דבר המלוכה קי

לחלוצי צבא עכ"פ ידע שא"א לספרם בתוך בנ"י כי מספר בנ"י צרך להיות ביום דוגמת לימוד תורה שבכתב ושבט לוי בלילה דוגמת תורה שבע"פ ויפה אמר גם קידם הציווי שלא למנותם בתוך מנין בני ישראל:

שכ"ב] (נשא) ביום מלאת את נזר יביא אותו ורש"י הביא דרש ר' ישמעאל יביא את עצמו וצ"ב דעכ"פ הי' די אם יאמר יביא אל פתח אוהל מועד וי"ל דכתיב וגלח הנזיר בפתח אוהל מועד ואיתא בספרי הובא ברש"י דזה הוא דרך בזיון אלא שיגלח לאחר שחיטת שלמים שכתוב בהן ושחטו אותו פתח אוהל מועד ובנזיר עוד תנאי שצריך לגלח בזמן שהפתח פתוח וא"כ נשמע עכ"פ מזה שלא יגלח בביתו ומצוה לישא שטרותיו עליו עד בואו אל פתח אוהל מועד ומעתה א"ש יביא אתו הכוונה שיביא שערותיו עליו, ויומתק עוד בשנתבונן שבשלשה מיני איסור לנזיר כתיב בכל אחד מהם כל ימי נזרו אבל רק בתגלחת לבד כתוב עוד עד מלאת הימים וכאן כתיב מלאת ימי נזרו יביא אותו דהיינו שערותיו שכתיב בהן מלאת ימי נזרו זה יביא אתו:

שכ"ג] (שלך לך) פרש"י לדעתך אני איני מצוה לך על זה רק אם תרצה שלח (סוטה ל"ו) ועה"פ וישלח אתם משה על פי ה' פרש"י ברשותו שלא עיכב על ידו י"ל טעם לזה שמצינו ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו וכן כאן מדעתך אין אתה מצוה על זה רק אם דעתך נוטה לשלוח אסכים על ידך והוא כעין תורה שבע"פ שהרוב הלכות נתחדשו ע"י חכמי כל דור והסכים הקב"ה על ידיהן ומדוקדק לפי"ז לשון על פי כדרשתם ז"ל גיטין ס') עה"פ כי על פי הדברים האלה כרתי אתכם ברית שלא כרת הקב"ה ברית אלא על תורה שבע"פ וכן הי' הענין שלוח מרגלים ואולי הטעם למה שאמרו חכז"ל גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה וכתבו תוס' שהיצי"ר מתגרה ביותר במי שהוא מצווה וי"ל שיש גירוי יותר אם התחלת הציווי הוא מה' לכן אמר נו הקב"ה שלח לך:

שכ"ד] (קרח) אתם המיתם את עם ה' צ"ב במאי גרמו י"ל עפ"י פנים יפות פ' זו עה"פ בקר שכתב שקרח ועדתו חלקו על תורה בע"ש ולכך הי' עונשם שירדו חיים שאילה כמו שדרשו חכז"ל (שבת פ"ח) עה"פ ויתיצב בתחתית ההר שאם לא יקבלו התורה יהרגם ואיתא בתנחומא (נח אות ג') שהכפי' הי' על תורה שבע"פ ולפי"ז הי' תלונתם על שגרמו להם מיתה במה שהכריחם לקבל תורה שבע"פ, ונודע שבכל מקום דכתיב וידבר ולאמר הפירוש וידבר על תורה שבכתב ולאמור על תורה שבע"פ ולפי"ז מדוייק וילונו לאמר אתם המיתם היינו שתלונותם הי' על לאמור שהוא תורה שבע"פ שזו גרם להם מיתתם או י"ל דכתיב ויקחו איש מחתתו ויעמדו פתח אהל מועד ומשה ואהרן ואמרו שלולי שעמדו שם משה ואהרן לא הי' מתים ע"ד הכתוב (מלכים א' י"ז י"ח) כי באת אלי להזכיר עוני שעד שלא באתם הי' מעשי רצויים:

שכ"ה] (חקת) יען לא האמנתם בי י"ל מליצה טל שנא דברו אל הסלע ולפרש הלשון יען לא האמנתם בו איזה אמונה שייך בזה, דכתב בס' אך פרי תבואה (פ' חקת) עה"פ ודברתם אל הסלע לעיניהם זו שדייק לעיניהם שרצה הקב"ה שידבר משה עמהם בבחינת קול מתן תורה שיראו האותיות ומשה ידע שיצאה