דבר המלוכה לב

על פרטית רק צריכין להתפלל על הכלל וכל נוסח תפלתינו להתפלל על הכלל וזה יפה ונעים:

פ"א] רמ"א או"ח (סי' תקפ"ג הביא שיש מדקדקין שלא לאכול אגוזים ויש לתת לזה טעם נוסף כי באגוז יש ד' קליפות קליפה הירוקה לאחר שמתבשלין היטב נופלת מאלי' ואחר כך הקשה ואח"כ קליפה שמפריד המאכל בין צד זה לצד אחר וקליפה רביעית דבוקה בהאוכל ויש לומר כי הקליפה הראשונה היא נגד תאוה בהמית שאדם נולד עמהם וכשיתגדל ומתגבר שכלו יפלו מעצמן ואין מתאוה להם וקליפה השני' הוא כנגד מדות רעות כגון גאוה וכעס לזה צריך יגיעה גדולה לשברם ולבטלם והקליפה שלישית היא כנגד חסרון כוונה בשעת עשיית המצוה ולזה היא מפרדת בין האוכל אבל לאחר ששיבר מידותיו הרעות אז ניקל לו להפריד מחשבות כאלו בעת עשיית המצות וקליפה הרביעית היא דקה מאד ונאכלת לרוב בני אדם עם המאכל ואם יוכל להפריד הקליפה המאכל נעים ביותר אבל קשה להפרידה כי היא דבוקה בהמאכל רק בתחלת בישולו כל עוד שהאגוז רך אפשר להפרידה בניקל וזה כנגד צדיקים שזוכים לחזות בנעם ה' וכבר בימי ילדותם הוסר הקליפה ומעטים הזוכים לזה והנה האגוז מעורר דין שנלמד ממנה שאם הי' מקדש עצמו בימי נעוריו ולא הי' טועם טעם חטא אז הי' עבודתו בלי שום קליפה ורוב בני אדם אוכלים זו הקלופ' עם המאכל לכך ראוי' שלא לאכלם בימי הדין שלא לעורר קטרוג -- ומצאתי בס' עבודת ישראל [בפרק ג' משנה י"ד] שכתב כעין דברי דקליפת אגוז הדבוקה בהמאכל כל עוד שהם רכים הקליפה נקלפת בקל אבל כשמזדקן קשה להסיר הקליפה וזה מוסר גדול אם חטא לשוב מיד אבל אם מזדקן בחטאו צריך מירוק וסיגופים ויסורים ואמרו חכז"ל (ביבמות מ"ח) למה גרים בזמן הזה מעונים על אשר שהו ליכנס תחת כנפי השכינה ולכך אם רק בימי הדין מתעוררים לשוב יש קטרוג מדוע אחרו לשוב עד עתה וספרו בשם צדיק אחד בעת שעבר לפני התיבה לומר המלך נתחלש ונפל על פניו ושאלו אותו סיבת החולשה ואמר שנפל בדעתו המעשה שהובא בגיטין (דף נ"ז) אי מלכא אנא מדוע לא באת אלי עד היום ומאחר שיש ללמוד כן מקליפת אגוזים שלא לאחר בתשובה לכך אין אוכלין אגוזים שלא לעורר קטרוג:

פ"ב] (פייט) חק הוא לזכותם היום מלך -- וצ"ב מאי ענין חק הוא שיזכו על ידי זה בדין ובזה יבואר הפ' (תהלים פ"א) תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב וצ"ב מאי זה שלישראל הוא חק ולאלקי יעקב הוא משפט וגם יבואר הפייט באין מליץ יושר מול מגיד פשע תגד ליעקב דבר חק ומשפט וצדקינו במשפט דצ"ב איך אפשר להצדיקם במשפט אם הם במעמד גרוע כזו עד שאין מליץ יושר בעדם וי"ל דהנה הרמב"ם (בפ"י מהל' שופר ובפ"ה מהל' חמץ ומצה) פסק דבכל המצות אדם יוצא אפי' לא כוון לעשותן לשם מצוה ובמצות שופר אינו יוצא רק אם מכוון לצאת ויש לתת טעם לזה שהוא מרחמי אבינו שבשמים על בניו כדי לזכותם בדין ולסתום פה המקטריגים על בניו כי הנה כל העבירות שעובר הוא רק שהתאוה גברה עליו אבל לא נמצא בר ישראל שיעבור עבירות ויכוין כדי לעבור וכן הוא בוידוי דר' נסים אך לא להכעיסך נתכונתי וא"כ אם במצות שופר