דבר המלוכה לח

וצחק שנתן נפשו להעקד ותירצו שמשעה שנולד יצחק הי' כל נשמות הצדיקים שעתידין להולד כלולים ביצחק והם מסייעים לו לעבודת השם משא"כ אברהם שכל מה שעשה הי' רק מכוחו וכן כתבו בשם האר"י הקדוש שלפעמים מתדבק באדם נשמת רשע ומסיתו לחטא וזה הי' ענין יוחנן כהן גדול שנעשה צדוקי. וכן להיפוך לפעמים מתדבק באדם נשמת צדיק והיא עוזרתו לעבודת השם. ולזה אחר שהאמין אברהם שיוליד זרע ממילא כלולים בו נשמת כל הצדיקים שעתידין להולד מצא עזר בנפשו להוסיף בעבודת השם ובכל זה עשה השי"ת עמו צדקה לחשוב לו כל מה שעשה כאלו לא הי' לו ודיעה מזה שלא יפסיד על ידי האמינו בו ית':

ק"ז] הסירי את יינך מעליך ותען חנה ותאמר לא אדוני אשה קשת רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפוך את נפשי ובברכות ל"א א"ר יוסי בר חנינא שאמרה לא אתה אדון בדבר זה ולא רוה"ק שורה עליך שאתה חושדני בדבר זה -- והקשה מהרש"א מנ"ל לפרש כן דלמא כוונתה כפשוטה שאיני שכורה. ותירץ דדרשו כן משום דתיבת "לא" הוא כמיותר וכוונתו הלא אמרה כן אח"כ בפירוש יין ושכר לא שתיתי -- ויש לפקפק דהא יש לפרש כלפי שחשדה שהיא שכורה אמרה לא שאיני שכורה שלא שתתה שיעור הראוי לשכר והוסיפה שעוד יותר מזה שלא שתתה כלל--וי"ל בשנקדים להבין במה ראה עלי שהיא שכורה ומה שפרש"י שלא הי' רגילין להתפלל בלחש יקשה דהא הדין הוא להתפלל בלחש ולמדו זה מחנה, וי"ל דהא אמר הנביא (ישעי' נ"א כ"א) שכורת ולא מיין הרי שע"י צרות ויסורים דעתו של אדם אינו צלולה כאלו הי' שכור ולזה כשהתפללה חנה במרירות נפשה בלי ספק עשאה תנועות משונות משאר בני אדם המתפללים וגם מבואר בירושלמי (תענית פ"ד כ"א) דבצבור ראוי להרבות בתפלה וביחיד אין ראוי' להרבות בתפלה וחנה שהיתה וחידה ואעפי"כ מפורש בכתוב שהרבתה להתפלל נראה כי מרוב צערה ומרירות נפשה שכחה שמתפללת יחידה וחשבה שהיא מתפללת בצבור -- ולפי"ז מדוייק הכתוב ויהי כי הרבתה דייקא להתפלל וחנה מדברת על לבה הכונה ביחידות לא צבור -- לפי"ז שפיר חשבה עליו לשכורה שאיני יודעת שהיא מתפללת יחידה, ומעתה זה שאמר עלי שהיא שכורה הי' אמת רק לא שכורת מיין רק ממרירות נפשה ולזה אמרה שאין רוה"ק שורה עליו שאתה חושדני שאני שכורת מיין:

ק"ח] או יאמר בשנדקדק עלי זכר רק יין והיא הוסיפה בתשובתה גם שכר וי"ל דבאמת הי' מן הדין ראוי' לשתיית יין והיא מצוה מדברי קבלה (משלי ל"א ו') תנו שכר לאובד ויין למרי נפש רק היא בצדקתה מיאנה לעשות כן ובחרם לשפוך נפשה אל ה' והנה יש נייח נפש למרי נפש אם מודיעים צערם לאחרים כדכתיב (משלו י"ב כ"ה) דאגה בלב איש ישיחנה ואמרו חכז"ל (יומא ע"ה) ישיחנה לאחרים וכש"כ כשמתפללת ותפרש שיחתם פני הבורא ב"ה שבדין עשתה להרבות בתפלה ולשפוך נפשה לפני השם ולזה לרמוז לעלי שגם אם היתה באמת שכורה מיין לא הו' ראיי' לצוות לה שתסיר את יינה מעלי' לזה הוספה שכר ששם במצוה מדברי קבלה כתיב יין ושכר וזו שאמרה לא אדוני לא דברת נכונה גם אם האמת כמחשבתך שאני שכורה מיין אין ראוי' לצוות עלי להסיר את ייני ולא עוד כי לא שתיתי כלל רק בחרתי תחת זה להפיג צערי