דבר המלוכה קלג

וי"ל שהכתוב מדבר כלשון בני אדם ובבני אדם אמרו חכז"ל שחסד של אמת הוא זה שעושים עם המתים ובספר יערות דבש (בדרוש א') כתב לכוון בכוונת ברכת מחי' מתים שרשע בחייו נקרא מת והקב"ה מקבלו בתשובה וזו גם להדומים למתים עושה חסד ופושט ידו לקבלם בתשובה ומאמרם ז"ל (ברכות י"ח ב') דרשעים בחייהם קרוים מתים י"ל שאינו חי עוד חיי אדם רק חיותו כבהמה כי האדם נברא לעבוד את הבורא ב"ה ואם איני עושה כן נחשב כמת ומפורש כן (בפ' ויגש) שאמרו מצרים ליוסף למה נמות נגדך אנחנו גם אדמתינו ותמוהא האיך שייך מיתה באדמה אלא ודאי שהאדמה נבראת להוציא זרע ואם אינו עושה כן נקראת מתה וכן סיימו והארץ לא תשם:

תי"ג] (פ"ט) מי גבר יחי' ולא יראה מות ימלט נפשו מיד שאול סלה צ"ב מאי זה לשון לא יראה מות וי"ל כי אי אפשר לראות מיתת עצמו רק רשעים בחייהם נקראין מתים רואים מיתת עצמן וזו מי לא יראה מות בעודו בחיים בטוח שימלט נפשו מיד שאול סלה:

תי"ד] (צ) ימי שנותינו בהם שבעים שנה וצ"ב דתיבת בהם לכאור' מיותר וי"ל דבס' תורה משה (משפטים) עה"פ כסף ישקול כתב ראוי' לכל ישראל אם אין החטא גורם לחיות לכל הפחות מאה ועשרים שנה כדכתיב והי' ימיו מאה ועשרים שנה וזה שכתב ימי שנותינו שבעים שנה היינו אחר שנכנס לבית הספר בן עשר למשנה ושימש את רבו ארבעים שנה ונעשה בן חמשים שנה מכאן ואילך יחי' שבעים שנה ולפי"ז י"ל דתיבת בהם היינו לאחר שכבר נשלם כראוי' בידיעת התורה וגם רמז בתיבת בהם הזמן שמתחיל לחשוב דתיבה זו עם האותיות בגימטרי' חמשים ובזה מיושב מה שמקשים על זה שנתקן ביהי רצון קודם תהלים עד מלאת שנותינו בהם שבעים שנה דאיך אומר אותו אדם שהוא כבר בן שבעים שנה זה הנוסח ולפי"ז א"ש שמרמז התירוץ בתיבת בהם דהיינו שיתחילו השבעים שנה אחר שנעשה בן חמשים:

תט"ו) (צ"ה) אשר נשבעתי באפי ר"ת אבן י"ל שבא ליישב למה חרה אפו וה' הלא דוד ביקש אל באפך תוכיחנו ובחמתך תיסרני לזה ביאר שהחרון אף הי' על היצה"ר שנקרא אבן כמבואר (בסוכה נ"ב) והוא הסית אותם לעשות החטא הגדול וכמאמרם ז"ל (ברכות ל"א) אלמלא ג' מקראות לא הי' תקומה לישראל ואחד מהם אשר הרעתי שבראתי היצר הרע (ובחגיגה י') דרש ר' יהושע באפי נשבעתי וחזרתי בי וא"ש שגם זה הי' לטובת ישראל ששפך אפו על היצה"ר שהוא הגורם צרה לדורות ולכך חזר וניחם על הרעה:

תט"ז] (ק"ב) דור דורים שנותיך וצ"ב מאי זה דור דורים וכן בסוף המזמור בני עבדיך ישכונו וזרעם לפניך יכון וצ"ב מאי החילוק בין בני עבדיך ובין זרעם של עבדיך הלא היינו הך וי"ל דח"ס פירש בהקדמה (לחלק יו"ד) הפסוק (בפרשת נצבים) והותירך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך בפרי בטנך וגו' שגם אם אדם השלים שנות חייו הקצובים לו ותיקן נשמתו מניחו הקב"ה לחיות עוד כדי לגדל בניו לתורה ועבודה והותירך יותר מימי חייך הקצובים בשביל פרי בטנך והנה כתיב (בישעי', נ"ט) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם ואמר ר' יוחנן (ב"מ