דבר המלוכה יט

כ"ד] צרות רבות סבבנו קראנוך ה' אלקינו רחקת ממנו בעונינו י"ל עפ"י זוה"ק (ויקרא) עה"פ אם כל עדת ישראל קב"ה כנש פמליא דלי' ואמר חמו בני רחימו דאינון בגלותא ושבקי צערא דלהון ותבעין לי על מטרנותא עכ"ד וזו אעפ"י שצרות רבות סבבנו קראנוך רק על שרחקת ממנו בעונינו ובזה יובן רעיבי טובך צמאו חסדך אעפי"כ רק תאבי ישעך ע"ד צדיק ונושע וכל תפלתם עליו ית':

כ"ה] או יאמר אחר שהשי"ת התרחק מאתנו בעונינו ותחת שהי' לנו לעשות כל התפטלות שישוב ויקרב אווזנו עוד התרחקנו עד שתעינו ואבדנו והאיך נעיז פנינו לבקש שאל תרחק ממנו אם אנו מעצמינו התרחקנו עוד יותר ממה שנתרחק הוא ית' ממנו ועדיין לא שבנו מתעותונו היינו מה שתעינו ואבדנו ונתרחקנו להתקרב אליו ית' מה שנתרחקנו מעצמינו ואיך נעיז לבקש שהוא ית' אל ירחק ממנו:

כ"ו] (סליחה כ"ד) תכין לבם ליראתך מוכנים וצ"ב אם לבם מוכנים ליראה מה זה צריך שיכין לבם וי"ל עדה"כ (שה"ש א') אל תראוני שאני שחרחרת שזפתנו השמש ששחרות כזה אינו בעצמו שחור רק להסיר שחרות הבא מהשמש לזה אמר אם תכין לבם תמצא שהם מוכנים ליראתך ואין צריך להתעוררת רב רק ברמז בעלמא ישובו עדה"כ (שה"ש א') משכני ותראה שאחריך נרוצה ואין צורך למשיכה רק מכובד גלות הם כושנים נצרך להתעוררת מה להקיצם משנתם:

כ"ז] (סליחה כ"ז) כי ביום הכסה יבא כל מקרה איש לפני חוצבו אם דל אם עשיר בריבו עולים ויורדים בו י"ל דעה"פ (משפטים) ודל לא תהדר בריבו כתב בס' אור החיים ירמוז בתיבת בריבו ע"ד מאמרם ז"ל כי העני עושה מריבה עם קונו למה זן לכל והוא ברעב ובערום וכל הנותן פרוטה לעני ומפרנסו הרי זה משבית רוב העני מעם השמים ובזמן שאין חונן דלים טענת העני היא טענה הנשמעת ומהודרת לזה יצו ה' שלא יסובבו הידור לריב העני עם קונו עכ"ד ולפי"ז מובן שהעני יש לו ריב אבל איזה רוב יש לעשיר לזה סמך עולים ויורדים בו וריב העשיר שלא ירד מעשרו:

כ"ח] (שם) לעמך מליץ יושר תמנה לעת יבאו כל בני אדם בשבטו להמנה י"ל שזו המלצה גדולה שישראל מודים שאין להם מעשים שעל ידיהם נבראו מליצי יושר ע"כ הם מתחננים אם מעשים אין בנו אתה בטובך תמנה לנו מליץ יושר וכן הוא בסדר העולם שאם נמצא עני שאין לו מעות לשלם למי שימליץ בעדו השופטים ממנים לו מליץ וזו אתה תמנה כי אין בנו מעשים להגן בעדינו ליום הדין:

כ"ט] משפט עמו תחלה בקרוב משחת תעל חייתם ולטוב תערוב לבלתי היות שם ערוב צ"ע דהא אמרו חכז"ל (ירו' ר"ה פ"א ה"ג) אוה"ע נידונים בלילה בשעה שהם ישינים ואין עוברים עבירה וישראל ביום בשעה שהם עושים מצות וא"כ בלאו הכי אי אפשר לדון ישראל ואוה"ע יחד וי"ל שהכוונה שאין נדונים ביום אחד בלילה אוה"ע וביום ישראל ולכך הקדים משפט ישראל למשפט אוה"ע וממילא אם ישראל נדונין ביום ואחריו בלילה אוה"ע כבר הוא יום אחר משא"כ אם היו' מקדימים דין אוה"ע הי' אפשר להיות ביום אחד אוה"ע בלילה ואחריהם ישראל ביום: