דבר המלוכה קכ

יקובל תשובתו בלי יסורים כדמיון לובן השלג שבא בלא יסורים: שנ"ט] (שם מ"ט) ישראל אשר בך אתפאר י"ל דהא אמרו חכז"ל (בברכות) שהקב"ה מניח תפילין ובהם כתוב מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ ותפילין נקראים פאר כדכתיב (יחזקאל כ"ד) פארך חבוש עליך וזו ע"ו קדושת ישראל הוא מניח תפילין שהם נקראים פאר ועל ידכם אני מתפאר: ש"ם] (ישעי' נ"ד) כי כאשה עזובה קראך ה' כי ההרים ימושו וחסדי מאתך לא ימוש וי"ל דיש להמליץ שבעת שישראל הם בגולה מגיע להם פרנסה עפ"י התורה אפי' אין להם מעשים טובים כראוי' דמבואר (בכתובות ק"ז) אם הבעל הלך למדינת הים ב"ד פוסקין לה מזונות ואין מחשבין עמה על מעשי ידי' אם מתעצלת ואיני עושית מלאכה כראוי' לה לעשות פוסקין לה מזונות שלמים וכן פסק הרי"ף והרמב"ם ואיתא במדרש עה"פ היתה כאלמנה ולא אלמנה אלא כאשה שהלך בעלה למדינת הים הרי מגיע לנו מזונות גם אם מתעצלים מלעשות מעשים טובים וזו כאשה עזיבה קראך ה' היינו כאשה שהלך בעלה למדינת הים ע"כ גם אם ההרים ימושו היינו זכות אבות וחסדי מעמך לא ימוש: שס"א] או יאמר (דבירושלמי סנהדרין פ"ו ה"א) איתא ר' יוסא בר רב חנן בשם ר' ברכי' אמר הקב"ה לישראל בני אם ראיתם זכות אבות שמטה וזכות אמהות שנתמוטטה לכו והדבקו בחסד מ"ט כי ההרים ימושו (ישעי' כ"ד י') זה זכות אבות והגבעות תמוטטו זה זכות אמהות מכאן ואילך וחסדי מעמך לא ימוש ובס' ישמח משה (ס' תצא) הקשה דהא באומרו לכו והדבקו בחסד ודאי משמע דיעשו ישראל חסדים דאל"כ מאי הדבקו ומייתי וחסדי מאתך לא ימוש דקאי על חסדו של הקב"ה וי"ל דאיתא במדרש עה"פ ה' צלך שלמעלה מתנהגים עם אדם כמו שהוא מתנהג עם שאר בני אדם וכן אמרו (בר"ה ט"ז) למו נושא עון למו שעובר על פשע ולפי"ז מאחר שבאותו זמן שמטה זכות אבות א"א להתקיים רק אם יעשה הבורא ב"ה חסד עמהם לכך ועצם הדביקו בחסד ועי"ז יתעורר לעומתם למעלה לעשות עמכם חסד: שס"ב] דרשו את ה' בהמצאו יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו מקשים דמתחיל בלשון רבים וסיים בלשון יחיד רשע ואיש און י"ל (דבר"ה י"ח) אמרי חכז"ל דימים שבין ר"ה ליוה"כ מתקבלת גם תפלת יחיד אבל בכל השנה רק תפלת צבור איני נמאסת ולזה עורר הנביא דגם בהמצאו שהוא בעשרת ימי תשובה גם אז דרשו ה' ברבים כי ברוב עם הדרת מלך והא דהוצרך להזהיר זה בעשרת ימי תשובה יותר מבכל השנה הוא משום דאז גם תפלת יחיד וכן תשובת יחיד מתקבלת לזה צריך להזהיר ביותר שיתאמץ לעבוד השם ולדרשו ברבים: שס"ג] (סליחה ליו' ב' מעשי"ת) תאמר לעמך אתרצה כי תורה מאתי תצא וצ"ב מאי ענין זה שיתרצה הבורא ב"ה בעמו בזה שתורה מאתי תצא וי"ל דבספרי בהיות הבקר אות שס"ח פרשתי הפ' (ישעי' ס"א) תורה מאתי תצא דהנה ראינו בכל הדורות שאנו בגולה בכל עת שרצו לאנס בני ישראל לכפור בהשם אפי' היותר קלים שבהם מסרו נפשם על קדושת השם והטעם משום שאנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו זה נחקק בלבם