דבר המלוכה קלט

הבוית"ש, ועיני ה' עליהם מראשית השנה ועד אחרית השנה, והשני ענין מליצה נפלאה על אומה הישראל שתמיד עיניהם מיחלות ומצפות להבוית"ש, והם עובדי' בין בעתים טובים בין בעתים רעים ח"ו ואפרש שיחתי בעזהי"ת, דאיתא [בפסחים נ"ז) מלכא ומלכתא הוו יתבי, מלכא אמר גדיא יאי, ומלכתא אמרה אימר יאי, אמרו מאן מוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא, אתא איהי אחוי בידי', אי גדיא יאי יסק לתמידא ע"כ, ושמעתי הכוונה דהמלך ומלכתא התווכחו בענין העומד ברומו של עולם המלך אמר גדיא יאי הכל תלוי במזל (גדיא מלשון גדי מזל כפרש"י על בא גד) ומלכתא אשת חיל אמרה אימרא יאי הכל תלוי באמירת וגזירת הבוית"ש, אמרו מאן מוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא ואיהו יודע האמת שהוא עובד ה' האמתי, ושפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיו, והוא אחוי בידי' בדבר הפשוט שא"צ שאלה וחקירה ומוטל על הוד, ואמר פשיטא דאימרא יאי דהכל תלוי באמירתו ית"ש דאי גדיא יאי יסיק לתמידא כלומר אם המזל גורם א"כ הי' צריך להיות כן תמיד, מי שנולד במזל טוב הי' צריך להיות תמיד עשיר ובעל כח וכיו"ב ומי שנולד במזל רעה הי' צריך להיות לעולם עני וחולה וכיו"ב, ואנן נראה זה ישפיל וזה ירום, זה נופל וזה קם, איהו שהי' רב נעשה זעיר ומאן דזעיר נעשה רב, אע"כ לא במזל תלי' מילתא אלא הכל עפ"י רצון ה' והשגחתו ע"כ שמעתי:

וזה נ"ל בס"ד מה שהראה הקב"ה בנבואה לישראל סבא קדישא והנה סלם מוצב ארצה ההשפעה לבנ"א יושבי ארץ וראשו מגיע השמימה בא מן השמים והכל ממנו ית"ש ולא מן המזל, והראי' ומלאכי אלקים הם בנ"א שנשלחים מאתו על הארץ לשמור התורה והמצות, ולעמול בכל ימי חיותם, פעם עולים ופעם יורדים בו ואלו הי' תלוי' הדבר במזל לא הו' אפשר זאת, אע"כ והנה ה' נצב עליו ויאמר וכו' הכל תלוי באמירתו ורצונו ית"ש ואימרא ואו אבל לא גדיא ואי וע"ז מורה נמי דנקבע ר"ה יום הדין בר"ח ביום שהחדש דהיינו הלבנה מתכסה בו, להורות ולרמז דאין מזל לישראל, ואצלם כאילו הי' מערכת השמים מכוסים ומובדלים, אלא הם עומדים תחת השגחתו ית"ש תדיר בכל עת ושעה וז"ש הפסוק תקעו בחדש שופר הקב"ה צוה דייקא לתקוע בשופר בתחילת החדש, שאז יעלה זכרוניהם של ישראל לאביהם שבשמים בכסה ליום חגינו כשהלבנה מתכסה בי, להורות כי חק לישראל הוא שאינם תלוים במזל כלל, אלא הוא משפט לאלקי יעקב ומשפטם תלוי תמיד באמירת ורצון הבוית"ש כמו שהראה לאבינו יעקב כשיצא מבאר שבע, דהא חק לישראל הוא שבו ביום קוצבין לו מזונותיו (חק לשון מזונות) מראשית השנה עד אחרית השנה, ויש שנה שהוא עולה ויש שנה שהוא יורד, בשנה א' הוא רב ובשנה השני הוא זעיר, והוא ראי' גדולה והוא משפט לאלקי יעקב שכל משפטו רק מה' תלוי' ולא ממזל, זה חדא שמורה לנו קביעת ר"ה בר"ח:

והשני הוא המליצה בעד כנסת ישראל שיזכו לכ"ט ביום הדין, והוא עפ"י מדרש (בא) כשאמר הקב"ה למרע"ה החדש הזה לכם וכו' נתקשה משה עד שהראהו הקב"ה באצבע ואמר כזה ראה וקדש ע"כ ונ"ל דאז"ל ה' עוז לעמו יתן אין עוז אלא תורה, וי"ל עפימש"כ המפרשים החילוק בין כח לעוז דכח היא כח הגשמי, דאדם שיכול לשבר