דבר המלוכה קלז
Dvar ha-Melukha 137 · דבר המלוכה · free full Hebrew text
Open in the reader →הפסוק הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל דהכוונה שהוא ית' שומר ישראל ממקרה לילה והיינו שמסיים ה' ישמרך מכל רע שזה החטא נקרא רע, אולם זה דוקא אם ביום הוא משמר עצמו שלא להרהר אז מדה כנגד מדה משמרין אותו בלילה דחכז"ל דרשו (בע"ז כ') ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר ביום ויבא לידי טומאה בלילה, הרי שקראו הכתוב שמירה ששומר את עצמו, ובמדרש איתא ה' צלך שהצל עושה כל מה שאדם עושה כן הקב"ה מתנהג עם האדם כמו שהוא מתנהג ולכך יומם אם השמש לא יככה אז ישמרך ה' שורח בלילה לא יזיק לך:
תכ"ח] (משלי ח' ל"ד) אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום י"ל דמבואר בזוה"ק דבתחלה נגזר הגלות רק על אלף שנה כדכתיב כל היום דוה ויומו של הקב"ה אלף שנה ואם לא ישובו יהיו בגלות עוד יום אחד דהיינו אלף הששי ומאד יקשה לעמוד בנסיון זמן רב כזה ואין נביא ואין אות וכמאמר הפייטן עונות אבותינו החריבו נוהם וחטאתינו האריכו את קצו בעוה"ר ואמר הכתוב אשרי המחכה עד עת קץ וזו אשרי אדם שומע לו לשקוד על דלתתי יום אם יזכו ועוד יום אם לא יזכו בעת שגמרו אלף שנים הראשונים ולא ירפה מלדפוק על פתח אבינו שבשמים הן אם יקטלני לו איחל ולכך חלק לשתים יום יום לפי שבתחלה לא נגזר גלות רק אלף שנים שישו אתה כל המתאבל עלי' וקמים לראש אשמורת לקונן ולכבות וכתב בס' פנים יפות שצדיקים מתאוננים על אבילות ישינה כאלו מת מוטל לפניהם:
תכ"ט] (ל"א) לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים ואמרו חכז"ל (תנחומא פ' (חיי שרה סי' ד') אל תיקרי שנים בקמץ אלא שנים בפתח וי"ל דבס' אוהב ישראל כתב עה"פ הנותן שלג כצמר בשם האר"י הקדוש דשלג גימטריא ג' פעמים אלף והם מג' שמות אקוק והענין דיש ג' אלפין בעולם וכולם חד, אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד וכולם כלולים זה בזה באחדות גמור אמיתי וצריך האדם להתאחד ולהיות דבוק וקשור בג' אלפי"ן הנ"ל הגם שבגלות הוא מכוסה דיש עת שנופל האדם מדביקות הבורא ב"ה או מדביקות התורה או מאהבת ישראל ולפעמים נרגן מפריד אלו"ף שמפריד מאלופו של עולם מ"מ צריך האדם לידע שהוא כולו חד עכ"ד ונודע דשמך הוא נגד השכינה הקדושה וכן האשת חיל היא השכינה הקדושה לז"א לא תורה לביתה משלג שתפרד מהשלש אלפי"ן כי כל ביתה לבוש שנים דהיינו שנים אתה אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד:
ת"ל] (קהלת ד') טובים השנים מן האחד אשר יש להם שכר טוב בעמלם וי"ל דרבינו בחיי כתב דעץ החיים ועץ הדעת שניהם באמצע הגן ואם תאמר איך אפשר שיהי' שני דברים ממש באמצע הגן הענין הוא דלמטה בשרשם שני העצים הם בשורש אחד ולמעלה הם מתפרדים לשני עצים וכתב דקודם החטא הי' האדם מוכרח על מעשיו כמלאך, והנה אם אין בחירה ומוכרח על מעשיו אז אין שכר ועונש וזו טובים השנים הם שני העצים מן האחד היוצאות משורש אחד שעי"ז יש להם שכר טוב בעמלם:
תל"א] (שה"ש א') משכני אחריך נרוצ' מקשים דמשכני לשון יחיד ונרוצה היא לשון רבים