דבר המלוכה קח

טוהר של זכר מ' יום ושל נקבה פ' יום דר' בחיי כתב בפרשה זו טעם על מה שצריכה יולדת להביא קרבן דמה חטאה בזמן הלידה שתצריכנה התורה קרבן, ואם הקרבן על שהיתה בסכנה וניצלת מהמיתה הי' ראוי' לה שתביא תודה ולמה תביא עילה וחטאת, ויתכן לפרש שאין הקרבן הזה מצד חטא של עצמה רק מצד אמה שהיתה אם כל חי כי לולא החטא הי' אדם מוליד עם אשתו שלא בדרך תאוה וחשק אלא בדרך הטבע הגמור כטבע האילן המוציא פירותיו בכל שנה שלא בתאוה והיולדת זו כאמה כבתה במעשה החטא כי הענפים מקולקלים בקלקול השורש ועל כן יצריכנה הכתוב קרבן לכפר על החטא הקדמוני עכ"ד ואמרו חכז"ל ישראל שעמדו על הר סני פסקה זוהמתן (שבת קמ"ו) והיו בבחינת אדם וחוה קודם החטא וזה הי' נמשך ארבעים יום עד שבו"ז תמוז עשו אותו מעשה וחזרה הזוהמא וכתב בספר פנים יפות בריש פרשה זו בישוב קושית המפרשים איך עשו ישראל פסח בשנה השנית כיון שלא מלו במדבר את הנולדים בשנה ראשונה, שהענין דמילה באה לתקן זוהמת הנחש שעי"ז נמשך ערלתו ואפי' אותן דורות הנולדין מן הבטן כולן צריכין תיקון כי כל הנולדים מחמת זוהמת הנחש אינן נולדין מהולין וא"כ בשעת מתן תורה כל העוברים עד י"ז בתמוז נולדו מהולין כיון שפסקה מהם זוהמת הנחש ואותן שנתעברו אחר י"ז בתמוז ילדו לתשעה חדשים שהיא בט"ז בניסן נמצא בע"פ עדיין לא הי' תינוק שלא נימול עכ"ד ובזה יבואר דרשת חכז"ל עה"פ ותרא אותו כי טוב מלמד שנולד מהול דע"י זוהמת הנחש נתערב טוב ברע ומשה הי' בסוד הקנה שלא נהנה מעץ הדעת ולא נפגם והי' כולו טוב וזו שע"י שהי' כולו טוב ולא נתערב בו הרע מזוהמת הנחש נולד מהול כאדם הראשון קודם החטא ונודע דנשים לא חטאו בעגל ושהי' ישראל נזופים שמונים יום מחמת חטא זה עד שביום השמונים נתרצה השם ומסר למשה לוחות שניות ואמרו חכז"ל (ברכות ס') אשה מזרעת תחלה יולדת זכר ואיש מזריע תחלה יולדת נקיבה ותלה הכתוב הזכרים בנקיבות ככתיב אלה בני לאה והנקיבות בזכרים כתיב ואת דינה בתו ולפי"ז י"ל דבלידת זכר שעיקרו מהנקיבה ומצדה הי' נפסק הזוהמא בארבעים יום בשעת מתן תורה עד שירד משה מן ההר לכך ימי טהרתה ארבעים יום, ובנקיבות שעיקרן מהזכרים לשמונים ימי טהרה נגד שמוני' יום שהוצרכו לכפרת אותו חטא ובזה יובן הסמיכות אשה כי תזריע וילדה זכר שמזה יצאה הדרש שאשה מזרעת תחלה ילדה זכר ע"כ ימי טהרה מ' יום ובנקיבה ימי טהרה שמונים יום:

שי"ט] [אחרי] כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו ובחקתיהם לא תלכו יל"ד דהול"ל רק הקל יותר וממילא נדע החמור דאם מעשה ארץ מצרים גרוע מארץ כנען הול"ל כמעשה ארץ כנען לא תעשו ואם מעשה ארץ כנען גרוע מארץ מצרים הול"ל כמעשה ארץ מצרים לא תעשו וי"ל דהנה ראינו שהקפיד השי"ת שלא יניחו ביניהם מן האומות שדרו שם גם אם ירצו לתת לסם מס מטעם פן יחטיאו אותך לי ולכאור' יפלא דאם עם בנ"י המושלים בארץ האיך יעלה על הדעת שהגרים אשר בה ונתונים למס וסיתו אותם לחטוא אדרבה הסברא נותנת שהם ויתלוו אל עם בנ"י להטיב מעשיהם כי כן הדבר תמיד שהגרים בארץ רוצים להדמות להעם המושל