דבר המלוכה מה

ואותותינו לא ראינו ולראות עון עולם כמנהגו נוהג ואוה"ע שרויים בשלוה והשקט וישראל מרודים מאד ראוי' שהבורא ב"ה יקדים להתקרב אליהם וידעו כל העמים כי קרוב השם לעמו ישראל ויתגלה כבוד מלכות שמים אז כולם אפי' היותר קלים ישובו בתשובה שלימה עדה"כ (שיר השירים א') משכני ואז אחריך נרוצה ולכך בתורה כתיב שופרות תחלה שהוא על דרך שפרו מעשיכם ואח"כ אני ה' אלקיכם, ובקשתם להקדים מלכות שמים שיתגדל לעיני כל העמים שה' מלך ואז ממילא יזכרו וישובו אל ה' וישפרו מעשיהם, וזו ענין הכתוב (ישעי' מ"ד ו') אני ראשון ואני אחרון בעת שישראל חלושים ואין להם כח לשוב מעצמם אז מוותר הוא על כבודו ית' שהם ישובו אליו תחלה וע"ז נאמר אני ראשון שהוא ות' ראשון ויתגלה כבוד מלכותו ואח"כ ישובו ובעת שהדור ראוי' אז אני אחרון שהם שבים תחלה ואח"כ מתגלה כבוד מלכות שמים עלינו:

קכ"ח] בס' בני יששכר לתשרי (מאמר ג' דרוש מ"א) התעורר למה לא נכתב בתורה מפורש תקיעה שלפני' ותקיעה שלאחרי' כמו תרועה דכתיב מפורש בתורה יום תרועה יהי' לכם ולא דבר ריק הוא אם נלמד דבר זה באחת מי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן -- וי"ל דאיתא (בילקוט סי' תשנ"ד) עה"פ עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר (תהלים מ"ז) בשעה שהקב"ה עולה לכסא הדין בדין הוא עולה מ"ט עלה אלקים בתרועה ובשעה שישראל נוטלין שופרותיהם ותוקעין לפני הקב"ה עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים דכתיב ה' בקול שופר ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם עכ"ד. ולפי"ז א"ש מאחר שהתקיעה גורמות לרחם על ישראל יומתק שנמסר זה בגזירה שוה דבס' בני יששכר לחדש אלול (מאמר ב' דרוש ז') הביא בשם הגאון הקדוש מו"ה דוב בער זצ"ל ממעזעריטש שי"ג מידות שהתורה נדרשת בהן מכוונים נגד י"ג מידות של רחמים שבתורה וכל מודה מעוררת מידה שכנגדה ולזה כשרצה משה רבינו לעורר מידת ק"ל שהיא מידה ראשונה למד ק"ו ואבי' ורק ורק בפני' ק"ו לשכינה ולפי"ז גזרה שוה שהיא מידה שני' מעוררת רחום שהיא ממידה שני' לרחום על ישראל ולכך לא נכתב בתורה מפורש כדי שילמדו אותה מג"ש לעורר רחמים:

קכ"ט] י"ל טעם על תקיעת שלפני' ושלאחרי' דשתי מידות טובות יש באומה ישראלית אשר לא נמצאו באומות אחרות האחת שבעת הצלחתם לא יתגאו ולא יבעטו ויפאר ענוים בישועה ופירשו המפרשים שהבורא ב"ה מתפאר בישראל שהם ענוים בעת הישועה וישראל אשר בך אתפאר ושנית שבעת צרה אין מתייאשים מן הישועה וגם סובלים כל יסורים שבעולם ואין מתרעמים על הבורא ב"ה אדרבה מאמינים שהוא קל אמונה ואין עול ופירשו בזה כוונת הכתוב (בקהלת) ביום טובה הי' בטוב וביום רעה ראה שגם ביום טובה יזכור שבקל יתהפך הגלגל ויהי' יום רעה וביום רעה ראה שיש עוד תקוה ואל תתיאש וכש"כ שלא תתרעם – והנה מבואר בראשונים על (מס' ר"ה) שהתקיעה הוא קול שמחה והתרועה הוא קול עצב ולזה רמז מעלת ישראל שבטוב לבם בתקיעה ראשונה ושמחים מכירים ויודעים וזוכרים שאחרית שמחה תוגה ולאחר תקיעה בא תרועה ולכן אין מתגאין בעושרן ואין בועטין מרוב שומנן ואחר התרועה באה תקיעה אחרונה להראות מידה טובה אחרת של ישראל שאין מתיאשין בעת