דבר המלוכה כו

זנות ממש ובפעם השלישי עכ"פ בדרך פריצות ולזה קרא כאן אדם בשם גבר שהתרנגול שטוף בזימה כמו שאמרו חכז"ל שלא יהיו מצויין אצל נשותיהם כתרנגולים (ברכות כ"ב) ורמז נפלא לזה שתיבת גבר ניטרוקין גימל בעז רות שבגלגול השלישי הי' בעז עם רות ועל ידי זה באה הנשמה לכלל אומה הישראלית:

נ"ה] או יאמר דבס' פנים יפות (פ' בא) עה"פ דבר ד"ה עוד כתב חמץ שאור בגימטריא עץ הדעת שהי' טוב ורע מעורב בטוב ולזה בקשתינו שיסיר חלק הרע ממנו וישאר אך טוב וכן כתוב בספרים על הא שעתיד הקב"ה לשחוט למלאך המות הכוונה שיסיר אותיות ס"ס ונשאר רק השם הקדוש שבסוף שמו יוחזר לקדושה ולזה דייק השלכנו רוע שאור הרע שבשאור וישאר חלה הקדושה לאלקינו:

נ"י] געית נאנחים ענותם חזה גחינת קומתם אל תבזה. וצ"ב דלמה יבזה גחינת קומתם וי"ל דמבואר בירושלמי (ברכות פ"ב ה"ד) שאמר מחזיקנא טוביתא לרישא כד קאי במודי' כרע והיינו שמשתחוה בלי כוונה רק עם הגוף על דרך שפירש בעל התניא ואין אני יכולים להשתחוות לפניך וקשה מי מעכב עליהם שלא להשתחוות וכתב שהכוונה שמשתחווים בגוף אבל הלב עומד בקשיותו והנה זה שאין מכוונים כראוי' הוא מרוב ענים וצרתם וכדאמר רשב"י (עירובין ס"ה) יכול אני לפטור את כל העולם מדין תפילה דכתיב (ישעי' נ"א כ"א) שמעי נא זאת עני' ושכורת ולא מיין וזה שהקדים ענותם חזה דהיינו ראה בענים וצרתם ואז גם גחינת קומתם בלי כוונה אל תבזה:

נ"ז] חסידך ירננו צדקת פרזונך קולי שמעת אל תעלם אזנך. י"ל דחכז"ל רשו (בפסחים פ"ז) על הפסיק צדקת פרזונך (שופטים ה') צדקה עשה הקב"ה בישראל שפזרו לבין האימות ופירש"י שלא הי' יכולין לכלותן יחד והנה אין שיעור לצרות שסבלנו בגולה ואין אנו מתרעמי' ע"ז אדרבה יודו וישבחו על שלא הגלה השי"ת אותם תחת אומה אחת שהי' עוד יותר רע מהיום שאנו מפוזרים בין אומית רבות וראוי ונכון מדה כנגד מדה אפי' בעת שישראל אין זכאים שתשבח ותפאר אותם שגם הם הי' יכולים להיות עוד רעים יותר ממה שהם והרי אפי' יותר קלים מוסרים נפשם על קדוה"ש וזו חסידך ירננו צדקות פרזונך אומרים שבח והודי' על שהי' אפשר להיות הגלות עוד רע יותר אם לא היינו מפוזרים בין האומות כן קולי שמעת אל תעלם אזנך לזכותינו:

נ"ח] מפוזרים ומפורדים בין העמים. י"ל הכפילות על פי מאמרם ז"ל (ברבה איכה) עה"פ גלתה יהודה וכי אוה"ע אין גולין אלא כיון שאוכלים משלהן ושותין משלהן אין גלותן גלות אבל ישראל שאין אוכלין משלהן ואין שותין משלהן גלותן גלות וזו שהם מפוזרי' בין הגוים וגם הם מפורדין מהם לכך כפול גלותן:

נ"ט] אין להם מנוחה ושקט ושלומים במה להתנחם ומצא תנחומים וצ"ב כפילות התנחומים וי"ל דהראשון פירושו מלשון חרטה כמו וינחם ה' על הרעה והכוונה לפי שאין להם מנוחה אין דעתם צלולה לפשפש במעשיהם ולהתחרט על עונותיהם כי אם הי' מתנחמים על מעשיהם הרעים הי' מוצאים תנחומים שהי' נגאלים מיד וכן פירש ישמח משה אנכי אנכי הוא מנחמכם שישלח להם הרהורי תשובה ויתנחמו ממעשיהם וכן נראה מסידור הכתובים בפ' נצבים שאי אפשר לבא לטהרת הלב