דבר המלוכה יג

שאמרו אל יבזבז אדם יותר מחומש הוא רק אם לא חטא אבל אם חטא כל אשר לו יתן בעד נפשו ת"ה דרך הוא רחב ונוח לילך בו ואורח הוא שביל קצר שקשה לילך בו ת"ז. כל הבלים שעושין ישראל כל השנה בחדש תשרי שמזלו מאזנים נמחל להם על שמרבים בתשובה ת"ח. במצוה נחשב המחשבה לבד והמעשה לבד ת"ט. האותיות שלפני השם הם רחמים גמורים ובזה זוכין בדין גם כשאין ראויין תי"א. האדם נברא לעבוד את הבורא ב"ה ואם איני עושה כן נחשב כמת וכן הוא בכל דבר אפי' בדומם וצומח כל שאינו עושה פעולתו שנברא לכך נקרא מת תי"ב. ראוי' הי' לכל בר ישראל לחיות מאה ועשרים שנה אם לא הי' חוטאים תי"ד עיקר עבודה בשמחה ואם בעל עבירה אין יכול להיות בשמחה כראוי יתפלל שלאחר שיתקן חטאו יוסיף שמחה תי"ז הצדיק המשפיע חיות לכל הבריות צריך להיות דבוק עמהם ואיך יתקשר עם בעל עבירה, אולם אם יארע שעושה עבירה לשמה עי"ז יש לו קישור גם על בעל עבירה ת"כ. אות שי"ן הוא אות דקשוט ת"כ. גם אם אין ראויין מזכה הקב"ה אותם בשביל נחת רוח שיהי' לו מדור התיקון תכ"א אפשר לזכות ישראל בדין ע"י צירוף נשמות שעמדו בשעת מתן תורה ועדיין לא נבראו תר"ב. בכל עת שמעלילין עלילות שקרים על ישראל צריך להרהר בתשובה שמצד אחר חטאו ועי"ז הפך לבם לשנא עמו ומעלילים עליהם עלילות שקר תכ"ד. לפי שאין פורעניות בא לעולם אלא בשביל ישראל כשאוה"ע מחוסרי פרנסה נתוסף השנאה על ישראל דאע"ג דאי' לא חזו מזלי חזי תכ"ה, יש מליצה על ישראל להציל אותם בדין שנחשבים כשאולה בבעלים וזה הדין הוא חק בלי טעם וי"ל שהוא כדי לזכות את ישראל תכ"ו. אם משמר עצמו ביום שלא להרהר ולא להסתכל בדבר המביא לידי קישוי אבר הוא ית' משמרו בלילה תכ"ז. בתחלה נגזר הגלות רק על אלף שנה וחטאתינו האריכו קצו עוד אלף שנים תכ"ח. צריך כל בר ישראל להדביק בג' אלפין אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד תכ"ט. עץ החיים ועץ הדעת יש להם שורש אחד ת"ל. מליצה לגאולה קרובה דהמשרה אשתו אצל שליש יותר מיב"ח מחוייב להוציאה כי אינה מחוייבת לסבול להתפרנס ע"י אחרים ובגולה באה השפע דרך שרי המדינות לכן צריך הקב"ה לגאלינו מהרה שאז בא השפע על ידו ית', אמכיה"ר