דבר המלוכה קלו

ניכר גדולת רבו ואם העבד הולך בבגדים קרועים זו סימן על עניות רבו שאין לו יכולת להלבישו וזו למשפטיך דייקא שהמשפט נוגע לו ית' כי הכל עבדיך והוא בזיון להאדון אם העבד הוא בחסד כלו:

תנ"ד] שרים רדפוני חנם ומדברך פחד לבי וי"ל בהקדים הכתוב (בפ' מקץ) ויאמרו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו דצ"ב תיבת אבל דבא לשלול דבר אחר וי"ל דהנה נתקשו בזוה"ק ורמב"ן וישמח משה לאיזה תכלית העליל יוסף על אחיו עלילות שקרים ולמה ציערם בחנם אולם הא אמרו חכז"ל מעשה אבות סימן לבנים ועתה שהתחיל הגלות רצה יוסף ללמדם האיך יסבלו הגליות וללמדם דעת האיך להנצל באורך גלותינו בכל דור ודור העלילו עלינו עלילות שקרים כגון עלילות דם לחג הפסח והעלילה ששמו סם בבארות וכל העולם יודעים ששקר הם מעלילים עלינו וזו צער גדול שיודע שבחנם מכים ועונשים אותן שאם אדם עשה איזה עול אם מענישין אותו סובל בקל לפי שיודע שחטא ובא יוסף ללמדם דעת שבאורך הגליות יעלילו עליהם עלילות שקר ואל ירך לבבם ויבטחו בו ית' שיושיעם כמו שעתה בא להם הישועה ונתגלה לכל צדקתם ויוסף הי' הראשון שהעלילו עליו עלילות שקר שרצה לשכב את אדנותו וישב במאסר עבור זה י"ב שנים ולבסוף נתעלה ויצא למלוך מבית האסורים אולם רק אז באה הישועה אם יפשפשו במעשיהם וישובו מחטאתם שאם כי העלילה הוא שקר אבל חטא אחר גרם הצרה והשבטים הקדושים אמרו כנים אנחנו לא הי' עבדיך מרגלים ויהודה לומדם דעת שזה ודאי שכנים אתם מחשד מרגלים אבל אשמים אנחנו מצד אחר מה שחטאנו כנגד אחינו ויומתק אמרו אבל דהיינו העלילה הוא שקר אבל כשמעלילין עלינו ודאי נכשללו באיזה חטא וזו שרים רדפני חנם שלא חטאתי נגדם אז מדברך פחד לבי שחטאתי נגדך באיזה חטא ולזה נתקיים (תהלים ע"ח) הפך לבם לשנא עמו ורק איזה חטא גרם שמעלילין עלינו דברים אשר הם יודעים שהוא שקר:

תכ"ה] או י"ל עפ"י מאמרם ז"ל (יבמות ס"ג) אין פורענות בא לעולם אלא בשביל ישראל ובעת צר לאוה"ע הם מרגישין שכל זה בא להם מאומה הישראלית אע"ג דאי' לא חזו מזלי חזי וכן הוא באמת אם ישראל זכאים הם משפיעים שפע לכל העולם ולכך אם שרים רדפוני מדברך פחד לבי:

תכ"ו (קכ"א) מאין יבא עזרו וגו' אל יתן למוט רגליך וגו' הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל י"ל עפ"י שפרשתי (באות קנ"ג) הפ' לא הבט און ביעקב וגו' בזה יובן כאן שהכוונה אם אדם יודע בעצמו שהוא מלא עונות מאין יבא עזרו והאיך יעמוד בדין ע"ז משיב אל יתן למוט רגליך כו אם אדם יודע בעצמו שהוא ית' כביכול הכתיב על עצמו שומר ישראל שיהי' כאלו שאילה בבעלים לזכות עמו בדין ובאמת זה הדין דשאילה בבעלים הוא כחק בלי טעם דהא גם אם בשעת הנזק לא הי' בעליו עמו בכ"ז פעור הנפקד כל שבשעת השאילה הי' בעליו עמו וא"כ אין לומר שהטעם משום שהבעלים הי' להם לשמור את הפקדון מנזק ולדברינו יובן שהושם זה לחק בישראל כדי להצילם בדין מטענת מקטריגים:

תכ"ז] (קנ"א) ה' צלך וגו' י"ל