דבר המלוכה לט

במה שאשפוך נפשי לפני ה':

ק"ט) ופני' לא היה לה עוד ותרגם המתרגם ואפין בישין לא היו לה עוד וצ"ב כי אין זכר בכתוב שהי' לה לפני זה פנים זעומות. וחובת הלבבות כתב (שער הפרישות פרק ד') הפרוש אבלו בלבו וצהלו על פניו, וי"ל דבספר מדרש אלי' (דרוש ו') כתב וז"ל ואגלה לך דבר שקבלתי מתלמוד חכם מעיר פוס שקיבל מרבותיו לפעמים כשאירע שיוליד זכר ופניו למעלה אותו ולד אינו מוליד לעולם שהוא מצד דנוקבי' וכשנולד נקיבה ופני' למטה אותו תינוקת אינו יולדת לעולם שהיא מצד דדוכרא ובדוק הוא עכ"ד -- ולפי זה שהיתה עקרה בטבע ודאי גם היא היתה מסיטרא דדוכרא ובשעת הלידה הי' פני' למטה שמורה שאינה יולדת ונפקדה בברכת עלי שאמר לכי לשלום ואלקי ישראל יתן את שאלתך ונתהפכה להיות מצד נוקבי' ודרשו חכז"ל (הובא במדרש שמואל) טל זה הפסוק והלך לדרכה שפירסה נדה עדה"כ כו דרך נשים לי ולזה אמר הכתוב ופני' לא הי' לה עוד זה שהי' מורה כשילדה שפני' למטה שלא תלד לא היה לה עוד כי נשתנית מכח תפלת עלי:

ק"י] ותתפלל חנה ותאמר עלץ לבי בה' רמה קרני בה'. י"ל דאמרו חכמז"ל (ר"ה י"א) שחנה נפקדה בר"ה, יש לומר ששמחה על מצות שופר שעי"ז יזכו בדין ולזה אמרה רמה קרני בה', וזה שאמרה רחב פי על אויבי יובן דבמס' ר"ה (כ"ז ע"ב) למדו מדכתיב והעברת שופר שצריך לתקוע דרך העברתו וגם שאם הרחיב את הקצר וקיצר הרחב ותקע בו איני יוצא, וי"ל טעם לזה דמג"א (סי' תקפ"ה ס"ק י"א) בשם של"ה כתב שילמוד התוקע הכוונות ואם לא אזי עכ"פ יהי' המקרא יודע לכוין ואם יבא זמן שלא ידעו לכוין הכוונות לא התוקע ולא המקרא לבל יתיאשו מן הרחמים וידעו שגם אם כיוונו רק לקיים מצות התורה שאמרה יום תרועה יהי' לכם יש בכח הקול השופר לסתום פי קטריגים ולזה בא הציווי שצריך לתקוע דוקא במקום הקצר בטבע ודרך גדילתו להראות שכח השופר בלי שום פעולה אנושית בכח השופר לסתום פה המקטריגים דאיתא במדרש שוחר טוב (מזמור פ"א) ר' ברכי' בשם ר' אבא חדשו מעשיכם מה השופר הזה תוקע מזה ומוציא מזה כך כביכול כל הקטגוריא אערבב אם יקטרגו אני מכניס בזו ומוציא מזו ויומתק לפי"ז שבמקום שיכנס הקטיגור הוא קצר להורות שקשה לפניו ית' לשמוע הקטגורוא ובמקום שיצא הוא רחב להורות שמהיר לאבד שבטבע השופר להעביר הקטגורים וא"ש שנלמד כן מהפסוק והעברת שופר עפ"י שכתב הטו"ז ששופר ר"ת שטן ואין פגע רע כי נסתמו פי המקטריגים ונחמד לפי"ז שאמר רחב פי על אויבי שהצד הרחב הוא על אויבי ופה הקצר הוא כלפי התוקע:

קי"א] ה' מוריש ומעשיר משפיל אף מרומם ויל"ד דהול"ל משפיל ומרומם כמו שאמר מורי ומעשיר וי"ל דאם האדם שפל בעיני עצמו יגדל מעלתו והשגתו ומרע"ה זכה למדריגתו בשביל שהי' עניו מכל אדם ולפי"ז הרבה פעמים בא אדם לידי שפלות והתכלית הוא כדי לרומם אותו והירידה צורך עלי' היא לכך אמר אף מרומם כי לאותו איש שמשפיל הוא מרומם ולתכלית זה השפילו כדי לרוממו:

קי"ב] או י"ל עפ"י שפירש בעש"ט זצ"ל משוך חסדך ליודעך וגו' ע"ד משל למי שהוא אהוב בעיני המלך