עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › דבר המלוכה

דבר המלוכה מב

Dvar ha-Melukha 42 · דבר המלוכה · free full Hebrew text

Open in the reader →

ולא אלקי יצחק ויעקב אלא אלקי אברהם שהי' תחלה לגרים ופרשו שנקרא נדיב על נדבו לבו להכיר בוראו נדיבי עמים הם הגרים המתנדבים מעמים לקבל עליהם עול מצות וזה חידוש גדול שגם לעתיד לבא שיתגיירו האימות ויכירו האמת לא יתקבלו לעם בפני עצמו רק יצטרכו לדבק בעם ישראל ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל דייקא מלך אעפ"י שאז ידע כל פעול שאתה פעלתו בכ"ז יאמר ה' אלקי ישראל מלך וכלפי שאמר שגם עתה בעת תקיעת שופר מתעלה כבודו ועלה אלקים בתרועה משמיעני שלעת"ל שיתגיירו האומות מאד נעלה וידוע כי אלקים בגמטריא הטבע וה' אלקי ישראל בגמטריא תרי"ג שזו הנהגה מידה במידה עפ"י התורה ובס' תפלה למשה (פרשה מ"ו) כתב שגם לעת"ל שיקרא השם ככתיבתו זה רק בישראל אבל גירי האומות גם אז יקראו רק בכינוי כמו ישראל בעוה"ז וזו כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול שאז יתקיים יתגדל ויתקדש שמי' רבה ויקרא ככתיבתו גם אז והי' זה לעמו ביחוד ויקרא שמו עליהם ויאמרו כולם ה' אלקי ישראל מלך אעפ"י שמלכותו בכל משלה:

קי"ח] (תהלים פ"ט) אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון ובמדרש יודעי תרועה שיודעים לרצות את בוראם בתרועה וצ"ב מאי הוא הריצוי בהתרועה וי"ל דאיתא ברעו מהימנא (פ' תרומה) שזה שאמרו חכז"ל יפה עניות לישראל לא מצא הקב"ה מידה טובה לישראל אלא עניות אין הכוונה שיהי' עניים באמת רק שמקבלים עליהם לסבול עניות וכשבא לידי כך אין מתרעמים עליו ית' דבאוה"ע כתיב (ישעי' ח' כ"א) והי' כי ירעב והתקצף וקלל מלכו ואלקיו, אבל ישראל אפי' בעת שהם בתכלית ועניות הם סובלים ומצדיקים עליהם את הדין והמליץ ע"ז הגאון ישמח משה בתפלה לעומתם ברוך יאמרו אפי' בעת שהקב"ה הוא לעומתם היינו נגדם ונצב כצר הם יאמרו ברוך ומברכים על הרעה כמו על הטובה והנה תרועה היא ענין צער עדה"כ תרומם בשבט ברזל ויודעי הוא לשון אהבה כדכתיב (רות ב' א') מודע לאשה, וזו אשרי העם יודעי תרועה שהם אומרים שהקב"ה הוא אוהבם בעת שמיסרם בעניות ובזה הם מרצים בוראם בתרומה ומי כעמך ישראל גוי קדוש שמברכים על הרעה כמו על הטובה מכח אמונתם החזקה מאתו ית' לא יצא דבר רע:

קי"ט] (אשרי העם יודעי תרועה) או יאמר דאיתא במדרש על יודעי תרועה שיודעים לרצות את בוראם בתרועה י"ל דהנה ענין שברים ותרועה שהוא גנוחי גנח וילולי יילל הוא אם אירע לאדם איזה צרה אשר אין לה רפואה אז הוא גונח על מה שאירע לו אבל אם הוא צרה כזו שאפשר להנצל ממנה אז יצעק בקול רם אולי יבאו בני אדם להושיעו מצרתו וזו ילולי יילל וישראל מאמינים ובוטחים בישועתו לכך הם צועקים בקול ילולי יילל בתרועה ובזה הם מתרצים לבוראם שמאמינים ובוטחים בישועתו כדאיתא במדרש שהקב"ה משבח את ישראל שלובשים לבנים ומתכבסים ומסתפרים לפני יום הדין לפי שבוטחים בישועתו:

ק"כ] או יאמר דהנה בתורה לא כתיב רק יום תרועה יהי' לכם וחכז"ל למדו (ר"ה ל"ד) בגז"ש שיתקעו תקיעה לפני' ותקיעה לאחרי' ותרועה מורה על דון על דרך הכתוב (תהלים ז' ט') תרועם בשבט ברזל וכתיב בתורה בעת בוא הצר הצורר והרעותם אבל