דבר המלוכה מג

תקיעה הוא קול שמחה ובעל עקידה פירש הפ' (בפ' אתחנן) לא ירפך וגו' הנסה אלקים וגו' שגם אם באה צרה עליהם ידעו כי כל זה לטובתם כאשר ייסר איש את בנו ובטוחים שיצמח מזה טובתם וראי' לזה שבדורות שעברו מיום שבחר הקב"ה בנו עשה תמיד עמנו טובות רבות ומזה ידעו כי גם עתה מתוך צרה ימציאם פדות ורווחה וזו לא ירפך וראי' לזה הנסה אלקים וגו' ולזה גם אם בא עליהם צרה מעין תרועה הם בטוחים שלבסוף יתהפך הכל לתקיעה לרחמים וראי' לזה מתקיעה שלפניה שיזכור מימות עולם שתמיד רחמיו וחסדיו עלינו ובזה מרצים את בוראם בתרועה ממה שמוסיפין על התרועה תקיעה לפני' ותקיעה לאחרי' להורות שמקבלים הכל באהבה ומאמינים באמונה שלימה שכל הבא עליהם ית' טובה הוא לנו:

קכ"א] או יאמר דהנה קבלו חכז"ל שתרועה האמורה בתורה הוא שברים ותרועה, ואמרו חכז"ל (ר"ה ל"ג ב') ששברום הוא גנוחי גנח ותרועה הוא ילולי ייליל ואנחה היא בלב וילולי הוא בקול גדול, והענין שיש לכל אדם צרכי הגוף וצרכי הנפש וישראל קדושים משימים כל כוחם לבקש על עניני הנפש ועניני הגוף הם רק טפל לפי שנצרך לנפש שיהי הגוף בריא כדי שיוכל לעבוד את השם ולזה על עניני הגוף הם רק מתאנחים בלב אבל על עניני הנפש ועל כבודו ית' הם צועקים בקול מר ולזה יודעים לרצות את בוראם בתרועה שניכר בזה שכל מגמתם על עניני הנפש:

קכ"ב] (תהלים פ"ט) אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון כבר הקשו חכז"ל וכי אוה"ע אין יודעים להריע וי"ל דתרועה הוא מלשון שבר ומכה כעין הכתוב (תהלים ז' ט') תרועם בשבט ברזל ומי כעמך ישראל מצדיקים הדין עליהם ומכניעין עצמן לקבל באהבה ופרשתי בספרי אבות על בנים (דף מ"ו ב') ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו שהזוכה מקבל העונש ברצין וזו מדעתו ועי"ז נתכפרו עונותיו ומי שאיני זיכה אינו מרוצה להיסורים וזו שלא מדעתו, וזו שאמר אשרי העם יודעי תרועה יודעי הוא מלשון חיבה עדה"כ כי ידעתיו, שמחבבים היסורים כמו שאמר ר' אלעזר בן ר"ש להיסורים באו אחי ורעי (ב"מ פ"ד) וזו באור פניך יהלכון שהוא מלשון ישא ה' פניו אליך שאומרים שנושא להם פנים שמתנהג עמהם לפנים משורת הדין ואומרים שלא כעונותיהם גמל עמהם ובזה מתרצים בתרועה:

קכ"ג] (שם) אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון בשמך יגילון כל היום ובמדרש וכי אוה"ע אינן יודעין להריע אלא שיודעים לרצות את בוראם בתרועה י"ל דצל"ח (בר"ה) דקדק למה נקרא ראש השנה יום תרועה וכי כל היום מריעין והול"ל באחד בחדש תריעו כמו במצה ולולב ותירץ שבא לרמז שכל היום לא ינוחו מגנוחי גנח וילולי ייליל עכ"ד ולפי"ז יפורש אשרי העם יודעי תרועה שמבינין למה כתבה תורה יום תרועה והיינו כקושית הצל"ח ה' באור פניך יהלכון שהשיגו ברוח הקודש שבא ללמד בשמך יגילון כל היום וזו שיודעים לרצות את בוראם בתרועה שעושין כל היום תרועה בתפלות ובקשות:

קכ"ד] או יאמר שביום ר"ה אין מבלים זמן בשיחות ובטיול רק כל היום עוסקים בתפלות ונתעוררו מזה שאעפ"י שבתורה הקדושה נאמר רק יום תרועה הבינו ויודעים שבזה היום נדונין ובזה יפורש (תהלים