דבר המלוכה קד

ממצרים וקברתני בקבורתם ופרש"י והוא ממדרש רבה שסופה להיות כינים ושלא יעשוני מצרים ע"ז ושאין מתי חוץ לארץ חיים אלא בצער גלגול מויות ויל"ד הלא די' הי' לכאור' בטעם אחד למה צריך לזה שלשה וי"ל דמוכרחים כל השלשה טעמים מפשט הפסוק, דאי משום טעם שסופה להיות עפרה כינים הי' די לו לבקש את יוסף דכשיהי' לזה שעת הכושר אז ישאנו ממצרים אבל אין מן הצורך שיעשה זה מיד לאחר פטירתו ואי משום שלא יעשו המצרים אותו ע"ז הי' צריך לנשאו מיד אבל רק ממצרים אמנם הי' יכול לקברו גם בחוץ לארץ בשאר מדינות אבל משום צער גלגול מחילות צריך לקברו דוקא בארץ ישראל וזו שאמר אל נא תקברני במצרים שסופה להיות עפרה כינים ושכבתי עם אבותי מיד ונשאתני ממצרים כדי שלא יעשוני ע"ז וקברתני בקבורתם דוקא משום צער גלגול מחילות ומצאתי בענין זה בס' ר"ט מברטנורא שכתב שאם לא נאמר רק אלו השנים הייתי אומר וקברו' במצרים וכשיצאו יוליכו לארץ ישראל לכך אמר שסופן להיות עפרן כינים וזה לא הבנתי הלא בשביל שלא יעשו אותו המצרים ע"ז לא הי' אפשר לקבר במצרים:

ש"ז] (שמות) כי חיות הנה ותרגום אונקלוס חכימין אינון וצ"ב איך מובן זה במשמעות לשון חיות י"ל שהוא עדה"כ והחכמה תחי' את בעלי' שחכם יש לו חיות ועוד י"ל שהכוונה שהם חכמים וירגישו בתחבולה לראות על האבנים וכבר אמרו חכז"ל (שבת י"ג) בשר מת שבחי איני מרגיש באיזמל וכן אמרו (שם) אין שוטה נפגע ומרגיש וא"ש פירש חיות שהם מרגישים בכל ערמה ותחבולה כי חכמים הם והרבני המופלג מו"ה חיים מאנדעל אמר שבלשון ש"ס קורין למילדת חכמה וחי' ודוחק דהתרגם אמר על מילדת חיתא ואם כאן כוונת הכתוב חיות על לשון תרגום מילדת איך שינה התרגום לתרגם חכימין אינון ויונתן תרגם ג"כ חכימין והוסיף זריזין ומצינו לשון חי' על זריזות וא"ש שגם בשכל הם זריזין להרגיש כל דבר:

ש"ח] (בא) למען תספר באזני בנך יל"ד דתיבת באזני מיותר דהול"ל למען תספר לבנך וי"ל כאן נרמז שיעור פיאות שסופן תחת האוזן ושיעורן מלמעלה כתב האר"י הק' שמעמידין האוזן ובראש האוזן התחלת הפיאה וזו תספר שהוא לשון גלוח תשער באזני ועיין יע"ד שפירש כעין זה הכתוב מה לך לספר חקי ורבים נכשלים בזה מחסרון ידיעה שמניחין פיאות הראש למעלה מזה במקום שאין פאה ובמקום הפאה מגלחין:

ש"ט] (בשלח) נכחו תחנו בתוס' על התורה תמה להרב רבי יהוד' האיך אמר לו שיחנו על הים לפני בעל צפין והא אמרינן אסור לאדם לומר לחבירו המתן לי בצד ע"ז פלונית וצ"ע ולי נראה דדוקא לאדם אסור אבל להקב"ה לא שהרי מצינו שהקב"ה יושב ודן את כל העולם אפי' בשבת ואפי' בראש השנה ויוה"כ אעפ"י שלישראל אסור עכ"ד וצ"ע מירושלמי (ר"ה פ"א ה"ג) שהקב"ה שומר את תורתו ומה שדן אין ראי' כלל שהוא מטעם גזירה שמא יכתוב משא"כ הקב"ה שאין שכחה לפניו ויותר הי' לו לתמוה שבר"ה איתא בפירש נכתבין והי' אפשר לתרץ דהא דנכתבין לאו דוקא אלא במוצאי יו"ט נכתבין וגם תמוהא דהא כאן כתיב ואמר פרעה לבני ישראל נבוכים הם בארץ ואמרו במכילתא הוא