דבר המלוכה מז

(ישעי' מ"ח י"א) למעני אעשה וזו אם ימתין שיסיר חרון אף וכעס ממנו ע"י מעשינו אין לבקר ולמצא מעש רק עשה למענך:

קל"ו] או יאמר (דבתענית ד') אמרו חכז"ל ת"ח דרתח אורייתא מרתיח בי' ופירש הצדיק מו"ה נפתלי זי"ע מראפשוטץ שתמיד הוא כועס על עצמו שאיני עובד כראוי' וזו אין לקיות להסיר חרון אף וכעס מאתנו כי ישראל כשרים ותמיד הם כועסים על עצמן שאין עובדים כראוי' לו ות' אין לבקר ולמצא מעש שימצא מנוח שעשה המצות כראוי':

קל"ז] כבקרת רועה עדרו מעביר צאנו תחת שבטו כן תעביר ותספור ותמנה ותפקוד נפש כל חי וצ"ב לאיזה צורך הביא משל מהרועה שמעביר צאנו תחת שבטו ומה הדמיון שאמר ודייק כן תעביר ותספור ומה בא לרבות בתיבת כל חי וי"ל דלפני זה אמר ומלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון ויאמרו הנה יום הדין לפקוד על צבא מרום בדין כי לא יזכו בעיניך בדין והנה מה שאדם נפקד בזה היום מבואר לפי שהוא יום שנברא בו אדה"ר אבל מה ענין המלאכים לדון בזה היום הלא המלאכים נבראו ביום שני, אולם י"ל זה מחסדיו המרובים דאמרו חכז"ל (קדושין מ' ב') שהעולם נדון אחר רובו ואם לפעמים ח"ו רוב בני אדם חטאו כולל עמהם גם המלאכים שכן גם אדם נקרא בשם מלאך כדכתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וכן איתא בפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"ו) שהשטן אומר יש לך עם כמלאכים ולזה דייק כמו שהרועה מעביר צאנו תחת שבטו כדי לעשרן צריך למנות אותם והעשירי יהי' קודש כן ביום הדין סופר ומונה כדי לידע אם רובם זכאים ומטעם זה ותפקוד נפש כל חי דהמלאך נקרא חי וזו לרבות בתיבת כל שגם המלאכים נדונין כדי לצרפם בעת הצורך שיהי' רובם זכאים ובזה יובן (תהלים ע"ו) משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה והקשו (בשבת פ"ח) אם יראה למה שקטה ותירצו בתחילה יראה ולבסוף שקטה וי"ל דבששמעה הארץ שמן השמים השמעת דין יראה אם גם מלאכים נדונין מה יעשו קרוצי חומר ולבסוף שקטה בזה עצמו שמלאכים נדונין שזה מחסדיו המרובים על בריותיו כדי לצרפן למנין אם יצטרכו ישראל לכך-- ובזה יובן (ר"ה ל"ב ע"ב) אמר ר' אבוהו אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה וביום הכיפורי' אמר להם אפשר מלך יושב על כסא דין וספרי חיים וספרי מתים פתוחים לפניו וישראל אומרים שירה, ומקשים לענין מאי מזכיר שספרי חיים פתוחים לפניו הלא זה אינו גורם פחד שימנעו עי"ז לומר שירה -- ולדברינו יובן שספרי החיים היינו המלאכים פתוחים לפני הרי שיש חשש שרובם אינם זכאים עד שיצטרכו להצטרף למנין גם המלאכים ואיך יאמרו שירה וידוע שהניצל בזכות אחרים אין יכול לומר שירה מהכתוב אשירה לה' כי גמל עלי היינו בזכותי:

קל"ח] מי בקצו ומי שלא בקצו-- וצ"ב הלא סוף כל אדם למות וא"כ באמרו מי יחי' היינו עד בא יומו ומי ימות היינו קודם זמן הקצוב לו וא"כ מה מוסיף לומר מי בקצו ומי לא בקצו הא היינו הך שאמר מי יחי' ומי ימות -- וי"ל דבס' ישמח משה (פרשת תצא) הביא בשם המפרשים שפירשו מאמרם ז"ל (ר"ה ט"ז) רשעים נחתמים לאלתר למיתה אין הכונה מיתה ממש אלא עדיין חי ואוכל ושותה וישן אלא הכונה