דבר המלוכה קיח

איך אפשר שבשר ודם יהי' בכוחו לפעול האיך יתנהג ית' עם בריותיו לזה נתן טעם כי באלה חפצתי שתהי' הנהגת העולם כרצון הצדיקים והוא ית' מתאוה לתפלתן של צדיקים:

שנ"א] (ירמי' י"ד) ה' צבאות יעץ ומי יפר וצ"ב הלא אמרו חכז"ל (מו"ק ט"ז) שזה שנאמר צדיק מושל יראת אלקים הוא שהקב"ה גוזר גזירה וצדיק מבטלה ואיך אמר ומי יפר הלא הצדיק בכוחו להפר וי"ל דיעץ היינו שמתועץ עם צדיקי הדור ואם הם מסכימים אז און בכח שום ברי' להפר וכן מצינו בתחלת הבריאה שנמלך הוא ית' עם נשמותיהם של צדיקים וכן כאן תרגם יעץ מלך דהיינו שנמלך עם הצדיקים ורמז לזה דתיבות ועץ נוטריקון צדיק יסוד עולם דהיינו עמו יעץ ואם הוא יסכים אין מי להפר:

שנ"ב] (ירמי' י"ז) עושה עישר ולא במשפט בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהי' נבל י"ל בימי נעורים אדם להוט ורודף אחר הממון אבל כשבא לחצי ימיו שאז מתחילין ימי הירידה ומבין שאין זה תכליתו וזו בחצי ימיו יעזבנו הכוונה שיעזוב דרכו הרע עדה"כ יעזוב רשע דרכו, ובכ"ז אין מתחרט כראוי' על העבר מאחר שאפשר לו להנות מעשרו, אבל בבא אחריתו דהיינו סוף ימיו נתקיים בו ונהמת באחריתך שעשה שטות גדול כזה ועוזב לאחרים חילו והוא הולך ריקם מן העולם ומלא עבירות וזו ובאחריתו יהי' בעיני עצמו נבל עדה"כ עם נבל ולא חכם ומצאתי בפירוש תחלת הכתוב בחצי ימיו יעזבנו כוונתי לדעת הגאון בס' אורח לחיים:

שנ"ג] (יחזקאל ל"ו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם י"ל דהרבה עונות אשר הגורם הוא שיעבוד מלכיות ואלו יטהר הקב"ה בעצמו, אבל עונות שבאו מעצמם ואין הגלות גורם צריכין לטהר הם בעצמם אבל גם לזה הקב"ה מסייע לבא לטהר וזו וזרקתי דהיינו אעורר אתכם אבל ואתם תטהרו עצמיכם מכל טומאותיכם הבא מכם אבל מכל גלוליכם מה שעברתם בשביל שמתגוללים בין האומות אטהר אני לגמרי אתכם:

שנ"ד] (ישעי' א') בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי וצ"ב הכפילות גדלתי ורוממתי וגם מה זה שדייק והם וי"ל דבב"ד של מטה מענישין כשנעשה בן י"ג שנה ובב"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים והנה כשנעשה בן י"ג שנה מקרי גדול אולם מאחר שבב"ד של מעלה אין מענישין פחות מבן עשרים הוצרך להוסיף ורוממתו דהיינו שנעשה כבר בן עשרים ולזה דייק והם שכבר נעשו בני כ' פשעו בי והנה יוצא מזה המלצה טובה לבני הגולה שיזכו בדין שמים דזה שאין מענישין בב"ד של מעלה פחות מבני עשרים הוא משום שאין דעתו שלימה עד אותו זמן וכן אמרו חכז"ל (ב"ב קנ"ו) ולמכור בנכסי אביו עד שיהי' בן עשרים ולפי"ז בגולה מרוב צרות צרורות לעולם אין דהתם צלולה והם כפחות מבן עשרים והנביא (עמוס ז) העיד כי קטן יעקב ואין לחייבם בדין שמים ובזה מצאתי המלצה טובה שהבורא ב"ה שומר תורתו כמפורש בירושלמי (ר"ה) והרי מפורש בשו"ע אה"ע (סי' ע"ז ס"א) שחייב אדם לזון את בניו ובנותיו עד שיגדילו ואם לא רצה גוערין בו ומכלימים אותו וגו' הרי הלכה ברורה דחייב לזון אותם עד שיגדלו ומאחר שהעיד הנביא