דבר המלוכה קכט

וירץ אל תוך הקהל והנה החל הנגף בעם וזו אל בקצפך ובחמתך תיסרני כי אם אתה שולח בו חצים הוא בעיני כאלו העברת בנחת ידך עלי כי היסורי' הבאים מידך הם מתוקים ונעימים וזו נחתו בו מלשון נחת וכן ותנחת עלי ידיך שהוא מלשון נחת ברחמנות באופן שיכולים להתקיים:

שצ"ח] (ל"ז) אין מתם בבשרי מפני זעמך אין שלו' בעצמי מפני חטאתי י"ל דיסורים באים על אדם כדי לעוררו משינתו לשוב בתשובה אבל מי שלבו נשבר מרוב חרטה על עונותיו אין צורך ליסורים וזו אל בקצפך תוכיחני כי אין מחם בבשרי לפי שידעתי שאתה זועם עלי ואדע חטאתי ואין שלו' בעצמי אין אני מוצא מנוחה בעבור חטאתי וא"כ אין צורך להזכירני ע"י יסורים:

שצ"ט] (ל"ח) לבי סחרחר עזבני כוחי ואור עיני גם הם אין אתי ואני כחרש לא אשמע וכאלם לא יפתח פיו, י"ל שהכתוב ממליץ טוב על ישראל בגלות שמרוב צרות ויסורים הם שכורים ולא מיין וכל מה שחוטאים לא בדעת ושכל עושים כן ורמז לזה באומרו עונותי עברו ראשי דמשכן השכל במוח שלא עשה העונות בשכלו כי עברו ראשי ולבי סחרחר ודימה אותנו תחלה לתשושי כח ואמר עזבני כוחי ולכן אין מקיימים את המצות כראוי' בכח ובזריזו' ואח"כ דימה אותנו כסומים, לזה אמר ואור עיני אין אתי וסומא פטור מכל המצות אבל בזה עדיין לא נפטרנו ממצות ל"ת שגם סומא חייב ושוב הוסיף ואני כחרש וכאלם שאיני שומע ואיני מדבר שהוא פטור מכל מצות שבתורה אפי' מל"ת וזו המלצה גדולה לזכות בדין בני הגולה:

ת'] וכאלם לא יפתח פיו יל"ד דהול"ל לא ידבר כמו שאמר כחרש ולא אשמע וי"ל דמבואר (ביבמות קי"ב) דחרש שאיני שומע ואיני מדבר כונס ומוציא ברמיזה והיינו ע"י פתיחת ועצימת פיו ניכר רצונו ומאחר שאמר שהוא כחרש וכאלם שאין לו דעת הוסיף שאפי' איני מבין לרמוז לפתוח פיו וחרש שוטה וקטן פטור מכל העונשין וזו כעין שאמר רשב"י (סוכה מ"ה) יכול אני לפטור את כל העולם ותיבת אלם הוא נוטריקון מחכים אנחנו לך והנה (בתהלים פ"ט) אשר חרפו עקבות משיחך ששונאי ישראל מצערים אותנו רצוצים ורעוצים במה אתם בוטחים הלא תראו שאלפים שנה עברו ואין קץ ואנו כאלמים להשיב להם אבל בכל זה מחכים אנחנו לך לקיים אם יתמהמה חכה לו:

ת"א] בתיבת אלם י"ל טעם נכון על שם זה דנודע שמות בלה"ק מורים על מהותו של דבר (דבמס' חגיגה ה') אמר ר' יוחנן עה"פ הן בקדושיו לא יאמין כי מטי להאי קרא בכי או בקדושיו לא יאמין במאן יאמין יומא חד הוי קאי אזיל באורחא חזיא לההוא גברא דהוי מינקט תאני שביק הנך דמטי ושקיל הנך דלא מטו א"ל לאו הני מעלין טפי א"ל הני לאורחא בעינן הני נטרן והני לא נטרן ופרש"י אותן שלא בשלו כל צרכן אינן ממהרן לרקב אמר היינו דכתיב הן בקדושיו לא יאמין ופרש"י אף הבחורים הצדיקים נאחזין למיתה פן יחטאו וטוב להם שמתין בעודן שהם צדיקים וקדושים והנם כתיב (תהלים י"ב) שפתינו אחנו מי אדון לנו שתו בשמים פיהם ולזה מאחר שיודע ית' שאם הי' יכולים לדבר הי' חוטאים בשפתותיהם לכך טובה וחסד נעשה להם שנעשו אלמים וזה נרמז בר"ת בתיבת אלם מי אדון לנו ומזה הטעם נעשה אלם: