דבר המלוכה יח

אבותינו החריבו נוה וחטאתינו האריכו קצו שאז רק עונות הי' אפשר לגרום המחיצת ברזל אבל להאריך הקץ גם חטאים שהם שוגגים מאריכין את הקץ והנה כל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאלו נחרב בימיו וכתבו מפרשים שהוא לענין זה שמכפר הצער שלא נבנה עדיין כמו שכיפר בשעת החורבן נמצא דבכל שנה נתכפר חלק מעונות אבותינו ונעשה המחיצה המפסקת דקה יותר וזה בושה גדולה מכל דורות שלפנינו שגם מחיצה דקה לא הי' בכוחינו להפילה וזו בושנו מכל דור שלפנינו כי החבל אינו ונפרט פארינו וזה מכפר על כן בכל דור הוא יותר בושה שאין בכוחונו להפיל המחיצה המפסקת:

י"ט] או יאמר דבס' בית קל להמבי"ט שער התפלה פי"ז כתב דקרוב לזמן הגאולה קל יותר להתקבל התפלה על הגאולה וא"ש שבכל דור הוא בושה יותר שהרי נתקרבו לזמן הגאולה ואז נקל שתתקבל התפלה וגם זה לא הי', בידינו:

כ] גלה ממנו משוש י"ל שהפוגם בברית שוב אינו מרגיש שמחה בקיום המצות וזו גלה מנו משוש של מצוה כי דוה לבינו בחטאינו ע"י שחטאו שרויים בעצבות וצער נפרע פארינו כי שמו הקדוש חתם בבשרינו וע"י חטא זה הוסר השם הקדוש:

כ"א] כחנו לנכרים י"ל שבזמן שביהמ"ק קיים הי' יוצא עשן לצד צפון וזה הי' מבטל הרהורים מבחורי ישראל והי' נקיים מחטא הז"ל וע"י שוופי אדמתינו לזרים נכשלים בחטא זה ומהרהרים ביום ובאים לידי טומאה בלילה וכתיב אל תתן לנשים חילך וזו כוחינו לנכרים לכוחות הטומאה:

כ"ב] ועדיין לא שבנו מטעותנו והאיך נעיז פנינו לומר לא חטאנו י"ל בהקדים לפרש נוסח התפלה הפותח יד בתשובה לקבל פושעים וחטאים וצ"ב דאם כבר השמיענו שמקבל פושעים בתשובה מאי הוצרך להשמיענו שמקבל חוטאים שלא עברו רק בשוגג וי"ל דאדם הוא בעל שכחה ואינו זוכר מה שחטא וגם היצה"ר זה דרכו להשכיח האדם חטאתו וחלקו גיד הנשה עדה"כ כי נשני אלקים שמשכיח האדם מעבודת השם אולם אם האדם מתאמץ לשוב על עונות שזוכר אז מרחמים עליו מן השמים ומזכירין אותו מה שחטא כדי שידע לשוב כעין שכתיב או הודע אליו חטאתו ואיתא בזוה"ק (ויקרא) שם שהתורה מודיעה לו בדרך חיבה מה שחטא ונשכח ממנו וזו תחלה מקבל תשובה על פשעים שהם נודעים ואח"כ מזכירין השגגות ושב גם עליהם וזו עדיין לא שבנו מתעותינו שלא עשה תשובה על עונות הנודעים לו איך יעיז לומר לא חטאתי הא אפשר שחטא ונשכח ממנו ורק לאחר ששב על חטאים שנודעים לו עי"ז מן השמים מזכירין אותו החטאים ששכח:

כ"ג] לעינינו עשקו עמלינו י"ל שראו ברוח קדשם הגזירה הנוראה שנתחדשה בדור האחרון שלוקחים מבני ישראל לבעלי מלחמה שגזירה זו מכלה הנפש וכמעט אין נקי מזה ולזה רמז עשקו עמלונו אלו הבנים ממושך וממורט ממנו שהוא ענין מריטת שער שמכריחין לגלח כל זקנם עד שלא ישאר בפניו נתנו עולם עלינו סבלנו על שכמונו שהוא הכלי זיין שנושאין על שכמם עבדים משלו בנו כי כן הוא אצל הצבא שעבד לפעמים גדול מאדוניו פורק אין מידם שבתחלת הגזירה הי' אפשר לפדות עצמו בממון אבל כעת נתקיים שאם יתן איש את כל הונו באהבתו הבורא ב"ה בוז יבוזו לו וזו פורק אין מידם: