דבר המלוכה טו

קאי על אומה ישראלית והשנית קאי על השכינה הקדושה כנודע שיש לכוין בעוזר דלים על גאולת השכינה וכמאמרם ז"ל (חגיגה ט"ו) כשישראל בצער שכינה מה אומרת קלני מראשי קלני מזרועי וזו שמבקשים עשה למען שכינתך, משל למלך שהוגלה למדינה רחוקה שלא הכירו אותו ורצה ליקח אשה ומאנו להנשא לו עד שבת מלכים היפה בנשים נדבה לבה להנשא לו והיא בחשבה שהוא עני קבלה על עצמה לסבול עניות ודוחק מאהבתו אותו ולאחר זמן כששב לביתו ונתגלה כבודו שהוא מלך וכבדה המלך מאד וזכר לה חסד נעורים שהכל מאנו להנשא לו והיא נשאת לו וקבלה על עצמה לסבול דוחק ועניות וברוב הימים מרוב הכבוד ואהבה שאהבה המלך בגדה בו כעין וישמן ישורן ויבעט ושלחה מעל פניו, ובכל זאת האהבה אלי' לא כבתה והוא ממתין שתשובי אליו עוד והיא ג"כ ממתנת שישוב הוא אלי' עוד והנה המלך הוא מלך מלכי המלכים הקב"ה שחזר על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל התוה"ק והכלה הוא אומה ישראלית בת מלכים בני אברהם יצחק ויעקב קבלו עליהם עול מלכותו והלכו אחריו למדבר בארץ לא זרועה ונתקיים בה שהביאה המלך חדריו והי' לה שפע יותר מכל אומות העולם עד שמרוב שפע בגדה בו וגרש אותה מעל פניו ומאז עד עתה אנו נתונים למרמס ולחרפה בין האומות והיא הומה לקראת דודה, וכן דודה לה והיא צועקת השיבני אליך וגם הוא לעומתה ישאג בקול שובו אלי ואשובה אליכם, אולם יקשה עלינו עול הגלות ואיך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר ואוי לבנים שגלו מעל שולחן אביהם ומה לו לאב שהגלה את בניו ולכן שניהם בבחינת דלות ועניות וזו דלתוך דפקנו אם לא למעננו עשה למען שמך והושיענו:

ו] או יאמר דבס' ילקוט ראובני (בראשית י"ח) הביא שבחטא אדם הראשון נפגמו ב' דלתי"ן אחד משם אדני והשני משם שדי וצריכין לתקנם בד' של אחד ובד' של ועד ולפי"ז הראשון דפקנו דלתיך קאי על שני דלתי"ן שבשתי השמות והשני קאי על שני דלתי"ן בתיבת אחד ועד:

ז] או יאמר עפ"י שכתב בס' תפארת שלמה לחנוכה עה"פ (במלכים ד') ובאת וסגרת הדלת בעדך שענין סגירת הדלת הוא לבל תלך השפע חוצה כו בזמן הגלות השפע יורד לחיצונים וזו שאמר ואת הדלת סגרו למנוע השפע מס"א רק להמשיך השפע לבית ישראל ולפי"ז מתפללין עוד הפעם דלתיך דפקנו היינו לאחר פתיחת הדלת מתפללים דלתוך דפקנו לסגור הדלת שתבא השפע לעמו ישראל:

ח] או יאמר דבס' תפארת שלמה לשבת חנוכה בד"ה איתא בגמרא (דף ע"ד) כתב כשאמר יהוד' לאביו אנכי אערבנו שמע לקולו ושלח את בנימין על ידו ולדברי ראובן לא הטה אזנו כי ענין הערבות יהוד' ובנימין רומז על זמן הגלות הארוך הזה אשר אנחנו פה כולנו מבני בניהם אשר הגלה נבוכדנצר בימי הבית הראשון ב' שבטים האלו יהוד' ובנימין יחדיו, ולהבין הדבר מפני מה דוקא ב' שבטים אלו יחד הרמז כי יהוד' רמז לספירת המלכות ובנימין רמז לספירת יסוד, וכבר ביארנו בפ' ותעמוד מלדת רומז לאות ד' המפסקת בשם הוי' בתיבת יהוד' וע"ז עמדה לאה בתפלתה על הדלת שלא תהא מפסקת ויהי' היחוד בשלימות בשם הוי', ולולי דספירת המלכות עמנו בזמן הגלות לא הי' תקומה מכובד הגלות לכן גם אם בני ישראל בשפל המדרגה לא תסור מאתנו עכ"ד ולפי"ז יפורש דלתוך