וכל שעה מרובה קללתו משלפני', וצ"ב למה נקיט רש"י כל שעה שאינה מלשון רבא שנקיט כל יום, אולם יובן דמהרש"א בסוטה שם) הקשה אמאי לא הקשה רבא מרישא דקרא דכתיב בכל בקר תאמר מי יתן ערב הי ערב אילימא דלמחר מי ידע ותירץ על פי שאמרו (ספ"ב דשבת) דמזל יומא גרים ויתפרש דבכל יום קללתו מרובה אעפ"י שיש שיום שלאחריו יש לו מזל טוב ויתר משלפניו מ"מ מיום שחרב בית המקדש קללתו מרובה מיום שלפניו ודייק כן מסיפא דקרא דברישא דקרא אין ראי' דיש לפרש מי יתן ערב דלמחר שמצפה למזל יום אחר שמתחיל בערב אבל גבי ערב מי יתן בקר שפיר הוכיח כיון דבערב ובקר שלאחריו מזל יום אחד הוא מי ידע א"ו דקאי על יום שלפניו עכ"ד -- ולפי"ז א"ש מאחר דרבא דייק מסיפא שבזה ערב ובקר שלאחריו הוא יום אחד לכך אמר רק